שר התקשורת, איוב קרא, מאיים לסגור את מועצת הלווין והכבלים בעקבות הימשכות פארסת ערוץ 20. במקביל, בנימין נתניהו עשוי להיחקר בפרשת "בזק" במסגרת השלמות חקירה. ככה זה כשהצמרת המקצועית והפוליטית עוסקת בהשפעה על תכני השידורים, במקום בהסדרת תקשורת מתקדמת בעבור האזרחים.

נראה כי בשנים האחרונות עוסקת צמרת משרד התקשורת, כולל הגופים המקצועיים הכפופים לו, בעיקר בסוגיות טעונות מבחינה פוליטית – השפעה על תכני השידורים לטובת אהדה לימין או לראש הממשלה בנימין נתניהו. על פניו, נתניהו סובל בהטיה נגדו בכלי שידור רבים, אלא שלסדרת הפעולות לשינוי המצב, ובייחוד לכשלים ולהפרות החוק במהלכם יש מחיר שאותו משלמים כלל האזרחים.

בפרשת רשות השידור, פעל ראש הממשלה נתניהו בדומה למרבית ראשי הממשלה שקדמו לו, וניסה להשפיע על מינוי האנשים, כך שיגלו אהדה רבה יותר כלפיו. נתניהו אמר כי חוק התאגיד "חמק לו" בזמן צוק איתן, כאשר הוא הגדיר הליכי מינוי המחלישים את השפעת הדרג הפוליטי על הנהלת התאגיד, בהשוואה למה שהיה מקובל ברשות השידור. אף על פי כן, השידור הציבורי נחלש בעקבות השינוי, בשל ההסתמכות המוגברת על מיקור חוץ, לשמחתם של חברות ההפקה והאולפנים, שזכו בפרנסה גדולה יותר. תחקיר גידי וייץ מ"הארץ" בשנת 2015 חשף את הקשרים בין נתניהו לבין שאול אלוביץ', השולט בבזק. התחקיר התניע את התהליך שאילץ את נתניהו למנות אחרים לשרים במשרד התקשורת (צחי הנגבי, וכיום איוב קרא) והוביל לבחינת הסדרי ניגוד העניינים שלו. לפי הנטען בתחקיר, נתניהו נהנה מסיקור אוהד באתר "וואלה" שבבעלות אלוביץ', ובתמורה, כשר התקשורת, אישר נתניהו פעולות רגולטוריות שהיו שוות לאלוביץ' מאות מליוני שקלים, וזאת על חשבון ציבור המשקיעים בבזק ובעקיפין על חשבון הציבור הרחב. חברת בזק והקונגלומרט שסביבה גורפים גם כך למעלה מ-90% מהרווחים בשוק התקשורת ואת כוחה היה צריך לרסן או לרתום לטובת שיפור השירות לאזרחים, אלא שכל זה כלל לא קורה. לצמרת השלטון יש דברים דחופים יותר כמו הפארסה של ערוץ 20.

הערוץ שנפל קורבן דווקא לשלטון שרצה לקדמו

מועצת הכבלים והלווין התהפכה מקידום הערוץ לזכיה בשידורי ערוץ הכנסת, עם תקציב של 25 מליון ש"ח בשנה, לאיום על סגירתו. המהלך בוצע באופן מגושם, שעלול להוביל לסגירתו של ערוץ 20. בפועל, הציבור לא מקבל את שידורי המורשת בהיקף שאותו היה אמור ערוץ 20 להפיק, אלא בעיקר ערוץ טלויזיה ימני שמרני העוסק באקטואליה. למעשה, שידורי האקטואליה הם פעולה שנכנסה בדלת האחורית במקום בדלת הראשית, תוך הפרת חוקים ותקנות וכיום יועצים משפטיים בפרקליטות מתריעים שלא יהיה ניתן להכשיר את המעשים בדיעבד, בשל הפרות מהותיות של חוק התקשורת. שר התקשורת צוטט כמי שמאיים לפזר את מועצת הכבלים והלווין בשל הפרשה, פעולה אשר נמצאת בסמכותו. מועצת הכבלים והלווין לא נקשרה עד כה לפרשת "בזק" למרות שחברת YES (שאף היא בבעלות אלוביץ') נמצאת בפיקוחה.

האם נתניהו ייחקר בפרשת "בזק" ?

שלמה פילבר, מנכ"ל משרד התקשורת המושעה, חשוד כמי שסידר לשאול אלוביץ' מסמך בתזמון מסויים, אשר סייע לו להגביר את התמורה האישית שהרוויח בעסקת בזק- YES. המכתב מפילבר, סייע לכאורה אלוביץ' בכוונתו לקבל עוד 170 מליוני שקלים לכיסו הפרטי מבזק הציבורית, ועוד 200 מליון ש"ח כהטבת מס מהמדינה, מהלך שרשות המיסים הצליחה למנוע. התשתית לעיסקה הזו אושרה על ידי ראש הממשלה בנימין נתניהו, כאשר עוד היה שר התקשורת ולפני שנחשפו קשריו עם אלוביץ'. בעת ההיא, האישור העקרוני שהעניק נתניהו לעסקה, לא ניתן על בסיס חוות דעת משלמה פילבר, אלא דווקא על ידי מועצת הכבלים והלווין, אותו גוף ששר התקשורת הנוכחי קרא מאיים כעת לפרק. לפי דיווח של כלכליסט, הפרקליטות הגיבה אתמול לבג"ץ על הדרישה לחקור גם את ראש הממשלה נתניהו בפרשה בחשד למרמה והפרת אמונים, והודיעה כי יערכו "השלמות חקירה" בפרשה, אך לא פירטה האם ייחקר ראש הממשלה שאישר עקרונית את העסקה, או דווקא חברי מועצת הכבלים והלווין, שסיפקו את חוות הדעת המקצועית שתמכה באישור. העתירה נדחתה בהיותה מוקדמת, כלפי תיק שהחקירות בו עוד לא הסתיימו, אך יש בכך סימן להפעלת לחץ על הפרקליטות לא להסתפק בשלמה פילבר ובכירי בזק וYES  כנחקרים, אלא למצות גם כיוונים נוספים.

פרשת רשות השידור מעלה תמונה דומה – הצמרת הפוליטית והמקצועית עובדת שעות נוספות בכדי לעסוק בתכנית השידורים ומידת נטייתם לשמאל או לימין באופן כללי, או ליחס לממשלה ולעומד בראשה באופן ספציפי. השעיית מנכ"ל המשרד שלמה פילבר, תקעה זמנית המלצות הועדה בראשותו, שנועדה גם היא להגביר את התחרות בין גופי השידור כך שכולם יהיו חלשים יותר, וכתוצאה מכך יזהרו יותר בהפקה ושידור של תכנים ביקורתיים. בינתיים ערוץ 2 החזק פוצל, אך שמר על חברת חדשות מאוחדת. זהו הסדר זמני שיימשך 3 שנים לכל היותר, ולאחריו אחד הערוצים יצטרך לרכוש את חלקו של השני.

מחיר ההזנחה

המיקוד של הממשלה ושל גופי האסדרה בתכנים תורם להזנחת תשתיות התקשורת של ישראל, והולך וגדל הכאוס בפיקוח על חברות התקשורת. הציבור הוא זה שמשלם את המחיר, אך הדברים אינם נראים במבט ישיר. יש צורך דחוף לטיפול ב"פקקים" באינטרנט הישראלי, וכולנו משלמים מחיר סמוי על כל יום שבו תהליכים אלו לא מתקדמים, בדומה לטיפול הכושל בפקקים בכבישים. כך למשל, הסדרה של אינטרנט מהיר באמת בכל נקודה בישראל, מאפשרת להתקדם ולנטוש שיטות שידור מיושנות, להפחית עלויות, ולנתק את הקשר בין התשתית לתכנים – תשלום אחד ובסיסי בעבור שירותי תקשורת קווית, ותשלומים גמישים בעבור צריכת תכנים מקומיים ומחו"ל, ללא חבילות של תכנים שאין ללקוח שום עניין בהם ועם רגולציה פשוטה יותר. בשיטת הטלאי על טלאי הנוכחית, ניתן כיום לקלוט את שידוריHOT  ברשת, רק ביישובים בהם HOT לא פרסה תשתיות משל עצמה, ורק לזמן מוגבל. באופן זה מונצחת HOT בתפקידה הכפול – כספקית קווי תקשורת, וכספקית תכנים לצפיה, כאשר אין כל הצדקה להבניה כזו של השוק בעידן הדיגיטלי.HOT  יכולה וצריכה להתמחות במכירת תכני צפיה על גבי כל תשתית שהיא, עם הגיון כלכלי למקטע זה בפעילות, לצד אספקת שירותי תקשורת קווית, עם הגיון כלכלי משלה. כיום, אי אפשר לרכוש מHOT- תכנים לצפיה ללא רכישת קו תקשורת ומי שעושה זאת, לא ירכוש תכנים ייחודיים מ-YES, מפני שגם הם כוללים בתוכם תשלום מובלע על התשתית – צלחת לווין, ורשת בזק הקווית בעבור שידורי ה-VOD. מצב זה מקשה עלHOT  וYES  כאחד להתחרות בצפיה פיראטית, או בשירותי סלקוםTV  ופרטנר TV, המבוססים על שידורים באינטרנט באמצעות ממירים רב-תכליתיים, כלומר כאלו שמאפשרים ללקוחות להתקין עליהם אפליקציות נוספות, שדרכם ניתן לצפות גם בשידורים נוספים, חוקיים ובלתי חוקיים כאחד.

מבחינת האסדרה, גופי התקשורת פועלים במתכונת שהולכת ומתיישנת מבחינת סוגי הרשיונות, אך משרד התקשרות מתעלם מהפרות רבות של חוקי התקשורת, ואפילו מעודד את חלקן, לכאורה בשם התגברות התחרות. במקביל, רק עלHOT  ו-YES חלה, נכון לעכשיו, חובת השקעה בתוכן ישראלי מקומי, כאשר הפטור למתחרים קטנים גורם להקטנת העוגה הכללית של היצירה המקומית. במקום לחייב את רק חלק מהספקים להפיק תוכן מקומי, הממשלה הייתה יכולה לעצב את השוק הזה, כך שהפלטפורמות כולן יממנו חלק מההשקעה באמצעות אגרה לקרן יעודית לנושא וחלק נוסף באמצעות רכישת זכויות שידור להפקות, לפי ערכן המסחרי. השר קרא עצמו הציע להקים קרן כזו, אלא שההצעה שלו הייתה נועדה להקצות 100 מליון שקל בשנה, תוך חיסול תאגיד השידור הציבורי, העולה כ-800 מליון שקל בשנה. בינתיים, אזרחי ישראל ממשיכים לקבל שירות מוגבל, לשלם תשלומים מיותרים על תכנים או על תשתיות שאין להם צורך בהם ויחכו עוד הרבה שנים להתקדמות טכנולוגית עם הפירות הכלכליים שנובעים ממנה ואילו היוצרים המקומיים, קשורים באונס למודל ההכנסות המצטמק שלHOT  ו-YES, במקום להציג מודל חדש, שיבטיח להם תקציבים מינימליים ללא קשר להעדפה של הצרכן לגבי חברת התקשורת ממנה הוא רוכש תכנים. הפתרון, מתחיל בלשחרר את הדחף הפוליטי לשלוט מקרוב בתכנים המשודרים, וממשיך בלשפר את תשתיות התקשורת הקווית והאלחוטית בישראל. הציבור ידע להעריך שינוי כזה, גם פוליטית.