היום לפני חמש שנים נחתם 'הסכם בנגלדש לבטיחות מבנים ואש בתעשיית האופנה במדינה". ההסכם אמור לפוג בסוף החודש ואת מקומו יתפוס 'הסכם המעבר של 2018 שיהיה תקף לשלוש שנים נוספות. בינתיים ועדת מעקב תמשיך לפקח בחצי שנה הקרובה על כלל הגורמים החתומים על ההסכם הקודם.

ההחלטה להאריך את המנדט של הסכם בנגלדש בחצי שנה, למרות החתימה על הסכם המעבר, נובעת ברובה מהיעדר גוף רגולטיבי-ממשלתי בעל משאבים שיהיה מסוגל לקחת אחריות על ביטחון המפעלים. למרות הארכת תוקף ההסכם, לא נראית באופק הקמת של גוף כזה, ולכן ישנה חשיבות רבה שכלל המותגים המייצאים מבנגלדש יהיו חלק מהסכם המעבר שממשיך את עבודת הפיקוח של ההסכם המקורי לצד הרחבתו לתחומי התאגדות עובדים ועוד. מתוך 220 המותגים שהיו חתומים על הסכם המקורי נכון לעכשיו רק 161 מותגים חתמו על הסכם המעבר המוחדש

עלייתה של האופנה המהירה, שבדומה לאחיה המזון המהיר הרגילה אותנו לצרוך כמות בגדים רבה יותר באיכות פחותה ובעיקר בזול יותר. דבר זה פתח את המירוץ לתחתית, בו המדינות המתפתחות מתחרות על מקומות העבודה הרבים שתעשיית הטקסטיל מציעה.

הסכם בנגלדש נחתם ב-15 במאי 2013 בעקבות אסון ה'רנה פלאזה' שהתרחש ב-24 באפריל אותה השנה. באסון המתמוטט קומפלקס של מתפרות בבירת בנגלדש דאקה וגרם למותם של 1,134 פועלים בתעשיית הטקסטיל, רובן נשים, ומעל 2,500 פצועות. הבניין היה רעוע ובנוי בצורה לא בטיחותית ולא מפוקחת, והעובדות במקום התלוננו על הסדקים שהתגלו במבנה בטרם האסון. יום לפני האסון פונו המפעלים במקום מחשש לקריסה, אך העובדות שבו לעבודה למחרת עקב הלחץ של המפעלים להספיק לעמוד בכמות המלאי שהוזמן על ידי המותגים הבינלאומיים.

הריסות בניין "רנה פלאזה" בבנגלדש. (צילום: rijans/flicker).

במסיבת עיתונאים שהתקיימה אמש (שני) לציון חמש השנים אמר נשיא התאחדות בעלי המפעלים בבנגלדש (BGMEA) סידדיקור ראהמן: "למרות שהיזמים שלנו חוו הרבה כאב בתהליך התיקון שנדרש מאיתנו, אנחנו מוקירים את מאמציו של ההסכם ואת עזרתו בהעלאת רמת העמידה של התעשייה שלנו בסטנדרטים בינלאומיים". ראהמן הוסיף עוד כי "בלי תמיכת ההסכם, זה היה קשה הרבה יותר בעבורנו להשיג את ההתקדמות שהשגנו עד עכשיו".

ג'ני הולדקרופט, המשנה למזכ"ל ארגון העובדים העולמי אינדסטריאול החתום על ההסכם, אמרה באותה מסיבת עיתונאים כי "מה שהוביל להצלחת ההסכם היה מאפייניו הייחודים. השותפות בין ארגוני העובדים לתאגידים היא בלב ההסכם. ההסכם תפקידו לוודא שבעלי מפעלים יוכלו לממן את עלויות השיפורים הבטיחותיים במפעליהם".

הולדקרופט הוסיפה גם כי "ההסכם הוא הזדמנות ייחודית להנהלת המפעל, העובדים, איגודי העובדים, המותגים הגלובליים והאיגודים הגלובליים לשלב כוחות ביחד ועל ידי כך לתקן את המערכת הבעייתית של בטיחות מבנים ואש שפשטה כמגפה ברחבי תעשיית הטקסטיל וההלבשה הבנגלדשית".

טד סאותהאול, נציג המותגים בוועידת ההסכם, אמר: "בטיחות במבנים ואש היא לא רק שיפוצים שיעשו את המפעלים בטוחים יותר, אלא גם ביקורות מתמידות וקפדניות של המפעלים. נכון להיום אין גוף רגולטיבי בעל משאבים שימשיך את עבודת ההסכם ולכן החתומים על ההסכם החליטו לחתום על 'הסכם המעבר של 2018' כדי להבטיח שעבודת בקרת הבטיחות תימשך".

במסיבת העיתונאים הוצגו גם הנתונים העדכניים ביותר בדבר תיקון הליקויים שנמצאו במעל 1,620 המפעלים שנבחנו לאורך החמש השנים הללו. יש לציין שבמפעלים אלו מועסקים כ-2.4 מיליון פועלים ופועלות. על פי ועידת ההסכם עד כה תוקנו 85% מסך הליקויים שנמצאו. דבר זה מעיד הן על הצורך בהמשכת הליכי הפיקוח ותיקון הליקויים והן על כך שעבודות ההסכם ליצירת בטיחות במפעלי התעשייה עדיין לא תמה.

בשבוע שעבר החליטה ממשלת בנגלדש להאריך בחצי שנה את המנדט של ההסכם הקודם באמצעות ועידת מעקב המורכבת מנציגי העובדים, ארגוני העובדים, המותגים, ארגון העבודה הבינלאומי וממשלת בנגלדש. ועדת המעקב תמשיך את עבודת הביקורת העצמאית של מהנדסים ופקחים מטעם הצדדים, לזיהוי ותיקון מפגעים שעלולים לסכן את העובדות בתעשייה. ההסכם החדש כולל הגנה מוגברת עבור עובדים שמועברים ממקומם – עקורים עקב דרישות עבודה, ומכיר בחשיבותה של הזכות להתאגדות המאפשרת שיפור בתנאי ההעסקה.

כיום מבוססת תעשיית האופנה על שיטת המותגים: חברות האופנה הגדולות משווקות למעשה את שמן, אך לא מייצרות את הבגדים שנושאים אותם. את הייצור הפיזי של הבגדים מבצעים קבלנים וקבלני משנה. השיטה הזו מאפשרת לחברות, בין היתר, להסיר מעצמן את האחריות למקרים של ניצול עובדים ,עבודת ילדים ,מפגעי בטיחות או מקרים של זיהום סביבתי, ולהשאיר את המותג שלהן נקי בעיני הצרכן. חברות רבות מסרבות לחשוף את שמות וכתובות המפעלים המייצרים עבורם בטענה לסודיות מסחרית ופגיעה בתחרות. עלייתה של האופנה המהירה, שבדומה לאחיה המזון המהיר הרגילה אותנו לצרוך כמות בגדים רבה יותר באיכות פחותה יותר ובעיקר בזול יותר. דבר זה פתח את המירוץ לתחתית, בו המדינות המתפתחות מתחרות על מקומות העבודה הרבים שתעשיית הטקסטיל מציעה. לכן גם אם תיפתר הבעיה והרגולציה הממשלתית בבנגלדש תתחזק, עובדי תעשיית אופנה ברחבי העולם ימשיכו להיות מנוצלים ויעבדו בתנאים המסכנים את שלומם. מכאן גם חשיבותם של ארגוני העובדים הגלובליים.

רבים ממבני הייצור בתעשיית הטקסטיל מתוחזקים בצורה לא בטוחה, חלקם לא יועדו מראש לאכסן תעשייה, וברבים מהם מעדיפים הבעלים לשים סורגים מברזל על החלונות ולנעול את דלתות המפעל (כולל דלתות החירום) כדי למנוע מהעובדות לקחת הפסקה ולמנוע גנבות. על כך יש להוסיף את העובדה שהעובדות מתקשות להתלונן על ליקויים וסכנות מחשש לפיטורים והתנכלויות. בהרבה מהמקרים הלחץ של מותגי האופנה להוריד מחירים גורם לבעלי המפעלים לחסוך בתחזוקת המבנים, ולחסוך בציוד מגן מפני אש כמו מטפים ואזעקות.

כבאים בנגלדשיים מכבים את השריפה במפעל טקסטיל 'טזרין' בבגנלדש בו נהרגו מעל 100 עובדות במפעל (צילום: AP Photo/Hasan Raza, File)

בעת חתימת ההסכם הראשון, האיגודים המקצועיים המקומיים בבנגלדש לא היו חזקים מספיק לנהל משאים ומתנים עם המותגים העולמיים, מה שהביא להתערבות האיגודים העולמיים. בזכות ההתערבות הבינלאומית, ההסכם שנחתם הוא ייחודי בתחום העבודה העולמית. הוא חורג מיחסי העבודה המקומיים במחויבות הצדדים ומהווה הסכם מחייב משפטית של כל החתומים עליו. ההסכם מוכיח את יעילות כוחם של איגודי העובדים הבינלאומיים, ויכולת ההשפעה על חיי העובדות והעובדים באזורים בהם כוח העבודה עדיין לא מאורגן ואיתן דיו.

נכון להיום 161 מותגים וחברות אופנה – בהם פרימק, H&M ואינדיטקס (בעלת המותג זארה) – חתמו על ההסכם החדש, שמקיף כ-2 מיליון עובדות ועובדים ביות מ-1,300 מפעלים. לחץ ציבורי מופעל כעת על שאר החברות שהיו חלק מהסכם המקורי, אך עדיין לא חתמו על ההסכם החדש, בהן Marks and Spencer, Abercrombie & Fitch ועוד. לרשימה המלאה של המותגים על ההסכם החדש לחצו כאן.

דוגמא להצלחתו של ההסכם לחייב משפטית את המותגים ניתן לראות בהסכם פשרה שנחתם בינואר האחרון לתיקון מפגעים מסכני חיים בלמעלה מ-150 מפעלי ייצור, שעמד על 2.3 מיליון דולר. ההסכם נחתם בין מותג אופנה רב לאומי לאיגודי העובדים העולמיים אינדסטריאול ו-UNI בהליך בוררות כחלק מהסכם בנגלדש. שמו של המותג נאסר לפרסום כחלק מתנאי ההסכם. בין המפגעים שזוהו במפעלים בשרשרת האספקה של אותו מותג: אי התקנה של אזעקות עשן ואש, אי התקנה של מערכות מתזים, מחסור בדלתות חירום להימלטות מאש, ואי הפרדה בין חומרים דליקים לדוּדים הנמצאים במפעל.