בזק מצטרפת לתביעת הבנקים לפירוק יורוקום ובכך פונה נגד שאול אלוביץ', בעל השליטה בה, שייתכן שימכור בקרוב את מניותיו בחברה לאחים נתי ועופר סיידוף, במחיר של 350-400 מיליון ש"ח, זאת בעוד שחובותיה של יורוקום עומדים על כ-1.5 מיליארד ש"ח. אלוביץ' נמצא עם הגב לקיר, כשלפניו חשדות חמורים ביחס לשורה של עבירות "צווארון לבן" בניסיון "לחלוב" מבזק סכומים אדירים, שיאפשרו לו להחזיר את החובות שצבר בכדי לרכוש את מניות בזק מלכתחילה. כעת, הוא עומד למכור את השליטה בבזק במחיר נמוך יחסית, תחת הלחץ המשולב של החקירות, ותביעת הבנקים לפירוק חברתו הפרטית "יורוקום". לתביעה זו הצטרפה אפילו בזק עצמה, הדורשת השבת כספים ששולמו מבזק ליורוקום במסגרת אחת העסקאות החשודות שביצע אלוביץ'.
היום (שני) ב-11:30 החל הדיון בבית המשפט בבקשת הפירוק ל"יורוקום" כשהסכם עם הבנקים על מכירת השליטה בבזק עשוי לדחות או לבטל אותה. השלמת העסקה תלויה לא רק בהסכמת הבנקים, אלא גם באישור משרד התקשורת בנושא העברת השליטה בבזק. הבנקים צפויים להפסיד חלק מהחוב בכל מקרה, שכן לאלוביץ' ולאחיו אין ערבויות אישיות לחובות של "יורוקום". הנזק לציבור בפרשה התבטא כבר בעבר באמצעות מחירים מנופחים לשירותיהן של בזק ו-YES.
ניסיונות המדינה למנוע זאת באמצעות עידוד התחרות לבזק הינם כישלון מתמשך, אשר ככל הנראה היווה חלק מהתכנית העסקית של אלוביץ' ושעל בסיסה הצליח לזכות בהלוואות הרכישה. ראש הממשלה נתניהו היה שר התקשורת גם לפני שדיווח על קשריו האישיים לאלוביץ', ואף קיבל החלטות הקשורות לבזק כשגם בפרשה זו הוא עשוי להיחקר. למדינה היו אשליות, או לפחות הצהרות, כאילו הפרטת בזק תוכל ליצור שוק תחרותי אשר יתנהל מעצמו לטובת הציבור ולא לטובת בעלי השליטה הפרטיים. בפועל היא הפכה ממונופול ציבורי למונופול פרטי, אשר הפיקוח הציבורי עליו נותר חסר שיניים, והציבור הוא זה שמשלם את המחיר.
"תכנית החליבה"
ב-2010, כששאול אלוביץ' רצה לרכוש את השליטה בבזק – 30.7% מהמניות – מקבוצת "אייפקס-ארקין-סבן" תג המחיר היה 6.5 מיליארד ש"ח. לאלוביץ' היו רק 1.5 מיליארד ש"ח והבנקים אישרו הלוואות בהיקף של 5 מיליארד ש"ח, שלקחה חברתו הפרטית "יורוקום", על בסיס תכנית עסקית מפוקפקת: אלוביץ' יחלוב את קופת בזק. כדי לעמוד במשימה, בזק הייתה צריכה להמשיך להרוויח סכומי עתק, אשר יחליפו את הכספים שישאבו ממנה לטובת בעל השליטה.
הרווחים הללו אכן נוצרו, בזכות הכשלת האינטרס הציבורי כפי שהציגה אותו הממשלה, יצירת תחרות אפקטיבית בשוק התקשורת ושיפור רמת השירות לצרכן. בפועל, למרות הרווח העצום של בזק, המהווה 96% מהרווח בשוק התקשורת כולו, מצידו של אלוביץ' התכנית השתבשה. השופט חאלד כבוב דחה בפסיקה תמוהה את הטענה ששיקוליו העסקיים של אלוביץ' פוגעים בבזק ובשאר בעלי המניות בחברה, ואישר גם את מדיניות הדיבידנדים וגם סדרה של הפחתות הון בהיקף של 3 מיליארד שקל.
אף על פי כן, כל שקל שיצא מבזק באופן חוקי, העביר לחברת "בי קומיוניקיישנס" רק 30.7 אגורות (וכיום כבר רק 26.3 אגורות לאחר מכירת מניות), שמתוכן רק 65% עוברים ל"אינטרנט זהב", ומתוכן רק 61% נמצאות בבעלות "יורוקום". בסופו של דבר, רק 10.4% מבזק הייתה בבעלות ישירה של אלוביץ' אולם בשל השירשור של השליטה באמצעות אחזקת מניות הרוב, זה נתן לו את השליטה בפועל, גם אם לא העביר לאלוביץ' מספיק כסף כדי לכסות את חובותיו.
אלוביץ' ידע על כך, והיו ל"יורוקום" גם נכסים אחרים כמו זכיינות למותגים "נוקיה", "פנסוניק" ואחרים, לצד אחזקות מהותיות בחברת "חלל תקשורת", ובחברת ""YES. ובכל זאת, העסקים הנוספים לא אפשרו ליורוקום להשיג מספיק כסף כדי לשלם את החוב, לא מבזק ולא מענפים אחרים. כאן פעל אלוביץ' בשיטה שהפכה אותו לחשוד במספר עבירות כלכליות – "עסקאות בעלי עניין".
שורה של עסקאות חשודות
לא כל "עסקאות בעלי העניין" של אלוביץ' נחקרו עד כה, אף כי נדמה שלכולן אותה מטרה – ליצור עסקאות בהן הנהלת החברה בבעלות חלקית של אלוביץ' מבצעת עסקה שמיטיבה דווקא עם הצד השני בעסקה – חברת "יורוקום" בבעלותו המלאה, ונענית בכך לאינטרס שלו עצמו, אף שלמעשה הוא מחזיק רק במניות מיעוט, וגם זאת באמצעות שרשור חברות ולא באופן ישיר.
העסקה שזכתה לתשומת הלב הרבה ביותר היא העסקה בה בזק רכשה את השליטה ב-YES בשלמותה, כאשר מחציתה הייתה בבעלות "יורוקום". על הנייר, היה כאן מתכון לגיטימי להעלאת מחיר העסקה, מפני שמניות YES שוות לבזק יותר מאשר לכל מחזיק אחר – בשל הסיכוי למזג אותה בבזק עצמה, לפטר עובדים בתפקידים כפולים ולהגביר את הרווחיות שלה, כמו גם לייחס לבזק את ההפסדים הצבורים של YES כנכס מס. אלא שאלוביץ' לא הסתפק גם בכך, והכניס לעסקה תשלום מותנה של 170 מיליון ש"ח נוספים, במידה והתוצאות העסקיות של YES יהיו טובות מספיק.
כדי לזכות באותם 170 מיליון ש"ח, נעשו לכאורה לפחות שתי עבירות – דו"חות YES "בושלו" כך שיציגו תוצאות עסקיות מיופות באמצעות דחיית תשלומים לשנים הבאות, ומנכ"ל משרד התקשורת המושעה שלמה פילבר דאג לקדם את האישור הרגולטורי למיזוג של YES בתוך בזק, לפי לוח הזמנים הדרוש לאלוביץ', תוך חריגה ממסמכי המדיניות של משרד התקשורת בנושא ובהטייה של החלטות נוספות של המשרד לטובת בזק. עסקאות נוספות היו ההתקשרות ארוכת הטווח בין YES ל"חלל תקשורת" שבבעלות "יורוקום" וכן העסקה בה YES התחייבה לרכוש ממירים באופן בלעדי מ"יורוקום", כאשר ללקוחות YES אין ברירה אלא להשתמש בממירים אותם היא מספקת.
מכיוון שעסקאות אלו לא נחקרו לעומק או בכלל, לא ברור האם גם בהן יש ראיות לכך שהאינטרס של בעל השליטה בחברה גרם להנהלה להסכים לעסקה שפוגעת בה עצמה ובשאר בעלי המניות בה. כך או אחרת, הציבור נאלץ לממן זאת באמצעות המחירים שאותם גובה YES, כאשר הדואופול של YES ו-HOT מאפשר להן להעלות את מחיר השירות, ולחסום חברות אחרות מפיתוח תחרות. במשרד התקשורת המשיכו לאשר ל-HOT בכל השנים לא לחבר את כלל היישובים בישראל לרשת הכבלים, ואילו המתחרות הקטנות יותר – סלקום ופרטנר – לא מחוייבות בשום פריסה גיאוגרפית. בכך מגביל המשרד את התחרות בתשתיות לתחומים הרווחיים ביותר – גוש דן, ואולי גם ירושלים וחיפה, כאשר בפריפריה בזק מונצחת כמונופול, כאשר גם ביישובים בהם קיימים שירותי HOT הם תלויים בתעלות של בזק באופן חלקי.
משחרים לטרף
מכיוון ש"יורוקום" מחזיקה בנכסים רבים ובחובות גדולים עוד יותר מנכסיה, מתחיל למעשה מירוץ בו ייקבע מי יוכל לזכות בשליטה בנכסים במקום אלוביץ', ובאיזה מחיר. לקראת הדיון המשפטי בבקשת הפירוק דיווחה "חלל תקשורת" כי בנק מזרחי טפחות הגיש בקשת שיעבוד על מניותיה, כנכס של "יורוקום", לצד נכסים נוספים ומינוי כונס נכסים לחברה. בהודעה נכתב כי יורוקום "בוחנת את הבקשה, וייתכן כי הטיפול בבקשת כינוס הנכסים יידון כחלק מההליך המשפטי הכולל, כפי שדווח על-ידי חלל תקשורת ביום חמישי האחרון לרבות במסגרת הדיון הצפוי להתקיים היום בבית המשפט. בית המשפט טרם דן בבקשה, החברה בוחנת את השלכות האירועים ותעדכן כנדרש".
יורוקום חייבת לבנקים 961 מיליון ש"ח, והם טוענים כי כ-400 מיליון ש"ח מתוכם כבר נמצאים בפיגור. בסדרת הודעות מהימים האחרונים מדווחת גם בזק לבורסה על כוונתה להצטרף לבקשת הפירוק כדי להשיב לעצמה כספים שלטענתה יורוקום צריכה להחזיר לה. טענה זו של בזק היא משונה מאוד, שכן מדובר במקדמות של 119 מיליון ₪ (בתוספת הצמדה וריבית) ששולמו ליורוקום, כתמורה נוספת על עסקת YES, לכאורה בשל עמידת YES באמות מידה פיננסיות ואישורים שהעניק פילבר למיזוג של YES.
הדרישה להשיב את הכסף מעידה על כך שהנהלת בזק לא יכולה לצאת "נקיה" מהסיפור הזה שכן רשות המיסים לא אישרה לקזז את החובות הצבורים של YES מתשלומי המס של בזק, הדו"חות של YES חשודים כ"מבושלים" ואילו הנהלת בזק לא בדקה אותם היטב, ולא הבטיחה את יכולתה ליהנות מנכס המס של YES, ואחרי תנאים נחותים שכאלו עוד העבירה ליורוקום מעל 100 מיליון ש"ח בעבור "סחורה פגומה". אין לדעת האם בזק תזכה לראות את הכסף בחזרה, לאור החובות הגדולים של יורוקום וריבוי בעלי החוב, וגם החלטה זו תיעשה רק דרך בית המשפט.
זו היא רק הדוגמא האחרונה לכך שהפרטת בזק הועילה בעיקר לבעלי ההון אשר השתלטו עליה, באמצעות רכישות ממונפות, וללא שמירה על האינטרס הציבורי. בדרך לשם, נוצרה "הלכת בזק" אשר הגבילה את זכות השביתה של העובדים כנגד רפורמות של המדינה, ואת הנזק שנוצר מאז, שום בית משפט לא יוכל לתקן.
