בית המשפט העליון דחה אתמול (ראשון) את בקשות ההבהרה של חברת חיפה כימיקלים ושל המדינה בנימוק פשוט – לא מדובר כלל בבקשות הבהרה, אלא בניסיון לשנות את החלטת בית המשפט העליון במסווה, ובכך אשרר מחדש את ה-31.7 כתאריך ריקונו הסופי של מיכל האמוניה.
בפסיקה קבעו השופטים שהיתר רעלים, אינו מחליף את הצורך בהיתר בניה, וש"לא ניתן להכשיר באמצעותו פעילות בלתי חוקית". בית המשפט גם אסר על הבאת אניית האמוניה, שאמורה למלא את המיכל, וזאת לאחר שהחברה הודיעה שהאניה כבר בדרך. עמותת "צלול" ועיריית חיפה הגישו בקשה לביזיון בית הדין, בגין הפרת הוראות הפסיקה של המחוזי בעניין המתווה לריקון המיכל.
המתווה שאישר בית המשפט העליון כלל אישור לחיפה כימיקלים למלא את מיכל האמוניה באמצעות אניה, אך רק לאחר שימלאו מספר תנאים ובהם התחייבות מפורשת מצידם שלא לדרוש שוב את המשך יבוא האמוניה לאחר סגירת המיכל המתוכננת בסוף יולי, והגשת תכנית מפורטת לדרך ביצוע ריקון המיכל. אמש בבית המשפט התברר כי האנייה כבר בדרך, ובכוונת החברה למלא המיכל מבלי לעמוד בתנאים, בשילוב עם בקשות נוספות.
אתמול בבוקר עוד תהינו כיצד יגיבו השופטים אשר התבקשו לאשר דחיה של ריקון מיכל האמוניה, לצד בקשה מקבילה לאשר שלא לרוקן אותו כלל, ועד הערב הם כבר גלגלו את שתי הבקשות מכל המדרגות. האיסור להכניס את האניה מחריף את מצבה הכלכלי של חיפה כימיקלים, ועלול להפוך גם לאיום קיומי עליה. לטענה לגבי משך הריקון של חיפה כימיקלים היה לכאורה בסיס משפטי – בפסיקת בית הדין המחוזי נכתב כי להיערכות יינתנו 54 ימים החל ב-6 באפריל, תוך חלוקת התקופה לזמני הגשת תכניות, בדיקתן ואישורן, ואז עוד כחודשיים לריקון עצמו. בעיריית חיפה ובעמותת צלול הגישו עתירה, הטוענת כי החברה לא עמדה במועדי ההגשה של תכניות מפורטות ולכן הם סבורים שמודבר בבזיון בית הדין, המחייב הטלת סנקציות על מנכ"ל החברה ועל בכירי המשרד להגנת הסביבה שהתרשלו בפיקוח.
כך עובד שבי רגולטורי
מונופול האמוניה מתקיים בערך משנת 1985, אז החל לפעול המיכל הנוכחי בבעלות חיפה כימיקלים, ופגע בכדאיות הכלכלית של ייצור האמוניה במפעל "דשנים וחומרים כימיים", שסגר את יחידת הייצור שלו. המונופול שירת את כלל המשק, אלא שמאז קרו הרבה דברים: החל מאבק ציבורי לסגירתו לפני כ-15 שנה; מאז תקופת מלחמת לבנון השנייה יש איומים מפורשים מצד חיזבאללה לפגוע במיכל; דו"חות מומחים רבים, מטעם המדינה ומטעם גורמים אחרים, קבעו שיש למצוא לו חלופה בטוחה יותר; החלטת ממשלה להחלפת המיכל במפעל ליצור אמוניה בנגב התקבלה בשנת 2013.
שני מכרזים שהוציא המשרד להגנת הסביבה להקמת מפעל אמוניה בישראל נכשלו, ואילו במשך כל הזמן הזה בחיפה כימיקלים לא נערכו לשום פתרון אחר. בפניותיהם לבית המשפט הציגה החברה עמדה לפיה המיכל אמור להמשיך לפעול כמספר שנים לאחר בניית מפעל חלופי בנגב, עד אשר יקבל אישור קבע. טענות אלו הוגשו בערכאות ערעור על ערעור, ובית המשפט לא הסכים לדון בהן, ובחר לנזוף בחברה על המחדל של מנהליה למצוא פתרון, כאשר ידעו על תאריך פקיעת התוקף של היתר הרעלים 4 שנים מראש.
מכיוון שכלל המשק תלוי במיכל לשם אספקת אמוניה יכלה החברה לטעון שסגירתו היא פגיעה באינטרסים רבים, שאינם רק של החברה. לצידה עמדו גם הערכות מערכת הביטחון לפיהן המיכל מהווה סיכון נסבל, וכך גם אניית המילוי שלו. מאז שיצא דו"ח קינן בסוף ינואר השנה, החלה הקערה המשפטית להתהפך על פיה. בטיעונים יצירתיים ובמיומנות משפטית הצליחו עורכי הדין של החברה לעכב את הגזירה, אך לא למנוע אותה.
החלק המעניין התרחש כאשר המשרד להגנת הסביבה, יחד עם היועץ המשפטי לממשלה, קבעו כי אינם רואים שום צורך בהמשך פעולתו של המיכל והצהירו בבית המשפט: "אף משרד ממשלתי לא טען לקיומו של אינטרס ציבורי שגובר על האינטרס של סיום פעולתו של המיכל". אז החלו להיפער הסדקים.
חשוב לציין כי השבתת מיכל האמוניה תפגע לא רק בחיפה כימיקלים ובעובדיה, אלא גם בייצור הדשנים של כי"ל ובעשרות צרכני אמוניה קטנים, בתעשייה ובחקלאות. הסתבר שלמשרד להגנת הסביבה לא היה כל ידע לגבי ריקון מיכלי אמוניה, אותו תבע לסיים לבצע בתאריך לא ריאלי – עד ה-1.6, וכן לא היו ברורים צרכי האמוניה המדויקים של המשק וכמויות המלאי הנוכחי, שנאספו רק בהוראת שופטי בית המשפט. במשרד האוצר דנו עם חיפה כימיקלים באפשרות של הקמת מפעל אמוניה על ידם, אשר ישמר את המונופול שלהם על אספקת האמוניה, עד שחזרו בהם והוציאו את הקול הקורא המבקש מהציבור הצעות הסדרה אחרות.
רק תוך כדי המשבר, החלו לעשות במדינה עבודה רגולטורית של הגדרת צרכים, הידרשות לשאלת פתרון הביניים, לצד היערכות חכמה יותר בטווח הרחוק. פעולות אלו כונו על ידי שופטי בית המשפט העליון "היחלצות משבי רגולטורי", שכן הן מיועדות לשבור את המונופול ולהתייחס לחוד לצרכים שונים במשק, ולא לסמוך על חברה עסקית שתדאג לנושא, גם אם באמצעות מיכל לא חוקי, אשר נקבע בכמה דו"חות שהוא מסוכן וראוי להחליפו בפתרון אחר. בכל זאת, נראה כי ההיחלצות הייתה לא מלאה כאשר הודיעה חברת חיפה כימיקלים שפקיד המשרד להגנת הסביבה – המנחה הלאומי לטיפול בחומרים מסוכנים – דן בחלופות, אשר ביניהן המשך השימוש במיכל האמוניה בהיקף מוגבל. ככל שהדברים נכונים, נראה שנציגי המדינה בוחרים לדון בשימוש במיכל אשר יש פסק דין חלוט שקובע שהוא כלל אינו חוקי.
שאלת המסוכנות כבר פחות רלוונטית
באתר זה סקרנו הן את דו"ח קינן, הקובע כי המיכל מסוכן לבריאותם של מאות אלפי תושבי המפרץ ויכול לגרום למוות של אלפים, ואת הגורמים המדעיים השוללים את מרבית הקביעות של דו"ח זה, את טענותיהם ואת הערכת הסיכונים לפיה שימוש מוגבל במיכל לא צפוי לגרום לנזק רחב היקף, ללא קשר להסתברות לדליפת אמוניה. הערכות סיכונים הן בסופו של דבר רק הערכות, ועושה רושם שקביעה זו כבר הפכה לפחות רלוונטית.
לא רק שמבחינה משפטית, הערכאה הראשונה – בית המשפט לעניינים מקומיים בחיפה, היא הערכאה החשובה להצגת העובדות, ולא ערכאות ערעור, אלא שמהפסיקה האחרונה עולה נימה של כעס שאינו קשור לעובדות עצמן, אלא כנגד ההתנהלות חצופה של חיפה כימיקלים ושל מדינת ישראל בניסיון להתחמק מלקיים את התנאים המפורטים בפסיקה הקודמת. גם אם עמדת המדינה היא "אלסטית" ומקבלת חלק מטענות חיפה כימיקלים, חלקן הגיוניות לחלוטין, בית המשפט העליון בוחר שלא לעבור תהליך דומה, ולהיצמד לקו קשוח, ולערכים של כיבוד סדר הדין וההחלטות המשפטיות הקודמות.
שתיקת הממונים
במשך כל השנים נמנעו הממונים על ההגבלים העסקיים להתערב במונופול אספקת האמוניה. עוד בפברואר, פנתה חברת הכנסת יעל כהן פארן ("המחנה הציוני") לממונה הנוכחית, עו"ד מיכל הלפרין, בבקשה להתערב בנושא, כדי להגן על צרכני האמוניה הקטנים. הממונה השיבה לחברת הכנסת תשובה לאקונית, לפיה סעיף 29 בחוק ההגבלים העסקיים נועד למנוע פגיעה במתחרים, ולכן "גם אם חיפה כימיקלים היא מונופול בתחום אספקת האמוניה (ומבלי להידרש לשאלה זו לגופה), על פני הדברים איננו סבורים שמדובר בהפרת חוק ההגבלים העסקיים".
הממונה הלפרין יכולה להידרש לשאלה זו – זהו תפקידה. היא התעלמה מכך שאמוניה הוא חומר רב שימושי, ומפעלים שאינם מתחרים בחיפה כימיקלים, אבל תלויים בה לאספקת החומר, יפגעו קשות בגלל המונופול הקיים בפועל, אשר בית המשפט העליון קרא לו "מעין מונופול", בהיעדר הכרזה רשמית. אף כי לא הייתה עליה חובה לפעול, יש לה זכות שלטונית מוקנה לכך, באמצעות הכרזה על קבוצת ריכוז והגבלות הנגזרות ממנה. כך למשל, לאחרונה הממשלה קבעה תקנות, המגדירות מהי רמת אספקת הגז אשר מתחת לה מותר לה להכריז על שעת חירום, ולהתערב בחלוקת הגז בין הצרכנים השונים.
גם היותה של חיפה כימיקלים הצרכנית הראשית של החומר, תרמה תרומה מסוימת לכישלון המכרזים להקמת מפעל אמוניה, מפני שלא התחייבה לרכש אמוניה מהמפעל העתידי, אשר היה צפוי להיכשל בשל עודף היצע ללא ביקוש. נדגיש, כי כל עוד הייתה אמוניה במיכל, חיפה כימיקלים לא מנעה אספקה ממפעלים אחרים, אך מכיוון שתעשיית הדשנים (הכוללת את כי"ל וחיפה כימיקלים) צורכת 90% ויותר מהצריכה השוטפת של אמוניה, יש לתעשייה זו עמדת מיקוח שלטת במשא ומתן.
בחודש מרץ התמלא המיכל בפעם האחרונה, והתרוקן בסוף אפריל. רק לאחר שנוצר משבר, הודיעו במשרד להגנת הסביבה, כי אם ימולא המיכל פעם נוספת, הוא יתערב בהקצאת הכמויות, כדי למתן את הפגיעה בצרכנים הקטנים, לאחר שלא הוא, לא הממונה על ההגבלים העסקיים, ולא משרד הכלכלה חשבו לעשות כך בחודש מרץ, כאשר עוד הייתה אמוניה וכבר הייתה פסיקה המחייבת לא למלא את המיכל יותר.
יש פתרונות עסקיים
בחיפה כימיקלים המשיכו לפרש את החלטות בית הדין בצורות שלא היו מקובלות על השופטים, כאשר אמש קבעו השופטים בכך ש"בקשת ההבהרה" שלהם מנסה להפוך פסיקה על פיה, וסותרת הודעה קודמת מטעם החברה ב-29.5, לפיה יקבלו את כל התניות בית הדין. ניתן לתהות מדוע חיפה כימיקלים מעדיפה שוב ושוב פניה לערכאות ובקשת סעד מבית המשפט, וממגוון פקידי ושרי הממשלה, במקום לנקוט במהלכים עסקיים שהיו יכולים לחלץ אותה ממצבה, לפחות באופן חלקי אם לא באופן מלא.
ל"דבר ראשון" נודע על הצעות עסקיות שונות שהוצעו לחברה במהלך השנים האחרונות, לשיתופי פעולה שיאפשרו לה להיפרד ממיכל האמוניה, ולהסתמך על ערוצי יבוא אחרים או על הקמת מפעל שיספק לה אמוניה. מהלכים אלו היו צפויים להפחית במידה מסוימת את רווחיה, בשל התייקרות עלויות רכש האמוניה, אך היו יכולים למנוע את המצב הנוכחי של השבתה גמורה של 2 מפעליה בישראל. ייתכן שלסירוב להצעות העסקיות, היה נימוקים עסקיים תקפים, אך ייתכן שגם ההנחה כי המדינה שבויה לחלוטין בידיה שיחקה תפקיד.
המדינה הבינה שבקשת התמיכה הראשונית שהגישה חיפה כימיקלים ל-175 מליון דולר, שמהווים מענק הקמה של 50% למפעל אמוניה מונופליסטי, הינה בלתי סבירה וגם מנוגדת לחוק עידוד השקעות הון. צעדי ההנהלה השאירו את חיפה כימיקלים קירחת בכל החזיתות – בחזית המשפטית, בחזית הרגולטורית, וגם בחזית העסקית. כדי לצמצם את ההפסדים, החברה רוכשת דשנים ממתחרותיה כדי לא לאבד לקוחות, וממשיכה לשלם שכר לעובדיה הישראלים.
ספק אם בית המשפט יקבל את העתירה של עמותת "צלול" ועיריית חיפה להטיל סנקציות על מנכ"ל החברה בשל בזיון הוראות בית המשפט, אך ייתכן כי יקבל את הטענות העובדתיות כפשוטן – החברה לא הגישה במועד תכניות מפורטות לריקון מיכל האמוניה, והמשרד להגנת הסביבה פיקח על כך באופן רפוי, ואפשר לה להגיש תכניות חדשות, לאחר המועד. גם אם לא תתקבל, העתירה יכולה לשמש כאזהרה נוספת להנהלה כי ייתכן וכי הצלת החברה, על מאות עובדיה ואלפי העובדים המתפרנסים ממנה במעגל השני והשלישי, מחייבת גישה שונה מזו שנקטה עד עתה. נכון הוא, שהמשק הישראלי יוכל להסתדר גם ללא חיפה כימיקלים, אך אין להקל ראש באבידה הגדולה במקרה של התמוטטות חברת הדשנים, שהוקמה כחברה ממשלתית מפוארת עד שהופרטה במחיר שהסתבר כנמוך משוויה, אשר תהליכי הייצור בה מייצרים מוצר איכותי ביותר וגם רווחי מאוד.
בשנים האחרונות חיפה כימיקלים נמצאת במגמת השפעה סביבתית הולכת ומשתפרת, בוודאי בהשוואה לתעשיה הפטרוכימית. למרות התנגדות ההנהלה, במאמצים רבים ומעשי גבורה של ממש הצליחו עובדיה להתאגד בעשור הקודם ולקנות לעצמם פרנסה מכובדת, אשר כעת עלולה להתבטל כליל, בשל נסיבות אשר כלל לא קשורות אליהם.
התאריך הבא – ה-15.6
לאחר שבית הדין דחה את בקשת החברה לשנות את פסיקתו, ואסר על כניסת אנית האמוניה, הוא חיזק את קביעתו הקודמת כי עד ה-15.6 המשרד להגנת הסביבה צריך להודיע את עמדתו ביחס לחלופות למיכל, הן בעבור תעשיית הדשנים והן בעבור הצרכנים הקטנים. המשרד נמצא במעין סתירה, מכיוון שבעבר הכריז פעמים רבות שעל המיכל להיסגר בשל הסיכון העולה ממנו, ולאחרונה קבע שאספקת אמוניה במיכלים קטנים (איזוטנקים) בני 12.5 טון או 22.5 טון, מסוכנת יותר מאשר המיכל הענק הנוכחי, בן 12,000 הטונות, אשר האניה הממלאת אותו נושאת 16,000 טונות.
תגובות
ירון חנן, מסיעת "הירוקים של חיפה": "נחשף כי ניסיונות ההתחכמות הבלתי פוסקים של מנכ"ל חיפה-כימיקלים נדב שחר הגיעו לדרגת חוצפה ועזות מצח חריגים בעת שהחברה הודיעה לבית המשפט כי הזמינה אוניה עם אלפי טונות אמוניה, שאמורה להגיע ולמלא את מיכל האמוניה כבר השבוע, זאת על אף האיסור שקבע ביהמ"ש להמנע מהזמנת אוניה עם אמוניה, בטרם יתמלאו תנאים מפורשים וביניהם התחייבות של הנהלת החברה לא לדרוש יותר יבוא אמוניה בדרך הזו והצגת תוכנית בטיחותית לריקון המיכל עד 31/7/17. אין מנוס מהעמדה לדין משמעתי את כל מי שמעלו בתפקידם הבכיר כמשרתי ציבור והטעו את כולם כולל את בית המשפט. אם השר אלקין מגבה אותם, יש לפטר גם אותו".
עמותת צלול: "המאבק של צלול ועיריית חיפה הביא לניצחון חשוב לאינטרס הציבורי, אשר זוכה לגיבוי כה מוחלט של ביהמ"ש. במדינה מטורפת, שבה ראש הממשלה דואג יותר לטייקונים מחו״ל מאשר לשלומם וביטחונם של תושבי הצפון ודוחף להשארת מיכל האמוניה במפרץ חיפה, מזל שיש לנו שופטים שדואגים לאינטרסים של הציבור".
יונה יהב, ראש עיריית חיפה: "בית המשפט העליון לא הולך שולל אחרי ההונאות של חיפה כימקלים והוכיח שוב כי יש דין צדק בישראל".
תגובות חברת חיפה כימיקלים ותגובת המשרד להגנת הסביבה לא התקבלו עד פרסום הכתבה וישולבו בה לכשיתקבלו במערכת.
