במאמר מעולה ב'דבר ראשון' כותב עמר כהן על התוכנית הכלכלית, במיטב הדיקטט הניאו-ליברלי, של שר האוצר דאז (2003) בנימין נתניהו שמטרתה הקטנת המגזר הציבורי, הגדלת המגזר הפרטי, והקטנת היחס בין החוב הלאומי של ישראל ובין התוצר המיוצר בה בצורה דרסטית.  ואכן יחס החוב לתוצר של ישראל ירד בין 2006 ל-2017 מרמה של 81% לרמה של 62.5%.

אלא שכדי להקטין את החוב הציבורי החליט נתניהו, יחד עם אלו שסייעו לו בהוצאת תכנית זו לפועל, להגדיל את החוב הפרטי. ואכן, באותם השנים, יחס החוב לתוצר של הציבור זינק מ-29% ב-2006 ל-40% ב-2016.

התוצאות היו שיש לנו מדינה עשירה במינוחים כלכליים עם תושבים הנאבקים ביוקר המחיה. בזמן שהמדינה משקיעה באזרחיה פחות ופחות, הם החלו לשלם בעצמם על אותם שירותים שבעבר קיבלו מהמדינה. כך התנפחו להן ההוצאה הפרטית על חינוך (עליה של 50% בשבע השנים האחרונות), וההוצאה הפרטית על בריאות (זינוק של יותר מ-60% בשני העשורים האחרונים). כך התפתחו גם הפערים בין העשירים לעניים. כדי לעמוד בהוצאות האלו לוקחים הישראלים הלוואות, חוב פרטי. נכון לסוף שנת 2016, היקף החוב פרטי של אזרחי ישראל לבנקים נאמד ביותר מ-500 מיליארד שקלים. הריבית על חובות אלו נאמדת בלפחות 25 מיליארד שקל, או  כ-1,000 שקל לחודש לכל משק בית.

אלא שאפשר גם אחרת. לדוגמה, יפן מצאה דרך למחוק כמעט מחצית החוב הלאומי שלה מבלי ליצור אינפלציה. גם בישראל אפשר היה ועדיין אפשר לעשות את זה.

יפן ביטלה חלק ניכר מהחוב שלה בשיעור של 720 מיליארד דולר בשנה על ידי מכירת החוב לבנק המרכזי שלה, אשר מחזיר את הריבית על החוב לממשלה. בעוד שרוב הבנקים המרכזיים בעולם סיימו את תכניות ההקלה הכמותית שלהם ומתכננים למכור את ניירות הערך הפדרליים שלהם לציבור, הבנק המרכזי של יפן ממשיך לקנות באגרסיביות את חוב הממשלה.

חוב שהמדינה חייבת לעצמה המגולגל משנה לשנה, שקול לחוב מבוטל – מעין 'יובל'.

הבנק המרכזי של יפן נמצא בתהליך של הגדלת הבעלות על מרבית החוב הממשלתי ביפן, כיום הוא מחזיק בכ -40%  מהחוב הממשלתי של יפן. החזקות הבנק הן חלק ממאזן הממשלה המאוחד, לכן אחזקות החוב הממשלתי בבנק המרכזי הן למעשה המקבילה החשבונאית של ביטול החוב. אם אני קונה את המשכנתא שלי, אין לי למעשה חוב משכנתא.

שינויים בחוב משקי הבית ובחוב הציבורי כאחוז מהתמ״ג (גרפיקה: אידאה).

אם הבנק המרכזי האמריקאי, הפדרל רזרב בארה"ב יבצע את אותה מדיניות ויקנה 40% מהחוב הלאומי של ארה"ב, הוא יחזיק 8 טריליון דולר בניירות ערך פדרליים, פי שלושה מאחזקותיו הנוכחיות כתוצאה מתכניות ההקלה הכמותיות שלו. אלו יהיו שמונה טריליון דולר של כסף שנוצר על מסך המחשב. הכלכלנים המוניטריסטים יהיו מזועזעים, לדעתם אין ספק כי זה יביא להיפר אינפלציה מתגלגלת.

אבל אם הניסיון של יפן הוא אינדיקציה, זה לא יהיה כך. ביפן יש שיעור אינפלציה נמוך בשיעור של 0.02%. זה לא 2 אחוזים, היעד של האינפלציה, אבל 1/100, מאית של 2 אחוזים – כמעט אפס. בנוסף, ביפן שיעור האבטלה הוא 2.8%, בשפל של 22 שנים.

מכירת החוב של הממשלה לבנק המרכזי שלה לא הביאה להעלאת המחירים ביפן, למרות שזו הייתה המטרה המוצהרת של הבנק המרכזי.  אבל הכלכלה היפנית נמצאת במצב טוב. בשני העשורים האחרונים גדל התוצר המקומי הגולמי ביפן באופן יציב ועלה ב -20%. אמנם יפן עברה שני עשורים של צמיחה נמוכה, אבל למרות האינפלציה הנמוכה שלה, הכלכלה של יפן פועלת כשורה, והתוצר לעובד גבוה יותר מאשר בארה"ב. הכלכלה היפנית צומחת לאט יותר מכלכלות אחרות מסיבות דמוגרפיה. יפן מזדקנת מהר, אוכלוסייתה בגיל העבודה הגיעה לשיאה בשנת 1997 ומאז היא יורדת. פחות עובדים פירושו תוצר מקומי גולמי נמוך יותר, גם אם עובדים אלה הם פרודוקטיביים כמו כל אחד בעולם.

ג'וזף שטיגליץ, לשעבר הכלכלן הראשי של הבנק העולמי, מסכים. במאמר שפורסם ביוני 2013 תחת הכותרת "יפן היא מודל, לא סיפור אזהרה", כתב: "בממדים רבים – שוויון גבוה יותר בהכנסה, תוחלת חיים ארוכה יותר, אבטלה נמוכה יותר, השקעות גבוהות יותר בחינוך ובבריאות ילדים, ואף פריון עבודה גבוה יותר ביחס לגודל כוח העבודה – הביצועים של הכלכלה היפנית טובים יותר מארה"ב".

זה לא אומר שהכל אידילי ביפן. ל -40% מהעובדים ביפן אין תעסוקה מלאה במשרה מלאה, פנסיה נאותה וביטוח בריאות. אבל הנקודה המודגשת במאמר זה, היא שהדפסת כסף דיגיטלי בהיקף עצום על ידי הבנק המרכזי, המשמש לרכישה של החוב הממשלתי, לא הביאה לניפוח מחירים, לאינפלציה.  זה בניגוד לתפיסה, לחשש המונע ממדינות אחרות לעשות פעולה דומה.

הקלת כמותית לא הגדילה משמעותית (לא ניפחה) את אספקת הכסף במחזור.  ביפן, כמו בארה"ב, הקלה כמותית QE היא בסיכומו של דבר רק החלפת נכסים asset swap המתרחשת בחשבונות העתודות של הבנקים. ניירות ערך ממשלתיים מוחלפים בעתודות בנקאיות, אשר לא ניתן להעביר או להשאיל אותן לכלכלה הצרכנית, אבל יכולות להיות מושאלות רק לבנקים אחרים או שניתן להשתמש בהן לרכישת ניירות ערך ממשלתיים נוספים.