גם לאחר שנתיים של מלחמה, כל ישראלי שלישי גר ללא מיגון תקני בקרבתו, כך פרסם אתמול (שני) מרכז המחקר והמידע של הכנסת על פי נתוני פיקוד העורף העדכניים.

לפי נתוני הדוח ומסקנות מבקר המדינה, מתחילת מלחמת חרבות ברזל ועד פתיחת המערכה השנייה נגד איראן, שבן היתר הביאה לחידוש הלחימה בגבול הצפוני, המדינה לא הצליחה לקדם באופן משמעותי שום תוכנית מיגון שהציבה לעצמה כיעד בארבע החזיתות העיקריות: תוכנית מיגון הצפון, מיגון העיר אשקלון, מיגון יישובי הגבול הנמצאים על השבר הסורי אפריקאי וצמצום פערי המיגון במגזר הערבי.

מיגון תושבי ישראל לפי אמצעי המיגון, ינואר 2025 (מקור: ממ"מ)

כפי שהזכיר מבקר המדינה לפני חודש בדוח מצב העורף,  כ-40 אלף תושבי הצפון – כחמישית – שגרים במרחק של עד תשעה ק"מ מהגבול אינם ממוגנים. בנגב המערבי, בטווח הלא ממוגן של בין שבעה ל-20 ק"מ, יש יותר מ-42 אלף תושבים שגרים בבתים לא ממוגנים, רובם באשקלון.

עד תחילת המלחמה, מאות בודדות של דירות מוגנו באזור קו העימות הצפוני, ורק עם תחילתה החליטה המדינה למגן על חשבונה את כלל הדירות ביישובים צמודי הגדר, והם צפויים להיות ממוגנים עד סוף השנה הבאה. עם זאת, את מיגון היישובים עד 5 ק"מ מהגדר החליטה המדינה להפריט וגם היום, שנה מאז שהושקה תוכנית המענקים לבניית ממ"דים במימון עצמי, פיקוד העורף חושף כי רק 1,500 משפחות, כ-15% ממשקי הבית הזכאים למענק בגבול הצפון, ביקשו לממש אותו. הערכת המדינה היא שרק 40% יממשו אותו עד שיפוג תוקפו בעוד שנתיים. היישובים במרחק 5 עד 9 ק"מ מהגדר, שגם מוגדרים כיישובי עימות – לא זכאים כלל לסיוע במימון המיגון.

באשקלון, עיר בת 160 אלף תושבים, שהייתה עבורה תוכנית מדינית סדורה למיגון השכונות הוותיקות  במימון המדינה, הוחלט לבסוף להפריט את המיגון. מעל 100 מיליון שקלים הוקצו לטובת מענקים לבניית ממ"דים אישיים לעיר בזמן המלחמה, אך לטענת מבקר המדינה רק תושב אחד מימש את המענק.

ב-18 השנים שבהן קיימת תוכנית תמ"א 38 חוזקו בפריפריה 715 מבנים בלבד, פחות מ-1% מכלל המבנים שדורשים זאת. בחישוב הכולל, רק 15% מכלל הפרויקטים של תמ"א 38 התרחשו באזורים המוגדרים כמסוכנים. עד היום הקצתה המדינה כ-150 מיליון שקלים בלבד לתוכניות התחדשות בפריפריה, שנתנה מענה ל-450 דירות, פחות מ0.5% מהדירות שדורשות מיגון.

גם התוכניות שאושרו, בקריית שמונה ושלומי לדוגמה, עדיין לא יצאו לפועל ולא ברור מתי ייצאו. עלות הקמת ממ"ד מוערכת ב-180 אלף שקלים, שווה ערך ל-133 משכורות ממוצעות בישראל נכון ל-2025, מה שהופך אותו למצרך לא נגיש לרוב הישראלים. גובה המענק לזכאים לממ"ד עומד על 132 אלף שקלים בלבד. האוצר טען שהמחיר לחידוש 96 אלף דירות באזורים המסוכנים ביותר עומד על כ-57 מיליארד שקלים, והביע התנגדות נחרצת לכל תוכנית סבסוד להתחדשות עירונית.

הסרת אחריותה של המדינה מסוגיית המיגון הפכה אותה גם למעמדית באופן מובהק. על פי מחקר של מרכז אדוה מ-2024, המבוסס על נתוני הלשכה המרכזית לסטטיסטיקה מ-2021, 56%–60% מהעשירונים הגבוהים מחזיקים ברשותם דירה עם ממ"ד, לעומת 27%–31% מהדיירים בעשירונים הנמוכים. יישובי הפריפריה בישראל, אלו שאין להם אפשרות להתחדשות עירונית, הם הנפגעים העיקריים מכך, אך כך גם השכונות המוחלשות בערים במרכז הארץ – למשל בתל אביב, בפתח תקווה ובבת ים.

שיעור משקי הבית המתגוררים בדירה עם ממ"ד (מקור: עיבוד מרכז אדוה לנתוני הלמ"ס, גרפיקה: דבר)

המצב הכי קשה הוא בחברה הערבית. מתוך כ-11,780 מקלטים בישראל, רק 30 מקלטים כשירים (כ-0.3%) נמצאים ברשויות ערביות. בפזורה הבדואית בדרום ישנם 51 ממ"דים ל-1,000 נפש, וביישובים הערביים ל-64.4% מהאוכלוסייה אין מיגון. מרכז נגביה מעריך כי חסרים כ-30 אלף ממ"דים ביישובים הבדואיים. בתום הסבב האחרון בלבנון התגלה ש-23 מתוך 39 הרוגי הרקטות בצפון היו ערבים ודרוזים; לכ-30% מבתי הספר אין מיגון מתאים. התוכניות הלאומיות שנועדו לתת פתרון לבעיה – הוקפאו או צומצמו משמעותית תחת הממשלה הנוכחית ונכון להיום, ברובם המוחלט של היישובים האלו אין היתכנות להתחדשות עירונית, כך שגם המסלול הזה אינו רלוונטי להם.