נוף של שדה שנחרש זה עתה, ציוץ הציפורים וכמעט שאין רעש של מכוניות, בטח לא של צפצופים. רק תקתוקי המקלדת וצעקות הזעם של איש ה-QA מפרים מדי פעם את השלווה הפסטורלית. זאת הזירה בה אולי צומחת לה האפליקציה הבאה שתגיע למהדורת החדשות כאקזיט הגדול האחרון.
בזמן שממשלות ישראל האחרונות חוזרות על המנטרה "לחבר את הפריפריה למרכז" יש מי שמראה שאפשר גם ללכת בדרך הפשוטה ודי בקלות – לפתח את הפריפריה. בלי פקקים, עם שפע של חניה ומסעדות טובות, ברמת ישי קמה חממת היזמות OPEN VALLEY שמלווה יזמים בשלב הכי קשה לחברות סטארט-אפ, מגיוס ההון הראשוני עד לפיתוח חברה עם פעילות עסקית ממשית, השלב המכונה 'עמק המוות' אותו רוב חברות הסטארט-אפ לא צולחות ונעלמות. רשת אורט מאמצת בחום והמודל העסקי ייחודי.
זה השלב שבו נוסעים לתל-אביב, ואחרי שזה נהיה בלתי נסבל אז גם עוברים לגור במרכז, בייחוד כשיש כבר משפחה. הרגשתי שחייבים לאזן את המשוואה. אנשים לא צריכים לנסוע יותר מ-15-20 דקות לעבודה
"אומת הסטארט-אפ" אולי מקורית וחדשנית, אבל היא עומדת בפקקים, ומתמודדת עם רגולציה כושלת בתחום הכי קריטי לעולם המחשוב כיום, תקשורת. "כשגיליתי שאני נוסע יותר מארבע שעות ביום מעמק יזרעאל לתל-אביב הבנתי שזה לא ילך. באתי לכאן כי כאן רציתי לגור ולגדל את המשפחה", מספר אופיר דובובי, 48. איש היי-טק ומנהל עסקים, שהקים ברמת ישי את חממת היזמות OPEN VALLEY.
"לפני חמש שנים, האקלים של עולם הסטארט-אפ היה מרוכז מאוד ברצועה של 20 ק"מ בין הרצליה פיתוח לתל-אביב. האנג'לים (משקיעים ישראלים שצברו הון בהיי-טק ומשקיעים בחברות הזנק חדשות – א.ר.) יושבים בשני מקומות ידועים, "רביבה וסיליה" ברמת השרון ו"קפה לנדוור" בשדרות רוטשילד בתל-אביב. שם הייתי פוגש יזמים, מהרגע שפרסמתי שאני מחפש".אחרי שבעה חודשים, כשהפקקים הלכו והחריפו, החליט דובובי "להחליף דיסקט".
"הודעתי שיבואו לפגוש אותי כאן בעמק יזרעאל, עם אפס חומות בטון סביבי ואנשים שמחפשים השקעה ייסעו לכל מקום, אבל אז גם נחשפתי יותר ויותר לתופעה של יזמים בצפון, בייחוד בעמק, שצלחו את השלב הראשון של הפיתוח". חברות הזנק נוהגות לגייס השקעות בכמה סבבים, כשכאמור השלב שנחשב לשלב הכי קשה הוא בין הגיוס הראשון, על בסיס רעיון חדשני, לשלב השני בו כבר קמה חברה ויש לה פעילות עם מודל עסקי ברור יחסית.
בעולם היזמי השלב נקרא "עמק המוות" VALLEY OF DEATH, והרבה מחברות ההזנק לא מצליחות לצלוח אותו. שיעורי ההצלחה של כלל השלבים הם מעטים עוד יותר ורק כ-6% בסך הכל מגיעים לאקזיט המיוחל. "משקיעי ההמשך נמצאים באזור המרכז והיזמים רוצים להיות ברדיוס שלהם. שם זה גם המקום לגייס כח אדם. סטודנטים שמסיימים הכשרה כאן באורט בראודה או בטכניון, הולכים לעבוד במרכז. ביחד עם הרצון להיות חלק מהסביבה היזמית, אי אפשר להקים חברות הזנק ברפת בבית שערים, או בשכירות בקריית טבעון. זה השלב שבו נוסעים לתל-אביב, ואחרי שזה נהיה בלתי נסבל אז גם עוברים לגור במרכז, בייחוד כשיש כבר משפחה. הרגשתי שחייבים לאזן את המשוואה. אנשים לא צריכים לנסוע יותר מ-15-20 דקות לעבודה".
החתיכה החסרה
בעוד היסודות המדעיים והטכנולוגיים הקשורים במגזר הציבורי, מערכת החינוך וההשכלה הגבוהה, מייצרות בסיס לא רע לתעשיית חברות ההזנק, (עדיין ברוב גברי מובהק, אך בתהליך שינוי לכיוון שילוב מתגבר של נשים בתחום), הרי שהאופי הקפיטליסטי המובהק של התחום – הרצון להשיג את ההשקעות והצעות העבודה הכי טובות בכמה שפחות זמן – מצדיק הגיון ריכוזי ביותר. הקריירה של דובובי סבבה את עולם ההיי-טק בהרבה מאוד זירות בארץ ובחו"ל – כשכיר בתחום בדיקות התוכנה ולאחר מכן בשיווק. כמנהל שמקים מחלקות חדשות בתאגידים גדולים כמו NICE ואמדוקס, וכשותף לחברת הזנק עם פתרון חדשני לשיפור הביצועים בתחום אחסון המידע, צבר דובובי גם כסף אך לא פחות חשוב – ידע, קשרים וניסיון.
"לפני חמש שנים מימשתי חלק מהאחזקות שלי והשגתי שקט כלכלי. התפניתי לעשות את מה שרציתי – לעבוד עם יזמים צעירים". דובובי קלט את הפוטנציאל שבהקמת חממה ליזמים שתאפשר להם לא רק מקום עבודה, אלא אקלים תומך שמלווה אותם בשלב הכי מורכב בפיתוח העסקי. מקום כזה יכול להיות גשר בין הפיתוח הראשוני לבין השתלבות במתחמים עסקיים שמלבלבים בשנים האחרונות ביקנעם, חיפה וקיסריה, מחוץ לגוש דן.
מודל עסקי ייחודי
"מה שעשו בחיפה הוא די כישלון מבחינה אורבנית. מת"מ (מתחם עסקים בדרום חיפה – א.ר) משלם ארנונה לעירייה, אבל הוא מנותק מהעיר, הוא מעין גטו סגור עם שמירה וחצי מהעובדים בכלל לא מגיעים לשם מהאזור", מסביר דובובי. את OPEN VALLEY בחר להקים ברמת ישי, בזכות התשתיות של ישוב עירוני קטן, עם נוף נרחב לעמק יזרעאל. המתחם ממוקם קרוב לכביש הראשי ולמסעדות רבות באזור. "בשונה ממתחמי העבודה המשותפים בתל-אביב, אנחנו לא עוסקים בנדל"ן", הוא מסביר, "גם הפער הכלכלי בין לשכור משרד לבין עבודה במתחם משותף הוא לא כזה מהותי. היזמים כאן מקבלים לא רק מקום לעבוד, אלא מענה לשלושת הצרכים הכי חשובים שלהם: ליווי בפיתוח העסקי, גישה למקורות מימון וקשרים. זה גם עוזר להם למצוא כח אדם. כדי ליצור את האקלים הזה, לא כל אחד יכול להתקבל למתחם, אלא אם הוא בא מתחום היזמות".
בתחילת הדרך סירבו דובובי ושותפו, יוסי אקרמן, מנהלה לשעבר של אלביט, ל-50% מההצעות, ודחו את מי שלא ראו כבעל ערך מוסף. לא מדובר רק ביזמים בכמה תחומים, אלא גם ביזמים בתחומי השיווק, רישום הפטנטים, מרצים לחדשנות ותחומים משיקים אחרים. כיום רק 50% מההכנסות של המקום מגיעות מדמי שכירות שמשלמים קליינטים. הכנסות נוספות ומהותיות מגיעות מהשכרת המקום לאירועי השקה של מוצרים, מקורסים והכשרות לחדשנות, אליהם מגיעים גם רבים שאינם עובדי היי-טק, וכן מהשקעות בחלק מחברות ההזנק עצמן.
שירי גרין אלגביש, מנכ"לית הרשת מסבירה: "נכון שיותר זול לשכור משרד קטן בצפון, אבל שווה ליזמים לשלם הרבה יותר כדי לקבל כאן את כל התמיכה שאנחנו מספקים". במילים אחרות, כאשר מסייעים ליזמים להשיג השקעה במיליוני דולרים, הבדלים גדולים במחיר השכירות החודשית מתגמדים ביחס להגברת הסיכוי להשיג את ההשקעה הגדולה. הסניפים הנוספים ברשת הם ביקנעם ובקיסריה, כאשר הסניף הבא אמור להיפתח בנצרת, לאור הביקוש המתגבר למתחמי יזמות בחברה הערבית.
הזווית החינוכית
מי ש"קפצה על העגלה" של ההכשרה ליזמות ובהיקף גדול היא רשת אורט – רשת בתי הספר הגדולה בישראל. ההתחלה הייתה ביוזמה של מורה לפיסיקה בטבריה, שהשיג מימון להסעת תלמידיו למספר מפגשים במתחם שם שמעו הרצאות על יזמות ונפגשו עם "דיירי המתחם" שסיפרו להם על הרעיונות שהם מפתחים והאתגרים שהם צריכים לצלוח. הפרויקט "עשה רעש" בקרב מורי הרשת ולאט לאט הלכה והתפתחה פעילות ההכשרה והחינוך ליזמות, כולל מסלול לימודים חדש לבגרות, כאשר הקורסים נעשים במתחם העבודה עצמו ואיתם גישה נוחה ליזמים ויזמיות חדשים
כשדור העתיד של רשת ORT Israel – אורט ישראל ורשת OpenValley נפגשות, זה נראה בדיוק כך! אנו גאים לצאת לדרך יחדיו במיזם המשותף כחלק מתוכנית iSTEAM ויחדיו ננגיש את עולם החדשות והסטארטאפים לבתי ספר רבים ברחבי הארץ. OpenValley | *6823 | www.openvalley.co.ilOfir Dubovi Shiri Green Elgavish
Posted by OpenValley on Monday, September 3, 2018
סוציאליזם למוכשרים בסינון גבוה או לכולם?
עולם היזמות העסקית מוטה כמעט כולו באופן מוחלט להשקפה קפיטליסטית עמוקה, המקדשת את המרדף אחרי ההצלחה הכלכלית. ההקפדה על סינון היזמים, ביחד עם הקשרים הענפים שמביאים דובובי ואקרמן לצעירים, מגדילים מאוד את סיכויי ההצלחה שלהם. עם זאת, בהסתכלות רחבה, עקרונות הפעולה לפיהם דובובי עובד כדי לקדם יזמות מ"עמק המוות" להצלחה הם עקרונות שיכולים להשתלב גם בהשקפות חברתיות וסוציאליסטיות, והם ישימים להמון תחומים חברתיים. "האגודה להלוואות ללא ריבית" משיגה אחוזי הצלחה גבוהים מאוד בתחומה בזכות ליווי מתמשך של לוקחי ההלוואות והקפדה על המודלים העסקיים של העסקים הקטנים והמשפחות בהם היא תומכת. ארגון "ידיד" מספק "מנטורינג" לאנשים שנקלעו לחובות ובעזרת קשרים שונים לגורמי ממשלה ובכירים בעולם הפיננסים, מצליחים לפתוח דלתות כדי לאפשר לבעלי חוב להצליח להיחלץ ממנו בתנאים שהם מסוגלים לעמוד בהם, במקום בתנאים שרירותיים שרק מסבכים אותם יותר או בכלל להשיג גישה כלשהי למימון, אחרי שהודרו ממנה.
כמעט בכל תחום, אם לא נתייחס לבני האדם כאנוכיים ומתחרים מטבעם על משאבים מוגבלים, אלא כמי שמסוגלים להתפתח ולפרוח במשותף אם יש להם אקלים תומך שבו אפשר ללמוד מהצלחות של אחרים, ולא פחות מכך מהכישלונות שלהם, הרי שלא רק היחידים ירוויחו מכך, אלא החברה כולה.
בעוד שבעולם ההיי-טק, ההטיה היא לבצע "ציד ראשים" כדי לפתות את העובדים שנחשבים למוכשרים ביותר כדי להצטרף לארגון, ולהשקיע דווקא בהם משאבים גדולים בהכשרה וכן בתנאי העבודה עצמם, הרי שרוב העולם רחוק מהיי-טק וחי חיים בתנאים של עבודה שכירה, ומאבקים בלתי פוסקים על מעמדו בשוק עבודה נוקשה. אולי, כפי שהציע המחנך יאנוש קורצ'אק, יש תועלת עצומה שיכולה לצמוח בגישה הדוגלת בהפניית ההשקעה המקיפה תוך הסתכלות הוליסטית כלפי כולם ובעיקר כלפי המוחלשים ולא רק כלפי מי שהפגינו מראש כישורים ושאיפות גדולות? זאת ניתן לגלות רק כשמנסים אותה במציאות.
