מיזם הסיבים IBC, שאמור להירכש על-ידי סלקום וקרן תש"י, הגיש אתמול (ראשון) בקשה לרישיון חדש ממשרד התקשורת, לאחר שזכה להקלה קטנה נוספת משר התקשורת, איוב קרא, באשר להיקף הפריסה בה הוא מחוייב. במקביל, חברת "אינטרנט זהב", הודיעה כי ישנה רק הצעה אחת לרכישת השליטה בבזק, שסובלת מירידה של כ-50% מערכה, בעיקר בשל רגולציה לא יציבה ואגרסיבית מאוד מצד משרד התקשורת. הצעת הרכש מהקרן הזרה סרצ'לייט נמוכה ב-50% מהצעה קודמת, ומשקפת החזר של 73% בלבד של חובות "אינטרנט זהב".
סלקום זוכה להקלות בעוד בזק נחלשת
אתמול הודיעה חברת IBC על הגשת בקשה לרישיון חדש למיזם הסיבים, ממנכ"ל משרד התקשורת, נתי כהן. לפי הודעת החברה "מדובר בשלב נוסף בקידום ההשקעה המתוכננת במיזם IBC, ככל שתוסכם ותושלם, במסגרתו צפויות להיכנס למיזם כשותפות קבוצת סלקום וקרן תשתיות ישראל בניהולו של ירון קסטנבאום יחד עם חברת החשמל".
הרישיון החדש הוא חלק מסדרת הקלות גדולה שהעניק משרד התקשורת ל-IBC, לאחר שהמיזם נתקע בשנים האחרונות ללא מספיק לקוחות בכדי להצדיק את ההשקעות שנעשו בו, גם לאחר קבלת תמיכה של 150 מיליון שקלים בכספי מסים כסבסוד בעבורו. בעלי המיזם הם בעיקר ספקי הציוד שלו, ולכן לרובם יש שני אינטרסים מתנגשים – למכור ציוד למיזם במחיר גבוה, שמקשה על האינטרס המקביל של הצלחה עסקית של המיזם עצמו.
התכנית של סלקום מבוססת על הנמכה גדולה מאוד של דרישות הרגולציה, הסכם חדש ומוזל עם חברת החשמל, שרשת הסיבים פרוסה על רשת החשמל הארצית שבאחזקתה, וכן על הוצאת ספקי הציוד מבעלות על המיזם, כך שסלקום תקנה את חלקם, למעט נתח שיישאר בידי חברת החשמל. העלות המתוכננת היא 100 מיליון שקלים שחלקם יופנו לטובת החזר חובות של IBC, אך ייתכן שגם לבעלי המניות הקודמים במיזם, ביניהם עו"ד עופר לוי ממשרד תדמור לוי. שותפו של לוי, עו"ד דוד תדמור, הוא בן זוגה של היועצת המשפטית של משרד התקשורת, דנה נויפלד, החתומה על הסכם ניגוד עניינים שמונע ממנה להתערב בהחלטות הקשורות ל-IBC.
ההקלה הגדולה ביותר ש-IBC קיבלה היא הורדת חובת הפריסה ל-40% ממשקי הבית תוך 10 שנים, במקום 100%. בהחלטת הממשלה בנושא היו פגמים משמעותיים כמו הסתרת החלטות ממשלה קודמות באותו נושא, שהציעו נתיבים רגולטוריים אחרים להסרת חסמים בנושא מיזם הסיבים לעומת הנתיב שנבחר – שינוי הרישיון בהחלטת השר. הקלה נוספת שנעשתה בנובמבר האחרון, היא האופן בו סופרים משק בית. אין צורך בחיבור ממשי, אלא רק להגיע למצב בו 80% ממשקי הבית ניתנים לחיבור בתוך 30 יום (במקום 14 יום) ו-20% תוך 3 חודשים, מרגע שיבקשו להתחבר.
ייתכן שגם אחרי מכלול ההקלות הללו, וגם אחרי הוזלת שירותי חברת החשמל, אין דרך ברורה להפוך את המיזם לרווחי. סלקום תתקשה להשקיע יותר מ-100 מיליון שקלים, היות והחברה אינה רווחית במיוחד בשל ריסוק הרווחים בענף הסלולר, בהובלת משרד התקשורת. החברה סיכמה להכניס כשותפה את קרן תש"י (תשתיות ישראל), בעלת הכיסים העמוקים יותר. כך, אמור לכאורה להתקבל העומק הפיננסי שיאפשר לפתח את מיזם הסיבים, ואולי, בעוד 10 שנים, להגיע להיקף של 40% ממשקי הבית.
הנתיב המהיר לסיבים שמשרד התקשורת לא רוצה להעניק
בבזק סיימו כבר ב-2016 לחבר מעל 60% ממשקי הבית בישראל לסיבים מהירים, לפחות בקריטריון המדידה של BC – יכולת לחבר בפועל את משק הבית תוך 30 יום, אלא שמשרד התקשורת מונע ממנה להשיק את הרשת. בעוד שמטרתו המוצהרת של המשרד היא לדאוג לציבור, הרי שדאגתו הממשית היא למתחרות של בזק, ולכן הוא מתנה את ההשקה בכך שבזק תשכיר מהיום הראשון את הרשת למתחרות. תנאי זה גרם לבזק להימנע מההשקה, ואם תסכים לו היא "תמחק" חלק מהערך הכלכלי של השקעותיה הקודמות. במשרד התקשורת הפכו את התחרות בין החברות מאמצעי למטרה.
זו החלטה תמוהה, בייחוד כאשר בשאר התשתיות הלאומיות – רשת החשמל, המים והכבישים ברור כי אין צידוק לתחרות בתשתיות מפני שהיא לא כלכלית. המשרד וויתר על האפשרות לחלק את השוק, ובכך להגביל את העוצמה של בזק בסיבים. במקום זאת, הוא הנהיג מודל חסר תקדים בעולם, בו אמורה להתפתח תחרות בין מספר רב מאוד ומורכב של מסלולים, הדורשים פיקוח מאוד מחמיר:
השכרת התעלות של בזק לכל המתחרות, השכרת שירותי בזק בגישה לאינטרנט ולטלפון נייח לכל המתחרות (השוק הסיטונאי), ובמידה פחותה גם השכרת תשתיות הוט.
תחרות בין תשתית בזק, לבין התשתיות IBC – כאשר בשתיהן השירות מפוצל בין ספק אינטרנט (ISP) וספק תשתית, ואילו בתשתיות הסיבים העצמאיות של סלקום ופרטנר יש מונופול – ISP קטן כמו "טלזר" או ISP גדול כמו "בזק בינלאומי" לא רשאי כלל לפעול ברשת של סלקום או של פרטנר.
בנוסף, רשת הסיבים של פרטנר ושל סלקום פועלת ללא רישיון. גם בתחום אספקת התכנים על גבי הרשת – סלקום TV, פרטנר TV, ה-VOD של YES ו-HOT, וגם של ספקים אחרים הם כולם שירותים הפועלים ללא רישיון. כך בעצם שמשרד התקשורת מעודד הפעלת שירותים שהוא אמור לכאורה למנוע.
הנכס המשמעותי ביותר בין כל התשתיות הללו, שמשמש את כלל החברות, הוא התעלות של בזק. בתעלות הללו מתגלה הסתירה החריפה ביותר מבחינת ניהול התשתיות. אם מדובר בנכס חסר תחליף בעל חשיבות לאומית, שהרי שמכירתו לגורמים פרטיים בעת הפרטת בזק הייתה משגה חמור. לחילופין, אם מדובר בנכס שיש לו תחליף, וניתן להתחרות בו – למשל דרך שדרוג רשתות הסלולר – הרי שאין כל סיבה להפקיע מבזק את הזכויות לגביו, או למנוע ממנה לספק שירותים לציבור באמצעותו. כך בפועל משרד התקשורת מעכב השקת שירותים, ומנהיג במקומם מדיניות שתגרום לכך שיתקבלו בעוד 10 שנים, באופן חלקי בלבד, וגם זה מוטל בספק, שירות שניתן לספק תוך חודש או קצת יותר להרבה יותר משקי בית.
הצניחה במניות בזק מערערת את בעלות השליטה
הטיפול הנוקשה בבזק נותן את אותותיו בכל החברות – בבזק עצמה, ב"ביקומ" המחזיקה בגרעין השליטה בבזק וב"אינטרנט זהב" השולטת בביקומ, וכמובן גם בחברת יורוקום תקשורת, בעלת "אינטרנט זהב", שנמצאת בפירוק, לאחר שהשליטה בה הועברה משאול אלוביץ' לנציגי הבנקים.
מחר תתמנה נציגות למחזיקי אגרות החוב של "אינטרנט זהב". בקופתה יש די כסף לשלם את סדרה ג', אך לא את סדרה ד', ולכן דרוש הסדר הוגן לבעלי שתי הסדרות. נסיונותיה של "אינטרנט זהב" למכור את השליטה ב"ביקומ" לא עלו יפה, כאשר החברה דיווחה על הצעה אחת בלבד מהקרן הזרה סרצ'ייט. לפי הדיווח, סרצ'לייט מציעה 20 שקלים למניה, שיקנו לאגרות החוב תוספת של 27% מערכן הנוכחי, אך רק 530 מיליון שקלים, שהם 73% מערכן הנקוב. הבנקים, ששולטים כיום ביורוקום, עשויים להידרש להזרים לחברה כסף, במקום לגבות ממנה כסף, כפי שתכננו מראש. בעבר הציעה סרצ'לייט מחיר כפול לשליטה בבזק, כשמניית בזק הייתה בעל ערך גבוה יותר.
ההצעה החדשה, גם אם תתקבל, לא יכולה להתממש באופן אוטומטי. שליטה בבזק מחייבת היתר שליטה ממשלתי, שיכול להינתן אך ורק לישראלי. בנוסף, חלק מההצעה מבוסס על חלוקת הכסף שבקופה של "ביקומ" כדיבידנד, מהלך שעלול לעורר התנגדות בקרב מחזיקי האג"ח של ביקומ עצמה.
בסיכומו של דבר, מאז שרכש שאול אלוביץ' את השליטה בבזק ב-2010 במינוף עצום, הוא העמיס חובות רבים על בזק עצמה, על ביקום, אינטרנט זהב, וכמובן גם על יורוקום. כעת, כשמשרד התקשורת מקל על סלקום ולוחץ על בזק, כל התחשיבים הכלכליים עם התחזיות הוורודות שהיו מבוססים על רווחי בזק אינם רלוונטיים יותר. שוק התקשורת אינו שוק עסקי רגיל, אלא נתון לחלוטין להחלטות רגולציה. כאשר שיטות הרגולציה מסובכות ולא עקביות, אין שום מידע רלוונטי על גביו ניתן להסיק את כדאיות ההשקעה, והערך של המניות צונח. מכיוון שלא ידוע באיזו מידה מדיניות משרד התקשורת תימשך, הרי שהשקעה בחברות תקשורת אחרות בישראל עלולה להתגלות כבעייתית באותה מידה לפחות.