רס"ל יקותיאל יהודה כץ, הנעדר האחרון מקרב סולטן יעקוב במלחמת לבנון הראשונה, הובא היום (שישי) למנוחות אחרי 44 שנה. שרידיו של כץ אותרו השבוע בלבנון והושבו לישראל. מסע הלוויה שלו יצא מישיבת ההסדר כרם ביבנה, שבה למד, להר הזיתים בירושלים.

יהודה כץ (צילום: דובר צה"ל)

"כמה תקוות וכיסופים לתקומה ולהתחלה חדשה נושא השם שלך", ספד לו אחיו, אבי. "כשהודיע הצבא שאתה נעדר, המשפט הראשון של אבא היה – אושוויץ לא נגמר. אחי, היום אנחנו קוברים אותך אבל זה לא הסיפור הפרטי שלנו, זה הסיפור של עם ישראל. כבר מגיל צעיר נגעת באנשים והשפעת עליהם עמוקות. אין ספור סיפורים שאנחנו שומעים מחבריך, וב-44 שנות היעדרותך השפעתך לא פחתה אלא רק העצימה. הילדים שלי של אחותי גדלו איתך, התפללו וקיוו, חלמו חלומות עליך ועל היום שתחזור אלינו. אבא ואמא נסעו במשך 12 שנה, לילה לילה, קיץ, חורף, גשם, שלג, מרמת גן לכותל בירושלים להתפלל עליך שתחזור. לא התייאשנו ולא ויתרנו עליך לרגע".

"התחושה כשהודיעו על הימצאו", הוסיף, "לא הקלה ולא שמחה, אלא כאב ועצב עמוק, כמו מישהו שסכין ננעצה עמוק בליבו. מבחינתנו יהודה נהרג השבוע ולא לפני 44 שנה. במעמד זה אני מבקש ממך סליחה על כל אותם רגעים שבהם התייאשתי".

מסע ההלוויה של יקותיאל יהודה כץ, הנעדר האחרון מקרב סולטן יעקוב (צילום: לירון מולדובן/פלאש90)

מפקד חטיבה 10 אלוף-משנה גל לוי נשא דברי פרידה מטעם צה"ל. "44 שנים שבהן יהודה היה חסר. שנים של געגוע, זיכרונות ושל שאלה אחת שלא נתנה מנוח: איכה? השריונר שיצא לקרב ולא חזר. השאלה הזו ליוותה את משפחת כץ ארבעה עשורים. היום אנחנו יכולים לומר – יהודה חזר הביתה, אחרי שהמשפחה לא עצרה את המאבק להשבתו. לצערנו, ההורים שרה ויוסף לא נוכחים עמנו במעמד היסטורי וכואב זה".

"יהודה היה איש תורה ועבודה, תלמיד ישיבה ביבנה ולוחם שריון שבחר לשלב בין אמונה לשליחות", הוסיף לוי. "עם פרוץ מלחמת שלום הגליל הצטרף לחבריו, ומתוך רגעים של פחד ידע להיות עבור חבריו מקור של כוח. הוא חיבר ביניהם. זה היה יהודה. איש שאהב את ארץ ישראל, תורת ישראל ועם ישראל. זהו גם סיפורו של חיל השריון. בתוך הטנק ארבעה לוחמים הופכים לצוות אחד. אין שואלים מאיפה באת. יש ביניהם אמון, אחריות הדדית ובעיקר משימה אחת משותפת – להגן על הבית".

הרב מרדכי גרינברג, ראש ישיבת כרם ביבנה, ספד לכץ: "יש כאלה שחושבים שבחורי ישיבה מתקלקלים בצבא, יש שיח כזה, אצל יהודה זה היה הפוך. הוא כתב לעצמו איזה חיזוקים מיוחדים לקח על עצמו לקיים בצבא".

מאיגוד ישיבות ההסדר נמסר: "במשך 44 שנים היה יהודה יקותיאל כץ חסר למשפחתו, לחבריו, לישיבת כרם ביבנה ולמשפחת ישיבות ההסדר כולה. דורות של תלמידים נולדו וגדלו מאז אותו קרב, אך התפילה להשבתו לא פסקה מעולם. יהודה גילם בדמותו את היסוד העמוק שעליו נבנה עולם ישיבות ההסדר – החיבור שבין בית המדרש לבין האחריות לעם ולארץ; בין העמל בתורה לבין הנכונות לעזוב ברגע אחד את הספרים, ללבוש מדים ולצאת להגנת ישראל. אנו מחבקים את משפחת כץ, את חבריו ואת משפחת ישיבת ההסדר כרם ביבנה".

הקרב שבו נפל כץ התחולל דרומית לכפר סולטן יעקוב, בלב בקעת הלבנון, ב-11 ביוני 1982, יומו השישי של מבצע שלום הגליל – שעות לפני שהוכרזה הפסקת אש. 20 חיילים נהרגו באותו קרב, עשרות נפצעו ושישה חיילים נותרו נעדרים. שלושה מהם הושבו בעסקאות חילופי שבויים מספר שנים לאחר הקרב, ושלושה נוספים נעדרו לעוד שנים רבות: גופתו של זכריה באומל הושבה במהלך אפריל 2019 בסיוע משרד ההגנה הרוסי. גופתו של צבי פלדמן הוחזרה ב-11 במאי 2025 במבצע חשאי של המוסד. עצמותיו של כץ אותרו השבוע, בלילה שבין שני לשלישי, על פי הודעת צה"ל, במבצע משותף עם המוסד.