ביום שני, ה-15 בספטמבר 2008, הגיש 'ליהמן בראדרס', בנק ההשקעות הרביעי בגודלו בארה"ב, בקשה לפשיטת רגל. ביום זה, אותו הגדיר אחד מבכירי הבנקאות כזמן "בו המוזיקה הפסיקה לנגן" נצבעו מסכי וול סטריט באדום ונחשף בפני העולם, בעוצמה אדירה, משבר כלכלי שהתהווה במשך שנים בשוק ההון האמריקני. משבר שתוך זמן קצר הפך למשבר הכלכלי העולמי הגדול ביותר מאז השפל הגדול של 1929.

שלא כמו אסון טבע או מתקפת טרור, משבר כלכלי הוא אירוע שקשה להבין את השלכותיו ולשרטט את גבולות השפעתו, אך קשה להפריז בחשיבות של האירוע שעיצב מחדש את כלכלת העולם. המשבר אינו הסיבה הישירה לכל אירוע פוליטי, כלכלי או חברתי גדול שקרה מאז, אך אין ספק שהוא התניע תהליכים רבים שהשפיעו על כלכלות, חברות ואנשים מסביב לעולם, ובמידה רבה ניתן עדיין להגדיר את העולם שאנחנו חיים בו כעולם של אחרי המשבר.

בימים הקריטיים של ספטמבר 2008 נראה היה שהקפיטליזם הפסיק לעבוד. קריסת "ליהמן בראדרס" הובילה לקיפאון מוחלט בשוקי ההון העולמי. אף אחד לא יכל ללוות כסף, ורוב הבנקים בכלל לא ידעו כמה כסף יש להם. בהשאלה מגוף האדם, בעידן השוק החופשי האשראי של הבנקים הוא החמצן שמניע את המערכת. ולתקופה קצרה, אך קריטית, המערכת כולה סבלה ממחסור חמור בחמצן.

בתודעה הישראלית, מדינה שבאותה העת מבנה המשק ובעיקר שוק ההון שלה העמיד אותה בחשיפה נמוכה יחסית לתנודות עולמיות חריפות, נרשם המשבר כאירוע כלכלי מרשים אך מרוחק. עם זאת, המשבר של 2008 היה החמור ביותר מאז הנפילה של 1929, וגרר אחריו מיתון ארוך, שבמקומות מסוימים בעולם ממשיך עד היום.

אפשר לומר שהמשבר של 2008 היה האירוע הכלכלי והפוליטי המשפיע ביותר בעשורים האחרונים, שממשיך להשפיע על החיים של כולנו היום, וצפוי להמשיך להשפיע גם בשנים הבאות.

קיצור תולדות המשבר

המשבר הכלכלי הגדול נוצר מכשל ארוך שנים: במשך תקופה ארוכה, ודרך מנגנון סבוך של מיחזור ואריזה מחדש, הפכו משכנתאות הסאב פריים – משכנתאות ללווים שצפויים להתקשות להחזיר את חובם – למצרך פיננסי לוהט. בניגוד לכל הגיון בריא, הביקוש להלוואת מסוג זה הלך ותפח, עד שב-2006 הן הרכיבו כמעט רבע מכל המשכנתאות שנלקחו באותה השנה.

למרות הדגלים האדומים והאזהרות, זכו "חבילות" המכילות משכנתאות מסוכנות אלה לדירוגי אשראי גבוהים, דירוגים שגובו במחקרים שנערכו על ידי טובי הכלכלנים, וכן על ידי חברות הדירוג והביטוח.

ב-2007 החלו רבים מאותם אנשים שלקחו את המשכנתאות לפשוט את הרגל, ולא לעמוד בהתחייבויותיהם לבנקים, ותוך שנה עלתה רמת עיקולי הבתים ב-90%. ב-2008 כבר יותר ממיליון בני אדם איבדו את בתיהם, וכ-3.1 מיליון אמריקאים היו בתהליכי עיקול, אחת מכל 54 משפחות במדינה. בסוף 2007, ובמהלך 2008, החלה פאניקה כללית בשוק ההון, כשמשקיעים רבים "הוציאו" את הכסף מחשש מקריסה. זאת הייתה נקודת פיצוץ הבועה – מה שאנשים חשבו שהיה הימור בטוח התברר כחסר כל ערך.

שיא בשיעור עיקולי הבתים בארה״ב (גרפיקה: אידאה).

הירידות בשוק ההון האמריקאי הכניסו מוסדות פיננסיים רבים למצוקה, ובראשם בנק ההשקעות "ליהמן ברדרס", כאמור הבנק הרביעי בגודלו בארה"ב, שהיה מושקע עמוק בשוק הסאב פריים. ערך המניות של הבנק צנח, וב-15 בספטמבר הודיעה ההנהלה כי אין ביכולתה לעמוד בחוב העצום – 613 מיליארד דולר. אחרי שהממשל האמריקאי סירב לחלץ אותו, פשט הבנק את הרגל, פשיטת הרגל הגדולה ביותר בתולדות הקפיטליזם.

הקריסה הובילה ל"אפקט דומינו" על המוסדות הפיננסיים האחרים, שגם המשקיעים שלהם החלו לברוח מהם. שווקי ההון קפאו – אף אחד לא ידע כמה שוות אותן משכנתאות סאב פריים, שמוסדות רבים החזיקו במיליונים מהן. הבנקים לא ידעו כמה כסף יש להם, כמה יש למתחרים שלהם ומי בעצם נמצא על סף פשיטת רגל.

זו הייתה הנקודה שבה ממשלת ארה"ב התערבה. למרות שמדובר ב"שוק החופשי" ששנים סיפרו עליו כלכלנים שהוא מפקח על עצמו, מספר ימים אחרי קריסת "ליהמן ברדרס" הודיע שר האוצר האמריקאי אז, האנק פולסון, כי ממשלת ארה"ב תזרים למוסדות הפיננסיים כמות בלתי נתפשת של 700 מיליארד דולר כדי למנוע מהם לקרוס. למעשה, הממששל הפדראלי קנה בסכום הזה את את נכסי הסאב פריים ה"רעילים" מהבנקים.

החילוץ לבנקים בארה״ב כפל פי 7 את תקציב מדינת ישראל (גרפיקה: אידאה).

חבילת החילוץ של הממשל האמריקאי הייתה ההתערבות הרחבה ביותר של ממשלה בשוק ההון בהיסטוריה. במקום התערבות בצורת רגולציה, שהוסרה בתהליך ארוך שהגיע לשיא בממשל קלינטון, ספג הממשל האמריקני את ההפסדים, כדי למנוע קריסה מוחלטת של המשק האמריקאי בעקבות הימורים חסרי אחריות של הבנקים.

היום שאחרי

חבילת החילוץ של פולסון אמנם מנעה קריסה מוחלטת של השוק אחרי נפילת "ליהמן ברדרס", אבל אווירת ההיסטריה המשיכה להשתולל בוול סטריט. בחודשים שאחרי הקריסה, נכנסה ארה"ב, ואחריה העולם כולו למיתון העמוק ביותר שנראה מאז "השפל הגדול".

אבטלה בארה"ב לפני ואחרי 2008 (גרפיקה: אידאה).

בין 2008 ל-2010 פוטרו 7% מהעובדים האמריקאים – 8.7 מיליון עובדים – והכלכלה הצטמצמה ב-4.2%. זה היה המיתון הגרוע ביותר שרוב אזרחי ארה"ב חוו אי פעם בחייהם, והוא שני רק לשפל הגדול שהחל עם קריסת וול סטריט בשנת 1929. בשיא המשבר זינק שיעור האבטלה בארה"ב מ-5% בתחילת 2008 ל-10% בסוף 2009, ובמדינות מסוימות אף קרוב ל-15%.

עליה בשיעור האבטלה לאחר משבר 2008 (גרפיקה: אידאה)

אזורים נוספים בעולם החלו להיכנס גם הם למיתון חמור. באיחוד האירופי הצטמצמה הכלכלה, בשנים 2009-2008,  ב-10% והאבטלה עלתה מעל 10%. רמות האבטלה זינקו בכל העולם, אבל הנפגעות העיקריות היו מדינות הפריפריה של אירופה, בהן הכה המשבר הכלכלי באופן החריף ביותר. בספרד, למשל, הגיעו רמות האבטלה ל-26% ב-2013, וביוון קרוב לשליש מהעובדים נכנסו למעגל האבטלה.

מדינות רבות באירופה סובלות ממשבר אבטלה גם היום. בספרד שיעור האבטלה עומד עדיין על 16%, באיטליה 11% ובצרפת 9%. בקרב צעירים באותן המדינות המצב חמור עוד יותר- בספרד אבטלת הצעירים עומדת על 34%, באיטליה 32% ובצרפת 20.4%.

שינוי בתמ”ג במדינות איטליה, ספרד ויוון (גרפיקה: אידאה)

המשבר התבטא במיתון העמוק ביותר שידע העולם מאז השפל הגדול בשנות השלושים של המאה שעברה. מיתון הוא ההפך מצמיחה- ירידה בהיקף הפעילות הכלכלית, והוא מלווה בהפסדים לחברות ופיטורי עובדים. המשבר גרם למיתון בכל מדינות המערב, אך המדינות שסבלו מהמיתון הקשה ביותר היו מדינות דרום אירופה.

באירופה הממשלות השונות חילצו את הבנקים, ואישרו חבלת סיוע משל עצמן. עם זאת, בשנים שאחרי הקריסה, הן נדרשו לקיצוצים תקציביים אכזריים בהתאם לדרישות האיחוד האירופי. הקיצוצים הובילו להעמקה של המיתון לממדים שלא נראו ביבשת מאז שנות השלושים.

בארה"ב, רק בשנים האחרונות החלו להראות סימנים של יציאה מהמיתון. בחלקים מאירופה המיתון עוד נמשך היום.

גם במזרח התיכון היו למשבר הכלכלי השפעות קשות. בכל מדינות מלבד לבנון חלה הצטמצמות בכלכלה בחודשים שאחרי הקריסה, ושיעורי העוני זינקו. בסוריה, השפעותיה של הקריסה היו אחד הגורמים שהחריפו את המתחים החברתיים, וגרמו לפריצת מלחמת האזרחים במדינה בשנת 2011.

מספר הבנקים שקרסו בארה”ב לפי שנים (גרפיקה: אידאה).

לאחר קריסת הליהמן ברדרס החל גל של קריסות בנקים ברחבי העולם. הבנקים הגדולים בארה"ב חולצו במסגרת חבילת הסיוע הממשלתית, אבל בנקים קטנים יותר – שקריסתם לא היוותה סכנה למשק האמריקאי נפלו.

פרופ' סטיב קין, שחזה את המשבר, אמר לדבר ראשון כי "ליהמן ברדרס לא היו יוצאים מן הכלל, הם היו הכלל. אם ממשלת ארה"ב לא הייתה מחלצת אותם, כל בנק ובנק בארה"ב היה קורס". כך, בנקים רבים בארה"ב קרסו במהלך שנות המשבר. לעומת 3 מקרי פשיטות רגל של בנקים בשנת 2007, נסגרו 140 בנקים בשנת 2009.

מחאות בעולם אחרי 2008 (גרפיקה: אידאה).

אפקט נוסף של המשבר התבטא בגל מחאות ענק: בשנת 2011, בשיא המשבר הכלכלי באירופה ועמוק בתוך המיתון הגדול בארה"ב, פרצו מחאות המוניות ברחבי העולם. למפגינים לא הייתה הנהגה משותפת או דרישות מאורגנות, אבל הם מחו באופן כללי נגד המדיניות הכלכלית המעדיפה את האינטרס של וול סטריט על פני האינטרס הציבורי.

על אף העובדה שהמשבר הוביל למחאות המוניות ב-49 מדינות מאז, כמו מחאות תנועת "Occupy Wall Street" האמריקנית, רובן המכריע של התנועות לא הגיע להישגים של ממש. המחאות נכשלו בהשגת שינוי משמעותי, וכיום עבר עסוק הממשל הנוכחי בפירוק החוקים חוקקו אחרי המשבר למניעת קריסה כלכלית נוספת בעתיד.

המשבר הבא – עניין של זמן?

בחודשים האחרונים, בעקבות התאוששות יחסית של המשק האמריקאי, החלה הבנק הפדרלי בפרידה אטית מאחד מהמהלכים הכלכליים המרכזיים שננקטו כדי להתמודד עם המשבר – הריבית האפסית. מדובר אם כן בתקופה מכריעה לשווקי העולם: האם יצליחו לשמור על יציבות בלי ה"קביים" של כסף זול?

כדי לעודד את הפעילות הכלכלית בארה"ב, ובעקבות כך ברחבי העולם, נקטו הבנקים המרכזיים במדיניות של הורדת הריבית לשפל היסטורי, מה שהפך את ההשקעה לקלה ונוחה במיוחד. כך הומרצה הפעילות הכלכלית, בצורה שבחלק מהמדינות לפחות החזירה את המשק למצב של אבטלה נמוכה יחסית וצמיחה סבירה.

תחילתה של העלאה אטית של הריבית בארה"ב צפויה לגרור אחריה את העולם כולו, וכבר נותנת אותות ראשונים בכמה כלכלות מתפתחות. עוד מוקדם להגיד מה היו השלכותיה, אך בקרן המטבע כבר מזהירים כי העלאות הריבית עשויות לחשוף את העובדה שמעט מאד השתנה ברמת הסיכון שנוטלים הבנקים.

יחד עם הגאות בוול סטריט ששוברת שיאים חדשים והניסיון המתמשך של ממשל טראמפ לבטל את חוקי "דוד פרנק", הרגולציה שהוטלה על שוק ההון האמריקני על ידי ממשל אובמה, נראה שדווקא עכשיו, עשור למשבר, העתיד נראה מבטיח פחות מתמיד.