אחר הצוהריים חם בנמל תל אביב, בימים שלקראת סוף החופש הגדול, ובטיילת אין הרבה צל. אך במבנה ממוזג סמוך, הורים יושבים בנחת, ומשקיפים ממרפסת פנימית בקומה השנייה על ילדיהם, שעוברים פעילות בקומה הראשונה. חלק מההורים נהנים מהזכות לבהות בטלפון הסלולרי ללא הפרעה, לראשונה מזה שבועיים.

הפעילות נקראת 'פועלים ג'וניור סיטי', והיא התקיימה בנמל מדי יום במשך שבוע וחצי. הרעיון פשוט: אחרי הסבר קצר הילדים חווים פעילויות המדמות עבודות שונות, כמו דייג, אפייה, חקלאות וליקוט מוצרים בסופר. כמסתיים "יום העבודה", שכולל למשל מיון ירקות בטאבלט או עיצוב חימר עם מערוך, הילדים זוכים כולם ב-30 "שקלים" הנמצאים בתוך אפליקציה.

משם הפועלים הג'וניורים עוברים לשלב הבא, והם יכולים לקנות מוצרים עם הכסף שהם הרוויחו בזיעת אפם. הילדים מגיעים, הפעם עם הוריהם, למתחם המעוצב כסופרמרקט, והם יכולים לרכוש משחקים, צעצועים וכלי כתיבה במחירים של חמישה עד עשרים שקלים. החנות מעוצבת בצורת מבוך צר כך שהילד עובר מול כל המוצרים, אך לא יכול לראות את כולם בהתחלה, בדומה לחנויות רבות במציאות.

כ-2.6 מיליון תלמידים התחילו היום (שלישי) את שנת הלימודים, שבה לראשונה חינוך פיננסי יהיה מקצוע חובה בבתי הספר, לכיתות ט'-י'. אך 'בנק הפועלים' כבר גייס בחופש "תלמידים" נמרצים ושקדנים במגוון גילים. החנות הומה אדם, והילדים רצים לכל עבר, בודקים ומשווים מחירים. אלו שבאו עם חברים חושבים על רכישות משותפות ומתלבטים בין צעצועים.

אשרת הגיעה מרמלה עם 3 ילדים בגילי 5, 8 ו-10. "קיבלנו המלצה מחברה שאמרה שיש פה מרחב מגניב וחינוכי. אנחנו מסבירים לילדים בבית שאם הם רוצים לקנות משהו שעולה טיפה יותר צריך לחסוך בשביל זה, לא לבזבז על שטויות. הם גם עובדים קצת בשביל דמי כיס, עושים מטלות בבית".

"הרבה מוצרים חשובים, קצת יותר מדי פינוקים"

בחנות יש גם משחקים, שנועדו ללמד צרכנות מזון נבונה. אחד מהם מצריך לבחור עגלה "מאוזנת". הילד שולט בעגלה שזזה לצדדים בתחתית המסך ומהשמיים יורדים מוצרי מזון בריאים ופחות בריאים. במשך ארבעים שניות הילד צריך לבחור, למשל, בין עגבנייה בצד ימין ודונאט בצד שמאל. בסוף המשחק מגיע משוב כתוב, שנראה כי אינו תלוי בתוכן העגלה. הטון הביקורתי ברור: "עגלה טובה – הרבה מוצרים חשובים, קצת יותר מדי פינוקים" (ההדגשה במקור).

משחק נוסף, בדמות שאלון אמריקאי, מעודד צרכנות נבונה בתחומים שונים: איך לא לבזבז יותר מדי בסופר; מה לעשות כשהתוקף של מבצע נגמר, או כשמעדן השוקולד כבר לא בתוקף. בתום העבודה והקניות המשפחה יוצאת לחצר המתחם, להצגה הנקראת "הבזבזים". מציגים אותה שני שחקנים אמיצים במיוחד: הם מבלים את היום כולו בחוץ.

"למדתי להתנהל כלכלית נכון, ועל מה אני רוצה לבזבז את הכסף שלי", מספרת תמר זילברשמידט, בת 12 מנתניה. עדי הגיעה מלוד עם שני ילדים בגילאי 6 ו-9: "ראיתי פרסום של חוויה מקורה וממוזגת, שזה רווח נקי, וגם חשוב לנו בבית שהילדים ילמדו את הערך של כסף. זה נושא מדובר אצלנו בבית, הילדים יודעים שהכסף שלהם נמצא בקרן כספית ואסור שיישב להם כסף סתם בעו"ש. זה לא משהו שדיברו עליו אצלי בבית, אבל למדנו שאם רוצים להרוויח ולא רק מהמשכורת צריך ללמוד מה לעשות עם הכסף".

אין שאלה בחידון על עמלות הבנקים

החוויה במתחם נעימה, והצביעו ברגליים עשרות המבקרים שיצאו מהבית והגיעו. הקומה התחתונה של הילדים נקייה למדי מפרסומות, אם כי בקומת המבוגרים יש עלונים ופרסומות במסכים. אפשר גם לומר שהחוויה היא לא "צרכנית": הילד לא רק צורך את החוויה אלא נדרש להיות פעיל ויוזם בה. משחקי העבודה מהנים כשלעצמם וגם הצעצוע שאיתו יוצאים נחווה כזכייה מוצדקת אחרי עבודה קשה. ומעל לכל, המפלט החינמי מהחום והשעמום של סוף אוגוסט פשוט משמח, עבור ההורים והילדים.

אך השיטוט מעלה גם תחושה קשה. העידוד להתנהלות כלכלית אחראית הגיוני, אך הוא נושא משמעות אחרת כשהוא מגיע מגוף כמו בנק הפועלים. לא תהיה שאלה בחידון על איך להיחלץ מהעמלות של הבנקים, אף שבנק הפועלים, כבנק הגדול ביותר בתחום הבנקאות הפרטית, משתמש בכוחו הרב מול הלקוחות ונהנה מגביית עמלות גבוהות.

כמה הוא נהנה? ב-2025 הכניס 4.4 מיליארד שקלים מעמלות ו-18.1 מיליארד שקלים "הכנסות מריבית נטו" (הכנסות מריבית על הלוואות, פחות הוצאות ריבית על פיקדונות). הרווח הנקי שלו, אחרי מיסים והשתתפות ב"מבצעים" להחזרת רווחים לציבור, הגיע לסכום חסר תקדים של 9.8 מיליארד שקלים. וזה לא רק הפועלים: חמשת הבנקים הגדולים רשמו ב-2025 רווח עצום של 32.1 מיליארד שקלים.

מדן חסכן להשקעות לעצלנים

הפעילות היא חלק מתוכנית 'פועלים ג'וניור', הכוללת אפליקציית ניהול תקציב לילדים ותכנים ברשת על התנהלות נכונה. זה לא חדש שבנק הפועלים מחנך ילדים להתנהלות כלכלית נבונה: זה היה גם תפקידו של "דן חסכן", בעשורים הראשונים של המדינה ושוב מ-2009. אבל האקלים שבו הגיעו ה"גרסאות" הצעירות של הילה קורח ואירנה לטלוויזיה ולשלטי החוצות הוא אקלים אחר.

הקיום הכלכלי בישראל הלך ונעשה מאתגר בעשורים האחרונים. מרבית הציבור הבין את זה טוב מאוד כבר לפני 15 שנים, בימי המחאה החברתית, ומאז המצב רק הקצין. מחירי הדיור זינקו בכל הארץ, והחלום נעשה תלוי במשכנתא גבוהה ביותר; המחירים זינקו וישראל הפכה למדינה שמתחרה מדי שנה על תואר המקום היקר ביותר, בחישוב המחירים אל מול ההכנסות.

מגמות ההפרטה והקטנת ההוצאה הציבורית שחקו גם שירותים ציבוריים כמו חינוך, בריאות, רווחה, תחבורה ציבורית ותשתיות תחבורה. פערי התקצוב לעומת המדינות המפותחות מגיעים ליותר מ-190 מיליארד שקלים בשנה בהוצאה האזרחית. ההכנסות, עבור מרבית הישראלים, לא עלו בהתאם, וישראל מדורגת במקום השני בשיעור העובדים בשכר נמוך ב-OECD.

בתוך המציאות הזו התעצב האתוס של אחריות כלכלית אישית. כל ישראלי מצופה להקדיש יותר ויותר מהזמן ותשומת הלב שלו לצרכנות נבונה: להשוות מחירים ולהתמקח, למצוא את מועדון הצרכנות הנכון, לברר ממי לקנות חשמל ובאיזו תוכנית. תוכנית החינוך הפיננסי החדשה לבתי הספר, שמשרד החינוך גיבש בשיתוף בנק ישראל ורשות שוק ההון, כוללת בין היתר בניית תקציב אישי ומשפחתי, ההשלכות הכלכליות של דפוסי צריכה, חשיבות החיסכון, מט"ח והשקעות בנדל"ן.

האתוס הזה בולט במיוחד בתחום ההשקעות. יותר ויותר אנשים פרטיים ולא בהכרח מבוססים כלכלית פותחים תיקי השקעות, כולל במסחר עצמאי. צעירים מתחילים להשקיע בגיל מוקדם, במקביל לירידה ביכולת של עולם העבודה לספק להם ביטחון או אופק. מועדון VIBE של בנק לאומי ודה מרקר פונה בדיוק לקהל הצעירים המשקיעים החדשים, ומציג צעירים שהצליחו בגדול בכתבות המלוות את המועדון ובאתר האינטרנט.

אך הנתונים מראים שאמנם יש מעטים שהצליחו בגדול, אך בקרב הרוב המוחלט של הציבור, ההכנסות מהון (ובתוכן מהשקעות) מהוות רכיב קטן מאוד בהכנסות. השקעה וחיסכון הם חשובים, אבל במידה, מאחר שרוב האנשים מוציאים את רוב הכנסותיהם על הוצאות מחייה. פה, אגב, הסימולציה מפספסת: הילדים קיבלו כל אחד סכום שווה על עבודתו, אך לא כך יהיה בבגרותם.

האחריות האישית, החשובה בפני עצמה, לא יכולה להחליף את ההבנה שהמצב הכלכלי של האזרחים תלוי במידה רבה במדיניות הממשלה. בשירותים הציבוריים, למשל; בנורמות השכר במשק; בריסון כוחם של תאגידים, וגם בנקים.

האצבע המאשימה שוב מופנית פנימה

האמת היא שחיים בישראל מיליוני אנשים אחראיים וחרוצים, שבכל זאת לא מצליחים להגיע ליציבות כלכלית. יכולים להעיד על כך מפוטרי ההייטק החדשים וגם חלק ממי שעדיין עובדים בענף, שהקשיבו לעצות לבחור במקצוע רווחי, ועכשיו מפחדים שהבינה המלאכותית (או שער הדולר) ייתרו אותם. יכולים להעיד גם המורים והמורות שיתחילו מחר שנת לימודים חדשה, שלא לדבר על המטפלות המחנכות בגנים.

בסופו של דבר, התוצאה היא שהאצבע המאשימה מופנית שוב כלפי הפרט, גם אם בעדינות כמו במשחק עם העגלה. לא משנה אם בוחרים עגבנייה או דונאט, הוראה או הייטק: עגלה טובה, קצת יותר מדי פינוקים.