בספטמבר האחרון תקלה במאגר "תמר" עצרה את זרימת הגז למשך כשבוע, תקופה קצרה לכאורה, אלא שעלותה למשק נאמדה ב-115 מליון שקלים. את מחירה של התקלה שילמנו כולנו, ב-100 מיליון שקלים ששוקללו אל תוך תעריף החשמל בגלל קניית הסולר (תוספת של 0.4%), סכום שלא ברור האם יוחזר. אך מטריד אף יותר הוא האופן בו מתקיים הדיון על מי ישא בעלויות, כשהחוזה חסוי והצדדים, רשות החשמל, היצרנים ומאגר תמר, נוטים לסגור את הדברים ביניהם. אף שלא מדובר בסכומים מהותיים ביחס להיקף משק האנרגיה, הרי שקבלת ההחלטות בנושא מעלה סימני שאלה לגבי ההגנה על האינטרס הציבורי, בוודאי כשמדובר בהחלטה תקדימית שיכולה להתגלם בעתיד בסכומים גבוהים בהרבה.

בסוף שנת 2017 התרחשה תקלה נדירה במאגר "תמר", המקור העיקרי והכמעט בלבדי לאספקת גז טבעי למשק הישראלי. רק לאחר שבוע חודשה אספקת הגז מהמאגר. שיתוף פעולה מלא בין כל הגורמים במשק הצליח למנוע הפסקות חשמל על אף התקלה: התחנות הפחמיות עבדו במלוא ההספק, האניה המגזזת סיפקה גז טבעי כפי יכולתה וגם משאיות של צה"ל גויסו כדי להעביר סולר לתחנות דו-דלקיות, שלא מחוברות לצנרת הסולר הארצית, תוך הוצאת המשאיות מכשירות לצרכים צבאיים.

עובדים משגיחים על מילוי מכולות גז במאגר תמר (צילום ארכיון: משה שי \ פלאש 90).

במשרד האנרגיה התגאו בעבודה האינטנסיבית והמוצלחת למניעת הפסקות חשמל, אך לתקלה היו עלויות, אותן העריך מנכ"ל משרד האנרגיה, אודי אדירי, ב-115 מליון שקל, מהם 20 מיליון ש"ח בעבור רכש הסולר ו-80 בעבור מס בלו שעבר לקופת המדינה. על 15 מיליון נוספים לא ניתן הסבר. נציגת המשרד להגנת הסביבה הציגה הערכה לנזקים עקיפים ("עלויות חיצוניות") של 40 מליון שקלים, שקשורים לפליטה עודפת של גזי חממה ופליטת מזהמים לוואי.

אישור ההצטרפות מהווה הסכמה לתנאי השימוש באתר

החוזה סודי, ואין מי שיגיד מי נושא באחריות

ביחס להיקפי משק האנרגיה לא מדובר בסכומים מהותיים – סעיף רכש הדלקים בחברת החשמל בלבד הוא מעל ל-8 מיליארד ש"ח, פי 70 מהסכום המדובר. מטריד יותר הוא אופן קבלת ההחלטות בנושא, המסתיר מהציבור מידע שדרוש לשם בירור מידת השמירה על האינטרס הציבורי, ועלול להתגלם גם בסכומים ובנושאים מהותיים בהרבה.

החוזה המלא בין חברת החשמל לבעלי מאגר "תמר" מעולם לא פורסם, כך שאין לציבור אפשרות להיחשף לסעיף הפיצוי בחוזה, המגדיר באילו מקרים מתחייב ספק הגז לשלם פיצוי על אי עמידה בתנאי החוזה ובאיזה היקף. בתקשורת פורסמו לאחרונה ידיעות לפיהן חברת החשמל הגיעה להסכמה בעל-פה עם מאגר "תמר" , לפנים משורת הדין וללא הודאה באחריות לתקלה, על פיצוי בסכום של 8-9 מליון ש"ח. מכיוון שחברת החשמל צורכת כ-54% מאספקת הגז של המאגר, הרי שניתן לשער שהסכום נגזר מעלות רכש הסולר – 20 מליון ש"ח, והוא מהווה פיצוי סביר ביחס לסעיף זה. הבעיה מתחילה היא בכך שאין עדיין הסכמה בין רשות המסים למשרד האוצר לגבי האפשרות להחזיר לציבור את אותם 80 מליון ש"ח של גביית מסים לא צפויה, שנוצרה בגלל התקלה.

הרוח שנושבת מרשות החשמל היא שבכל מקרה הכסף הזה – שמהווה את עיקר הנזק – לא קשור בכלל לשום דיון על פיצוי מול בעלי מאגר "תמר". אם אכן חברת החשמל הגיעה להסכמה ג'נטלמנית, הרי שכמו בפשרות מחוץ לבית המשפט בעתירות אזרחיות נגד ספקי שירות, יזמי הגז זכו בהימנעות מתקדים משפטי שקובע את אחריותם לשלם פיצויים גם במקרים עתידיים. מנגד, ייתכן שמצבם המשפטי בכלל עדיף, ותביעה משפטית לפיצוי הייתה נדחית בבית המשפט ולו גם בסכום נמוך, בטענה שהתקלה נגרמה בשל "כח עליון". אי אפשר לדעת, כל עוד הסעיף הפיצוי בחוזה נשאר סודי, ולא פורסם דו"ח ביקורת מקצועי מגורם בלתי תלוי שמסביר מדוע נגרמה התקלה באסדה והאם בעלי המאגר התרשלו באופן כלשהו בעבודות ההקמה או בתחזוקה.

מחיר הגז ומחיר החשמל (צילום: פלאש90, אידאה)

בנושא הנזקים העקיפים אין תקדים משפטי, ואין הסדרה ברורה בנושא. מדובר בנושא חדש יחסית ואין כללים ברורים בעניינו, אם כי המודעות הציבורית לנזקים העקיפים הולכת וגוברת. רק לאחרונה הטיל המשרד להגנת הסביבה קנס על חברת "חיפה כימיקלים" בגין הפרות של היתר הפליטה, שנים לאחר שנעשו העבירות. גם במקרה זה, מדובר בקנס עונשי, ולא בפיצוי על הנזק המוערך שגרמה החברה לציבור.

ל"דבר ראשון" נודע כי אין עדיין החלטה לגבי 80 מליון השקלים שהלכו לקופת המדינה כמס בלו ושרשות המסים ומשרד האוצר עדיין לא הגיעו להסכמה בנושא. כלומר, קיים סיכוי שרוב הכסף יוחזר לציבור (דרך הורדה בעתיד של תעריף החשמל) – אם באוצר וברשות המיסים יסכימו לוותר על בוננזת המס שנוצרה בעקבות התקלה, ואם בעלי מאגר "תמר" יפצו בסכום קרוב ל-20 מליון ש"ח את יצרני החשמל.

הבעיה עם הסכמים ג'נטלמניים

מבנה משק האנרגיה הוא ריכוזי מטבעו (מעט מתחרים, חוסר יכולת לאגור, חוזים ארוכי טווח ומערכת הולכת אחת, חיוניותו למשק כולו), מה שדורש התערבות רגולטורית נרחבת במשק האנרגיה בישראל ובעולם. אף על פי כן, חוזי האספקה של הגז בישראל נותרים חסויים בשל "סודיות מסחרית", כמו גם חלקים מחוזי אספקת החשמל, משל היו הסכמי אספקת רחפנים חדישים או סיטונאי ירקות שפרסומם יעניק ייתרון לא הוגן למתחרים. היות שחשמל וגז הם מוצרים ציבוריים, והציבור משלם עליהם, ראוי היה לפרסם את החוזים הללו לכלל וליצור מנגנון שקוף ומהיר להכרעה בסכסוכים לגבי הפרות חוזה.

בינתיים, רשות החשמל  מעודדת את יצרני החשמל להגיע להסכמי פיצוי "ג'נטלמניים" עם בעלי מאגר "תמר", בסכומים נמוכים יחסית, ללא התייחסות למרבית הכסף – מס הבלו, שנשאר כ"תלוי באוויר" בין האוצר לרשות המסים. הציבור הרחב משלם את עלות ההסכמים דרך תעריף החשמל, אבל לאיש אין תשובות לגבי השאלה מי אחראי לתקלות ואיך יחושב הפיצוי בעבורן.

במשרד האוצר בחרו שלא להתייחס לדברים

במשרד האנרגיה וברשות החשמל לא הגיבו לשאלת דבר ראשון לגבי הפער בין הסכומים שנגבו בתעריף החשמל בשל התקלה, לבין סכומי הפיצוי הנמוכים הנידונים בין חברת החשמל לבעלי מאגר "תמר".

המשרד להגנת הסביבה מסר בתגובה: "המשרד להגנת הסביבה אינו הרשות הממשלתית האמונה והמוסמכת לעניין הביטחון האנרגטי והזרמת הדלקים למשק, לרבות לעניין הזרמתו של הגז טבעי, ולכן על תחקיר של תקלה מעין זו להתבצע על-ידי הגורמים המוסמכים במשרד האנרגיה. לאחר שיפורסם תחקיר האירוע ויגובשו כלל הממצאים והמסקנות, יבחן המשרד להגנת הסביבה את צעדיו, בהתאם לכלים החוקיים העומדים לרשותו.

המשרד להגנת הסביבה העריך את העלות החיצונית העודפת של התקלה באסדת תמר אשר אירעה בספטמבר 2017 והגבילה את אספקת גז טבעי למשק למשך שבוע ימים, בכ-40 מיליון שקל, כתוצאה משימוש חלופי מוגבר בדלקים מזהמים לעומת השימוש בגז הטבעי".