חודשיים בלבד נותרו עד לפתיחת שנת התקציב 2019, ומשרד האוצר מצא את עצמו עם "חור" לא מתוכנן של 20 מיליארד שקלים, וללא פתרון נראה לעין. ב-21 בספטמבר השנה (לפני 49 ימים), כחלק ממהלך אסטרטגי להצלת הביטוח הלאומי ולניתוקו ממשרד האוצר, הודיעו שר הרווחה חיים כץ ומנכ"ל המוסד מאיר שפיגלר על הפסקת הסכם איגו"ח קרן הביטוח הלאומי בתקציב המדינה שנחתם ב-1980. עד כה, משרד האוצר לא הודיע כיצד בכוונתו להתמודד עם החור בתקציב, ומשא ומתן מול הביטוח הלאומי על הסכם חדש לא מתקיים.

במסגרת ההסכם שנחתם ב-1980, מלווה הביטוח הלאומי את יתרות הגבייה שלו העומדות על כ-20 מיליארד שקלים בשנה, לקופת האוצר תמורת אגרות חוב. כספי הביטוח הלאומי משמשים את קופת המדינה בתקציבה השוטף. מהצד השני, התקציב השוטף כולל תשלום החזר חוב וריבית לביטוח הלאומי. במצב שנוצר בעקבות ביטול ההסכם, יצטרך האוצר להמשיך ולהחזיר את החוב בשנים הקרובות אך לא יוכל ליהנות מההכנסות.

בביטוח הלאומי ביקשו לבטל את ההסכם, שלטענתם לא מטיב עם צרכי המוסד, גם בגלל הירידה בשיעורי הריבית ששילמה המדינה על אגרות החוב, אבל בעיקר בגלל סעיף בהסכם המאפשר למשרד האוצר להימנע מתשלום חובותיו. בנוסף, אנשי הביטוח הלאומי ראו בהסכם כמנוף לחץ שבעזרתו כופה עליהם האוצר את המדיניות הרצויה לו.

באוצר זעמו על ביטול ההסכם, וראו בצעד הזה פגיעה מכוונת מצד כץ ושפיגלר בקופת המדינה. יש שקושרים את העימותים הנוכחיים בין האוצר לביטוח הלאומי ביישום הרפורמה בסיעוד כתגובה של משרד האוצר לביטול ההסכם. מנגד, באוצר מפילים את חוסר היכולת לבצע את הרפורמה על חוסר מוכנות של הביטוח הלאומי.

שי באב"ד (צילום: יוסי זליגר פלאש 90)

כששאלנו את משרד האוצר מה בכוונתם לעשות עם החור הגדול בתקציב, נתקלנו בסירוב לא אופייני להגיב. מה בכל זאת יכולים במשרד האוצר לעשות? הפתרון הפשוט ביותר הוא ככל הנראה להגיע להסכם חדש, קבוע או זמני, עם הביטוח הלאומי. אנשי האוצר ייאלצו, אמנם, לספוג את העלבון ולתת לביטוח הלאומי את מבוקשם  – ואולי להיטיב במעט עם מצבו הפיננסי של המוסד על ידי שיפור תנאי הריבית – אבל מדובר בפתרון שכולל בתוכו הכי פחות נזק לקופת המדינה.

הפתרון השני, שתואם יותר את מדיניות המשרד, הוא להודיע לממשלה שאין ברירה וכדי לעמוד ביעד הגרעון חייבים לקצץ בתקציב. מאחר ושנת 2019 צפויה להיות שנת בחירות, מדובר בפעולה כמעט בלתי אפשרית. בטח כשמדובר במשבר מלאכותי שלא נובע מירידה בהכנסות ממיסים או ממשבר כלכלי כלשהו.

הפתרון השלישי, מנוגד לבסיסי המדיניות של משרד האוצר, והוא פשוט לספוג הגדלה של הגרעון. מדובר בהגדלה משמעותית של כ-50%, אבל בפועל זאת תהיה הגדלה פיקטיבית למדי, מאחר ומדובר בהחלפת אג"ח לביטוח הלאומי באג"ח סחירות. ההבדל המרכזי בין השתיים הוא שהחוב שנצבר באג"ח לביטוח הלאומי לא נספר כחלק מהגרעון בעוד שחוב שמונפק באג"ח סחיר נחשב כחלק מהגרעון.

בינתיים כאמור, באוצר לא מדברים על פתרון. אולי מקווים שם שהגלגל יחזור לאחור והביטוח הלאומי יתקפל. אולי יוגש כתב אישום נגד שר הרווחה ואולי בחירות כלליות יטרפו את הקלפים. כך או כך, בעוד 61 ימים לכל היותר נדע את התשובה.