בכירי משק האנרגיה הגיבו אתמול (שלישי) למחאה כנגד אסדת לוויתן וקבעו כי כל עיכוב יעלה בחיי אדם. סגירת יחידות פחמיות מותנה בהתקדמות בפיתוח חלופות הגז הטבעי, אך קיבוע אסדת הגז של מאגר "לוויתן" קרוב לחוף עלול להוות מוקד זיהום חדש לשנים רבות.
בכניסה לוועידה הלאומית לאנרגיה הפגינו עשרות אזרחים כנגד המיקום של אסדת "לוויתן" בקצה מדף היבשת, כ-11 ק"מ מהחוף ולא בעומק הים. לטענת המוחים, מיקום האסדה עלול לגרום לזיהום אוויר חמור, כפי שנגרם ממאגר "תמר" – באופן שלא היה צפוי מראש. בנוסף, המוחים מזהירים מפני שפך של קונדנסט (נוזלי גז) בצינור שיוביל אותם לחוף, אשר עלול לחבל במתקני ההתפלה בחוף ולסכן את אספקת המים של ישראל.
שר האנרגיה יובל שטייניץ השווה את המחאה הנוכחית, למחאת תושבי צפון מישור החוף שדחתה את פיתוח אסדת תמר, לקראת חיבור המאגר. טענה זו אינה מדויקת מפני שמדינת ישראל מחוברת היום לגז ממאגר "תמר". כוונתו של השר הייתה שעיכוב בפיתוח של מאגר "לוויתן" יגרום לעיכוב בהחלטה לסגור ארבע יחידות פחמיות, יחידות 1-4, בתחנת הכוח "אורות רבין" בחדרה. יחידות מיושנות אלו לא עברו תהליכי שדרוג הכוללים סולקנים (מסננים) שעשויים להפחית את הזיהום בעד 90%, כפי שנעשה ביחידות 5 ו-6, ובתחנות באשקלון.
גם השר להגנת הסביבה זאב אלקין התייחס לצורך הדחוף להפחית את השימוש בפחם כדי לשפר את איכות האוויר. השר העביר ביקורת על עיריית חיפה אשר "מצד אחד מתמודדת עם זיהום מפעלים, ומצד שני כמעט כל הפחתת הזיהום נעשתה קשורה בחיבור לגז טבעי ובצד הזה העירייה מערימה קשיים על הרחבת פריסת תשתית חלוקת הגז". השר הזהיר את התעשיינים, ובייחוד את קבוצת בז"ן, ואמר "סגרנו את מיכל האמוניה למרות שזה יצר הרבה קשיים. אני מציע לא לקחת אותנו לקצה כי אנחנו יודעים לעמוד גם בקצה. מי שמתקשה לעמוד בדרישות המשרד, וסובל מתקלות חוזרות – אפשר לומר זאת, אלו בז"ן, אני מציע לא לנסות אותנו".
גם מנכ"ל משרד האנרגיה, אודי אדירי, התייחס להאצת פרישת הולכת הגז כנושא בעל חשיבות לאומית. "אנחנו נקצה כספים להאצת הפריסה במקומות שבהם לא כלכלי לחברות החלוקה לפרוס". אדירי התעלם מכך שחלק ניכר מהקשיים לא קשור רק בכסף אלא בבעיות בהשגת אישורי הפריסה, התרי הבניה, וכן בבעיות במודל העסקי של חברות החלוקה ללא קשר למידת הסיוע שיקבלו – חלקן מוחזקות בבעלות חלקית של חברות הגפ"מ, אשר גז טבעי הוא חלופה זולה יותר לגפ"מ והן עשויות להרוויח מהעיכובים בתחום. אדירי הדגיש כי כבר היום 70% ממשק האנרגיה עבר לגז טבעי, ואילו הקשיים נוגעים רק ל-30% מהצרכנים, אשר צורכים כמויות קטנות ומחוברים לרשת החלוקה ולא לרשת ההולכה. בהקשר זה אמר השר שטייניץ כי הוא שואף להעביר גם את התחבורה בישראל לחזית ההתקדמות בתחליפי דלקים מזהמים ולאסור בשנת 2030 על יבוא רכבי דיזל ובנזין, לטובת שימוש ברכבים חשמליים, רכבי גז טבעי ורכבי מימן – יעד שאפתני ביותר.
יוני ספיר, ממובילי המאבק נגד אסדת לוויתן מסר ל'דבר ראשון': "ראשית, אנחנו הולכים להתנגד בכל הכח למיקום האסדה, ולכן בסופו של דבר, תכנון מחדש והרחקת האסדה יביאו לפיתוח מהיר יותר של מאגר "לוויתן" מאשר כעת. בנוסף, השילוב בין מאגר "תמר" למאגרי "כריש תנין" יביא ליתירות של יותר מ-25% כך שניתן לסגור את התחנות הפחמיות בחדרה ללא תלות בפיתוח "לוויתן".
לפי שר האנרגיה, סגירת היחידות הפחמיות מותנית בחיבור של 3 מאגרי גז לחוף, כאשר עד היום ישראל תלויה בצינור אחד ובמאגר אחד בלבד – "מאגר תמר", אשר אחראי לייצור של 65% מהחשמל במשק. הגיבוי למערך הזה הינו האניה המגזזת של חברת החשמל, ל-50% מההספק ולמספר ימים לכל היותר. תחנות הכח יכולות להחליף את הגז בסלור ובמזוט, אשר הינם יקרים הרבה יותר וגם מזהמים הרבה יותר, כפי שנעשה בזמן התקלה האחרונה במאגר "תמר". העובדה כי האסדה נמצאת כבר בשלבי ייצור ושני חוזי היצוא החשובים עליהם חתמו בעלי מאגר "לוויתן" יוצרת עלויות כבדות לכל שינוי בתכנית הפיתוח, ובייחוד לשינוי דוגמת הזזת האסדה.
לא ברור מדוע התעקשו גורמי המדינה לבטל את הצעת נובל אנרג'י להקים את האסדה בלב ים, ולהתעקש לקרבה למדף היבשת. אחת האפשרויות לכך היא השפעתו של אבריאל בר-יוסף, אז נציג המל"ל בוועדת צמח למדיניות יצוא הגז, אשר ניסה לקדם הקמת מפעל הנזלה ימי בשירות תאגיד זר, החייב להיות על מדף היבשת, פעולה אשר בגינה הוא חשוד בשחיתות. ההצעה נדחתה, אך ההתעקשות על אסדה קרובה מותאמת להקמת מפעל כזה, למרות שחברת נובל העדיפה בהתחלה להקים את האסדה בלב ים, מעל המאגר. שינוי ההחלטה לגבי מיקום האסדה כעת יהיה מעשה יוצא דופן, כאשר בנובל אנרג'י, בדלק ואף במשרד להגנת הסביבה מסבירים כי האסדה החדשה תבנה בשיטה שתמנע את היקפי זיהום האוויר שנוצרים ממאגר "תמר".
