תופעת התאונות בכלי תחבורה זעירים מתרחבת בישראל ובעולם, ומעלה דאגות בקרב הרשות הלאומית לבטיחות בדרכים (הרלב"ד). כלי תחבורה זעירים, או מיקרו־מוביליטי (Micromobility) בלועזית, הוא שם כולל למגוון כלים ממונעים, שמרביתם חשמליים. שני הכלים העיקריים בקטגוריה זו הם אופניים חשמליים וקורקינטים חשמליים, אך היא כוללת גם כלים נוספים, דוגמת קלנועיות, הוברבורדים ועוד.
"מדובר בתופעה עולמית", מספר יונתן אילן, סמנכ"ל מידע ומחקר של הרלב"ד. "אך היא הולכת ומחריפה גם בארץ. רק השנה נהרגו 13 משתמשי מיקרו־מוביליטי, ודווחו עד כה 73 פצועים קשה". עם זאת, אילן מבהיר כי מדובר במספרים שאינם מדויקים לחלוטין באשר לפצועים קשה. "חלק מהפציעות הקשות מדווחות ונספרות רק לאחר זמן, כך שעוד לא מדובר בנתונים סופיים".
עם זאת, בשנה שעברה נהרגו בתקופה המקבילה מספר דומה של משתמשי מיקרו־מוביליטי, 14 בני אדם, ומספר הפצועים קשה עמד על 123, כך שלפי אילן, סביר להניח שמספר הפצועים קשה השנה יהיה דומה. בכל שנת 2025 נהרגו 24 משתמשי מיקרו־מוביליטי, ונפצעו קשה 322 בני אדם. לצד זאת, מבהירים ברלב"ד, נפצעים ככל הנראה עוד מאות רבות של אנשים בדרגות פציעה בינונית וקלה, שאינם מדווחים.
עלייה בחששות הציבור – אך עיקר הסכנה היא לרוכבים עצמם
לדברי אילן, סקרים שביצעה הרלב"ד הצביעו על דאגה גוברת בקרב הציבור מפני שליחים הרוכבים על כלי רכב זעירים. אלא שבעוד שברלב"ד אכן מודאגים מהפגיעה בהולכי הרגל, הסטטיסטיקה מראה שעיקר הסכנה נשקפת למשתמשי המיקרו־מוביליטי. "מי שהשתמש בכלי כזה בעצמו", מסביר אילן, "יודע שהסיכוי לפציעה עצמית הוא גבוה מאוד. הדברים אמורים במיוחד בקרב צעירים, או אנשים שממהרים, לדוגמה שליחים".
על פי נתוני הרלב"ד, בעוד שמספר משתמשי המיקרו־מוביליטי שנהרגו השנה עומד על 13, מספר הולכי הרגל שנהרגו בתאונות מיקרו־מוביליטי עומד על אחד בלבד, ומספר הפצועים קשה מקרב הולכי הרגל עומד על 35. נתון המוכיח כי רוכבי המיקרו־מוביליטי מסוכנים בעיקר לעצמם.
בעיה עולמית, אולם בישראל אין בקרה על כמות הכלים
ככלל, מספר התאונות בתחום נמצא בשנים האחרונות בעלייה משמעותית. על פי נתוני הרלב"ד, בשנת 2015 נרשמו ארבעה נפגעים בלבד (באורח קשה או קטלני) מתאונות מיקרו־מוביליטי, בעוד שבשנת 2025 הגיע מספרם ל־356.
את העלייה הדרמטית מסבירים ברלב"ד בעיקר על רקע הזינוק המשמעותי בכמות הכלים הזעירים בישראל. "מדובר בתופעה עולמית", אומר אילן. "קשה לכמת אותה כי גם בעולם היא חדשה ולא חקורה מאוד, אבל מודאגים ממנה ברוב העולם המערבי". כמו כן, לדבריו, בישראל קיים קושי משמעותי להבין ולכמת את התופעה. בשונה מיתר כלי הרכב, שחייבים להיות ממוספרים, בתחום המיקרו־מוביליטי לא היה נהוג פיקוח עד כה.
חלק מהכלים, בהם האופניים החשמליים והקורקינטים החשמליים, חויבו לשאת לוחית רישוי לאחרונה, אולם על אף העברת סמכויות מסוימת לידי המשטרה, על פי נתוני הרלב"ד החוק עדיין אינו נאכף ביעילות. "אנחנו מעריכים שבתל אביב יש כ־64% מהכלים עם מספרים", אמר אילן בדיון שנערך בכנסת לפני כחודש וחצי. "אבל זה המקום עם הכי הרבה אכיפה ומצלמות ביתר. בכל היתר – אין לנו שום דרך לדעת כמה כלים יש".
לדברי גורמים ברלב"ד, הרפורמה החדשה בייבוא, שזכתה לכינוי "מה שטוב לאירופה טוב לישראל", ביטלה רגולציות רבות, וכיום איש אינו יודע בדיוק כמה כלים זעירים, ומאילו סוגים, נמצאים בישראל.
"מנסים להבין את מקומם של ההורים"
על פי נתוני הרלב"ד, המצב חמור במיוחד ביישובים הערביים. בעוד ששיעור הנפגעים צומח בקרב כלל החברה, ובעיקר בקרב צעירים, הצמיחה המשמעותית ביותר היא בקרב הציבור הערבי, ובפרט בקרב צעירים ערבים. לדברי אילן, הסיבה לכך אינה ברורה לחלוטין, אולם ייתכן שהדבר קשור להגעה מאוחרת של ה'אופנה' לכפרים הערביים, ואולי יש לכך קשר לעבודה בתחום המשלוחים, שככל הנראה קשורה גם לעלייה בסיכון בקרב צעירים.
"אחד הדברים שאנחנו הכי מנסים להבין הוא מה המקום של ההורים בתוך זה, האם הם מבינים כמה זה מסוכן", אומר ד"ר אסף שרון, ראש אגף המחקר של הרלב"ד, המופקד על ביצוע ותכנון מחקרי הרשות. "בסופו של דבר, מדובר בעבירה חמורה יחסית על פי החוק". על פי התיקון לפקודת התעבורה, נהיגה באופניים חשמליים או בקורקינט חשמלי ללא מספר רישוי מהווה עבירה.
כמו כן, נהיגה על כלים אלו בגילי 16–18 מחייבת רישיון נהיגה מדרגה A (רישיון לאופנוע). המשמעות היא שמרבית הילדים מתחת לגילים אלו אינם רשאים לנסוע על כלים אלו כלל. אלא שבמציאות, מתוך 345 הנפגעים באורח חמור (קטלני או קשה) בשנת 2025, 128 היו בני 15 ומטה.
חלק גדול מהבעיה נעוץ, ככל הנראה, באכיפה. החוק מסמיך את המשטרה, והחל משנת 2024 גם את פקחי העירייה, להחרים כלים שנעשה בהם שימוש ללא רישיון. אולם בפועל, עצירתם של צעירים המשתמשים בכלי מהיר ונייד היא פעולה מורכבת הדורשת ניידות משטרה רבות ועבודה זהירה שתמנע פגיעה בקטינים.
על אף שהחוק לכאורה מחייב את כלל המשתמשים למספר את הכלים, בפועל, העונשים על אי־נשיאת לוחית רישוי נחשבים קלים מדי – 500 שקלים בלבד. מכיוון שהקנס בגין עבירה זו כה נמוך, בעוד שקנסות על עבירות תנועה שתועדו במצלמה עשויים להיות גבוהים משמעותית, משתמשים רבים מעדיפים לקחת את הסיכון – ולא להתקין לוחית רישוי.
בנוסף, אפילו בחברות המשלוחים הגדולות, דוגמת 'וולט', 'תן ביס' ו'האט' (Hut), שאחראיות לאחוז ניכר מאוד מכלל משתמשי המיקרו־מוביליטי, אין בקרה מוחלטת על תחום לוחיות הרישוי. לטענת הרלב"ד, נצפו כבר שליחים רבים שנסעו ללא מספר רישוי כלל. ייתכן שמדובר בתחום שללא אכיפה מחמירה, יישאר פרוץ.