לפני שבוע חל י"ב בחשוון – יום הזיכרון לרצח רבין. רובנו לא ממש הרגשנו את היום הזה. 23 שנים לאחר שנרצח כאן ראש ממשלה מגיע יום הזיכרון והוא חולף כלעומת שבא. זה לא שהפצע הגליד ונשכח, בעיניי ההפך הוא הנכון – הפצע כל-כך עמוק וגדול שאנחנו לא יודעים אפילו איך להתחיל לטפל בו. אבל כשמזניחים פצע מגיע זיהום, ואחרי הזיהום מגיעה הדלקת ובסופו של דבר הגוף כולו בסכנה.

"רצח רבין הוא יום הכיפורים של הדמוקרטיה הישראלית" אמר השבוע נשיא המדינה. "בלילה שבו רבין נרצח, כולנו היינו על המטרה… לצערי, במקום שזיכרון הרצח יהפוך לגשר בין ימין לשמאל, הוא נפל קורבן לשסע ביניהם".

בחברה מלאת שסעים כמו החברה שלנו אנחנו צריכים להתאמץ מאוד על מציאת הגורמים המאחדים, המקרבים, מטשטשי הגבולות ביננו. אירוע "אסיפה ישראלית" שנכחתי בו השבוע בכיכר ע"ש ראש הממשלה הנרצח הוא דוגמה מעולה לכך – מפגש מגוון של אלפי בני נוער (וגם מבוגרים) מכל הקשת והזרמים יושבים במעגלי שיח ודנים יחד בסוגייות הבוערות של החברה הישראלית מתוך הקשבה, רצון לשמוע ולהגיע יחד להסכמות. מסתבר שהדבר אפשרי.

דוגמה אחרת – דווקא מעולם המוזיקה – לטשטוש גבולות חיובי שיכול לבנות גשרים בין ציבורים שונים בחברה, הוא שולי רנד.

רנד, שנולד בבני ברק למשפחה דתית-לאומית, חזר בשאלה כאדם צעיר ולאחר מכן עשה עוד פניית פרסה ובחר לחיות את חייו הבוגרים כאדם חרדי, הוא כוכב יוצא דופן בשמי המוזיקה הישראלית. כמה יוצרים חרדים מושמעים בגלגל"צ? איזה אמנים יש לנו שאהובים ומוסכמים על חילוניים, דתיים וחרדים כאחד? שולי רנד מצליח לעשות את הטנגו המורכב הזה בין העולמות. "מגיעים להופעות שלי אנשים מכל החברה שלנו – צעירים, מבוגרים, גברים, נשים, חיילים ובני ישיבות." הוא סיפר בראיון לאחרונה. "זאת המשימה שלי. דרך הדבר הזה להתגבר על כל ההפרדות שעושים לנו. כשזה קורה זה הדבר שהכי משמח אותי."

לפני עשר שנים, בגיל 46, הוא הוציא את האלבום הראשון שלו – "נקודה טובה". אלבום שמכר 130,000 עותקים (!) והפך כמעט מיד לנכס צאן ברזל בתולדות המוזיקה הישראלית. "אייכה" הנפלא בפשטותו וישירותו הוא שיר ששווה אלבום שלם ואני בטוח שגם הנכדים והנינים שלנו יכירו ויאהבו אותו.

כעת, בגיל 56, לאחר עשר שנות שתיקה ארוכות, הוא הוציא את האלבום השני שלו "רצוא ושוב" ומתוכו השיר המוביל – "דע בני אהובי". שיר שכולו אהבה ללא תנאי, חסד ורחמים. מוזיקלית "דע בני אהובי" מזכיר במשהו את "סוזאן" של לאונרד כהן. פריטת הגיטרה שפותחת וסוגרת את השיר מכניסה לאווירה 'לאונרד כהנית', כמו גם סגננונו של רנד לספר סיפור דרך השיר. "לאונרד כהן הוא השראה". רנד סיפר באותו ראיון "אצלו, כמו גם אצל מאיר אריאל או בוב דילן, הסיפור והמילים הם לא פחות משמעותיים מהמוזיקה. אני מתחבר לזה".

ואם מקשיבים לסיפור ולמילים של "דע בני אהובי" אכן מגלים רבדים מעניינים. מצאתי את עצמי חושב "רגע, בין מי למי מתקיים הדיאלוג בשיר? האם זה אכן אב ובנו או שיש כאן משהו אחר?" עלה בדעתי שמדובר בעצם בשיח בין אלוהים ובין אדם כלשהו – אולי רנד עצמו, אולי כל אחד מאיתנו – שמחפש איזה עוגן ומשענת בחייו. היומרה הזאת, לכתוב מנקודת המבט של אלוהים בכבודו ובעצמו, עניינה אותי והזכירה לי את "בעיר ההריגה" הקאנוני והמצמרר שכתב ביאליק אי-אז בתחילת המאה הקודמת, לאחר הפוגרום הנורא בקישינב. החלטתי לפנות לשולי רנד ולברר איתו.

"השיר אכן נכתב כמעין מכתב או מסר של נחמה ועידוד לאדם מאת הקדוש ברוך הוא. 'דע בני אהובי' נולד מרעיון שמופיע בכתבי רבי נחמן מברסלב שאומר שלמעלה מאהבת הצדק והדין של הקדוש ברוך הוא, הוא אוהב את הרחמים. הקולות שהאדם שומע לפעמים מתוכו ולפעמים מגורמים חיצוניים שפועלים על פנימיותו הם קולות שבאים עם משקל של אמת ובשיר יש לזה איזכור, אבל הציווי לא להאמין הוא לא לגבי עצם הדברים אלא לגבי זה שכביכול הקדוש ברוך הוא חס ושלום התייאש מהאדם למרות כל פגמיו. כמובן שכתבתי את השיר בראש וראשונה כדי להשקיט את הקולות שמהדהדים בתוכי ומרפים את ידיי. אבל לפי התגובות הרבות שקיבלתי אני מבין שאני ממש לא לבד במלחמה האינסופית הזאת."

ואני תוהה, במסגרת "יום הכיפורים של הדמוקרטיה הישראלית" שחל השבוע, אולי אפשר להציע עוד נקודת מבט לשיר. אולי הבן הוא החברה הישראלית? והפונה אליה הוא אדם שמרגיש אהבה ואחריות כלפיה? מישהו שאומר לה, לחברה, אל תוותרי, אל תתייאשי, יש מי שמאמין בך. גם אם רבים האומרים לך "שמליבי נעקרת / ומעל שולחני גלית לעד" גם אם "יעמדו היטב על כל טעויותיך / טיפשותך / חיבתך אל הרע" בסופו של דבר "אל תקשיב להם / אל תאמין להם / דע בני אהובי / כי מליבי לא נעקרת".

לאחר רצח רבין השופט אדמונד לוי ז"ל כתב בפסק הדין של יגאל עמיר: "הנאשם הניצב בפנינו ודומיו הם חלום הביעותים של כל שוחר דמוקרטיה, ולא חשוב כלל המחנה שאליו הוא משתייך". על המסר הזה פגשתי השבוע בני נוער וניסיתי להפוך את זיכרון רבין לרלוונטי וחי. נדמה כי החברה שלנו זקוקה לכמה שיותר חמצן מהסוג הזה.
שולי רנד, בעיניי, עם המוזיקה והזהות הייחודית שלו, מהווה גם הוא – בעצם הנוכחות יוצאת הדופן שלו – עוד איזה בלון חמצן לריאותיה של החברה המורכבת שלנו.

****

זה הטור הראשון שלי מזה חודש. לאחר 11 חודשים רצופים של כתיבה, כל שבוע, 48 טורים, לקחתי פגרה לא מתוכננת כי משום מה לא הצלחתי לשבת ולכתוב.
אני לא מבטיח כלום כי הרי מדובר בעניין וולנטרי לחלוטין שתלוי אך ורק ברצוני הטוב כל שבוע מחדש אך כולי תקוה שהטור הזה יהיה הנחליאלי הראשון המבשר את בוא החורף (תקופה שתמיד עושה לי טוב) והכתיבה תחזור לזרימתה.

הטור הזה, "חי בשיר", שנולד די במקרה לפני בדיוק שנה (תודה רבה אסף), העניק לי את ההזדמנות להעמיק באמנים ושירים שאני אוהב כבר שנים, והוא גרם לי לעצור ולהכיר דברים חדשים שאולי לא הייתי מכיר אחרת. בזכות הטור הזה אני שומע הרבה יותר מוזיקה, קורא עליה – ולראשונה בחיי, גם כותב עליה. וזאת התנסות מרתקת ששלחה אותי בין היתר להיפגש עם גיבור ילדותי מני בגר ואף לנסות לעזור לו להוציא אלבום חדש, לדבר עם יואב קוטנר על אריק איינשטיין ועם בועז כהן על הביטלס, לחקור את שורשיו של שיר ציוני נשכח ולהכיר שיר לבנוני חדש, לגלות על מה שיר אהוב של לאונרד כהן בעצם מדבר, להכיר אדם שהוא איסלנדופיל גדול ממני, להיפגש עם דור שני ולדבר איתם על "אפר ואבק" ועוד ועוד. הטור הזה גם הפך לפינה פעם בשבועיים בגל"צ. בקיצור – פצצצצצצה!
זאת גם הזדמנות להגיד תודה – אנשים שאני מכיר וכאלה שלא – על כך שעצרתם וקראתם, תודה על כל תגובה שקיבלתי בשנה האחרונה, מכל מילה טובה קיבלתי כוח להמשיך ולהתמיד ומכל מילת ביקורת ידעתי לא ללמוד ממנה ולגמרי להתעלם.
שתהיה שנה מוזיקלית, יצירתית ושנדע להתקדם למקומות טובים יותר.

גיל. אבא של חי בשיר.

****

דע בני אהובי

מילים ולחן: שולי רנד

הם יספרו לך שמליבי נעקרת
ומעל שולחני גליתַ לעד
הם יזכירו לך דברים שהסתרת
עד שכל גופך מבושה ירעד
הם יעמדו היטב על כל טעויותיך
טיפשותך, חיבתך אל הרע
הם ינודו לך זה היה בידיך
ועכשיו אין לך דרך חזרה

ואתה תקשיב להם
ואתה תאמין להם

הם יוכיחו לך לרחמנותי יש גבול
אותו חצית בפחז רגליך
שום צעקה שום אנחה שום תעלול
לא יחזירו את פניי אליך
הם יספרו לך על בת קול שלוחשת
שובו בנים שובבים
כולם חוץ ממך
הם יציעו לך
משנלכדת ברשת
עכשיו פרפר בה להנאתך

אל תקשיב להם
אל תאמין להם

דע בני אהובי
כי מליבי לא נעקרת
לעולם אתה לי
ילד חן בן שעשועים

מדבריהם האמת לא נעדרת
הן יש לך על מה להכות על חטא
דברים שיכולת לבחור אחרת
ולא מצאת את העוז להתחרט
אף על פי כן אהובי הרחק מליבך
כל מחשבת פחד בעתה
מתחת כל אמת דוקרת מסתתרת
האמת לאמיתה

אל תקשיב להם
אל תאמין להם

דע בני אהובי
כי מליבי לא נעקרת
לעולם אתה לי
ילד חן בן שעשועים
נכון שאני אוהב את הצדק
אבל למעלה מזאת
אני אוהב את הרחמים