בית המשפט העליון פסק כי מיכל האמוניה במפרץ חיפה ירוקן סופית עד ה-31 ביולי. בכך דחה בית המשפט את ערעור חברת "חיפה כימיקלים" המפעילה את המיכל על ההחלטה לסגור את המיכל בצו, תוך שהוא נוזף הן בחברה והן במדינה שכשלה בפיקוח על משק האמוניה. השופטים קבעו כי לחיפה כימיקלים יותר להזמין אניית אמוניה אחת נוספת למילוי המיכל עד לסגירתו, כדי לאפשר התארגנות אחרונה ולצמצם את הפגיעה בעובדי חיפה כימיקלים ובצרכנים הקטנים.
על אף צווי מניעה ועיכובים שונים, הטענות המשפטיות של חיפה כימיקלים קרסו בפסק הדין שכתבו השופטים חנן מלצר, אורי שהם ונעם סולברג קריסה מהדהדת. על בסיס עיקרון "הזהירות המונעת" קבע בית הדין ש"אין להתערב בקביעתו של בית המשפט לעניינים מקומיים בחיפה", שהיא הפסיקה שהולידה את השבתת המיכל. בערעורים שהגישה חיפה כימיקלים ניסתה החברה לטעון כי המיכל אינו מסוכן, ושהדו"ח שהזמינה עיריית חיפה מעשרת המומחים הישראלים (דו"ח קינן) בנושא הסכנות הנובעות ממיכל האמוניה מתבסס על מודלים מוטעים ומפריז בסכנה הנובעת מהמיכל. כזכור הזהיר דו"ח קינן מסכנת מוות של אלפי בני אדם במקרה של דליפת אמוניה מהמיכל.
למעשה, גם שופטת בית המשפט המחוזי תמר שרון נתנאל פסלה את הערכת הנזק של הדו"ח, אך הסתפקה בקביעה שגם אם קיים סיכון לאסון בו ייהרגו 10-50 בני אדם בלבד, ולא אלפים כטענת דו"ח קינן, לצד פגיעות עצביות ונשימתיות במאות תושבים נוספים, הרי שמדובר באסון לאומי שיגרום לנזק בלתי קביל. הערכת סיכונים זו, של חברת הז-מט, הוגשה לבית המשפט דווקא מטעם חיפה כימיקלים.
ההערכות המקלות עוד יותר לגבי בטיחות המיכל הוגשו רק במהלך הערעורים והשופטים לא הכירו בהן, כשהם נסמכים גם על עמדת המשרד להגנת הסביבה, לפיה "קיים סיכון לא קביל לרצפטורים הציבוריים שנבחנו בתרחיש השגרה של פריקת האמוניה מן האוניה וכן בתרחישי חירום ואסון טבע – הן מהמיכל והן מהאוניה". גם בדיקת התקינות החיצונית משנת 2015, שקבעה שהמיכל יכול לשמש לעוד 55 שנים, לא הועילה.
בית המשפט התעלם מהערכת המשרד להגנת סביבה שלמרות הסיכונים במיכל, החלופות של יבוא אמוניה במיכלים קטנים מסוכנות עוד יותר, בשל תוספת העמסות, פריקות ושינוע של מיכלים ברחבי הארץ. השופטים הסתפקו בקביעה כי אין לערער על צו הסגירה.
ביקורת על חיפה כימיקלים: התעלמו מהחלטת ממשלה לסגירת המיכל
חיפה כימיקלים טענה בערעור שלא הבינה כי בית הדין כבר אישר לה להביא אוניית אמוניה נוספת ב-13.4. בעקבות זאת העניק לה בית המשפט ארכה נוספת של חודשיים, עד ה-31.7, אך לא מבלי לנזוף בחברה: "אין אנו מקבלים טיעון זה של המערערת (חיפה כימיקלים) כפשוטו", כתבו השופטים תוך ציון הגשת הטיעון באיחור רב, "שכן הוא עומד בניגוד להצהרות קודמות שמסרה לבית המשפט, מה גם שהוא מצטרף לשורה של מחדלים ומצגים אחרים שנעשו על ידה והביאונו עד הלום. יתר על כן … מהודעות ההבהרה שמסרה המערערת עולה כי היא איננה ערוכה עדיין לפינוי של המיכל במועדים שנקצבו לה".
החברה ננזפה גם על כך שלא נערכה לנתיב אספקה חלופי של אמוניה, למרות החלטת הממשלה מ-2013 לסגור את המיכל עד ה-1.3.2017. הנחת העבודה של חיפה כימיקלים היתה שכשלון המכרז להקמת מיכל אמוניה בדרום יוביל להארכת השימוש במיכל שבמפרץ. ייתכן שבחברה סברו כי גורמי המדינה ייעתרו לכל בקשותיה, גם אם הן סותרות החלטות ממשלה, והשופטים נזפו גם ב"גורמים הממשלתיים שנחלצו עתה, כך נראה, מה"שבי הרגולטורי" בו היו נתונים עד לאחרונה".
השופטים ציינו כי הפתרון הרצוי בטווח הארוך הוא ייצור אמוניה בישראל באמצעות שני גורמים, "כדי שהמשק והרגולטור לא יהיו שבויים עוד לכאורה בידי מונופול". במשרד האוצר פרסמו אתמול הצהרה מתואמת של משרדי הממשלה לפיה המונופול יישבר בעזרת תחרות בין ייבוא אמוניה באוניה לבין יצור אמוניה בישראל, אך לא הזכירו אפשרות של שני יצרנים ישראלים. אמנם, דואופול עדיף רק במעט על מונופול, וחיפה כימיקלים תוסיף להיות מונופסון (מונופול צרכני) – בהיותה הרוכשת של שני שליש מצריכת האמוניה בישראל. יחד עם זאת, פסק הדין יוצר עילה ברורה להתערבות של הממונה על ההגבלים העסקיים לטובת פיקוח על משק האמוניה. יש לקוות כי הממונה, עו"ד מיכל הלפרין, תיזום פיקוח כזה למניעת ניצול לא הוגן של כח שוק, בהיצע או בביקוש לאמוניה.
הדחייה – מתוך התחשבות בעובדים
השופטים הציבו לוח זמנים ברור לריקון המיכל, וציינו כי הסכימו לדחות את ריקונו מתוך התחשבות בציבור העובדים של חיפה כימיקלים "שנקלעו למשבר שלא באחריותם ועניינם הועלה במהלך הדיון בפנינו", וכן בצרכי המשק והמפעלים החברים בהתאחדות התעשיינים. חברת חיפה כימיקלים נדרשת בתוך שמונה ימים להתחייב לרוקן את המיכל עד ה-31 ביולי, ולהתחייב שלא לבקש מילוי נוסף שלו. גורמי המדינה נדרשו להתחייב בתוך 10 ימים שניתן למלא את המיכל ולרוקן אותו בתאריך היעד באופן בטיחותי.
בתקופת הביניים, בה תסופק האמוניה למשק כפי שהיה עד כה, אמורות רשויות המדינה, ובעיקר המשרד להגנת הסביבה להשיב לבקשות ייבוא במיכלים קטנים (איזוטנקים), לבחון חלופות ייבוא אחרות ובכללן הסדרת יבוא חומצה חנקתית במקום אמוניה, וכן לבחון ייבוא אמוניה באניה שתשמש כמיכל צף, ותזין את מפעלי הדשנים ללא המיכל במפרץ.
נצחון ה"זהירות המונעת"
כלל ערכאות הדין נמנעו מלקבוע באופן חד משמעי האם מיכל האמוניה בטוח או מסוכן, אך העניקו משקל להיעדר היתר בניה למיכל, ולכך שכלל הפסיקות והערעורים מתייחסות להחלטות ביניים בהליך פלילי, בשל הפעלת מוסף יבוא האמוניה (כולל המיכל) ללא רשיון עסק. לפי בית הדין, השילוב בין "זהירות מונעת" לבין זמינות החלופות למיכל מצדיקות את השבתתו. עם זאת, בין הדין לא פסל שימוש באניית אמוניה בתרחיש של ביטול מיכל האמוניה, הפעלת ספינה קטנה ופריקה ישירה ל"איזו-טנקים" – חלופות שאף מהן נשקפת סכנה לאזור מפרץ חיפה.
קביעות חשובות נוספות בפסק הדין כוללות את פירוק המונופול של חיפה כימיקלים על אספקת האמוניה בישראל, והפעלת פיקוח של המדינה, שלא נעשה במילוי הקודם של מיכל האמוניה בחודש מרץ – מה שגרם לכך שצרכנים רבים נותרו ללא אמוניה, וללא חלופות יבוא.
נראה שלחיפה כימיקלים אין הרבה ברירות. אם תמלא את המיכל כעת, היא תיאלץ לוותר על מילויו בעתיד. פסק הדין טווה "רשת צפופה", וקשה למצוא בו "חורים", כך שאפילו ראש הממשלה נתניהו יתקשה כעת להתיר שימוש במיכל אחרי חודש יולי. האפשרות הפחות גרועה מבחינת החברה היא שימוש בספינה כמיכל צף, וכך הצנרת מהמפרץ אל חיפה כימיקלים ואל מפעל דשנים בבעלות כי"ל תמשיך לפעול.
יחד עם זאת חלופת האניה היא לכאורה אפילו פחות בטיחותית משימוש במיכל האמוניה. בשל הסתירות הקטנות שמופיעות בפסיקה, ובשל הפערים המשמעותיים בין גרסאות שונות של גורמי הממשלה בחודשים האחרונים, עוד מוקדם להספיד באופן סופי את מיכל האמוניה במפרץ.