נשיאת בתי הדין לעבודה, השופטת ורדה וירט-ליבנה, הקדישה את נאומה אתמול (שני) בכנס לשכת עורכי הדין לאתגרי כלכלת הפלטפורמות, המכונה גם 'כלכלת החלטורה' או בשם היחצנ"י 'כלכלת השיתוף'. וירט-לבנה הזהירה מ"אשליה של עצמאות וגמישות" שמכסה על הטבת מצב החברות על גב העובדים. על בתי הדין לעבודה אמרה "חשוב להקפיד על כך שלא נאפשר במו ידינו יצירת עיוותים חברתיים."

איך בכלל לקרוא לזה ?

"מקובל לכנות את 'כלכלת השיתוף' בשם 'Gig Economy' – 'כלכלה נזילה' או 'כלכלת חלטורה'. בעיניי דווקא נדמה שהשם 'כלכלת הפלטפורמות' הולם יותר. בפועל, זוהי כלכלה בה האחוז הארי של אוכלוסיית המועסקים בה הם למעשה עובדים זמניים, או פרילנסרים, שנשכרים במטרה לבצע עבודה זמנית ונקודתית, וללא יחסים משפטיים מתמשכים", אמרה וירט-לבנה בנאומה בכנס השנתי שנערך באילת. בישראל נפוץ יותר השם 'כלכלת השיתוף', על אף שכלל לא מדובר בכלכלה שיתופית, אלא בפעולה של מסחור בעבור דברים שלא נחשבו קודם לכן פשוטים להסחרה: מקום פנוי ברכב, או חדר פנוי בבית, שמהם צמחו תעשיות שלמות שאינן "חלטורה", אלא מקור ההכנסה המרכזי של עובדים רבים, שכלל לא נחשבים לעובדים אלא "יזמים", "פרילנסרים" או "קבלנים עצמאיים".

נשיאת בית הדין הארצי לעבודה ורדה וירט-לבנה (צילום: ליאב פלד)

האם העולם החדש מונע מטכנולוגיה או מאפשרות מוגברת לניצול עובדים ?

וירט-לבנה סיפרה כי "לפי סקר שנערך לאחרונה בארה"ב ובאירופה – לפחות שליש מהעובדים במשק הם פרילנסרים המועסקים במגוון עבודות מזדמנות. ההערכה היא שעד 2027 הפרילנסרים יהיו למעשה הרוב בשוק העבודה בארה"ב. מכל מקום, אין ספק שכלכלת השיתוף צוברת תאוצה במהירות והיא תגיע כמובן גם ליחסי העבודה בישראל".

וירט-לבנה ציינה כי מה שמאפשר את ההעסקה הארעית החדשה הוא התפתחות טכנולוגית, אך לאו דווקא החדשנות הטכנולוגית היא הכח המניע המרכזי מאחוריה: "לכאורה, זהו מודל שלמעשה חותר תחת המודל המסורתי של כלכלה המבוססת על עובדים במשרה מלאה, המתמקדים בלנסות להשיג קריירת חיים יציבה וחסכון לפנסיה לעת פרישה. כיום נראה שהתמונה הזאת משתנה מקצה אל קצה… ייתכן שישנן חברות הפועלות על פי מודלים של 'כלכלת השיתוף' מתוך אמונה שזוהי דרך להפחתת עלויות, בין היתר, ואולי בעיקר, על ידי 'חיסכון' בעלויות העסקת עובדים. בפועל, לא מעט מהפעמים מדובר על 'גלגול' של עלויות העסק לכתפיהם של העובדים עצמם. תפקידו של בית הדין לעבודה הוא להוות מחסום נגד פרקטיקות כאלו".

רגולטורים ומשפטנים מתקשים להסדיר את הכלכלה הנזילה

בעוד עולם העבודה המסורתי נבנה לאורך עשורים רבים כשכבות של חוקי מגן, זכויות סוציאליות והסכמי עבודה ענפיים או מקומיים, בהתאם להתארגנות העובדים הספציפית, הדרך של בעלי הפלטפורמות לשבש אותו היא "לחתוך החוצה" וקודם כל ולבטל את יחסי העבודה מיסודם, תמורת פלטפורמות להעסקה המונית וזמנית של פרילנסרים, ללא ההגנות הנלוות ליחסי עבודה.

אתגר נוסף שהציגה וירט-לבנה הוא שבמקרים רבים העבודה באמצעות הפלטפורמות היא חוצת גבולות, בעוד דיני העבודה משתנים בין מדינה למדינה. "האתגרים אינם מתמצים בקושי שישנו באיתור מהות היחסים האמתיים שבין הצדדים ליחסי העבודה באמצעות שימוש במבחנים הקלאסיים לצורך כך. הקושי הוא גם בכך שעבודה באמצעות פלטפורמות אינטרנטיות היא למעשה חוצת גבולות. כך, יכול עורך דין ישראלי לגור במדינה זרה ובכל זאת לתת שירותים משפטיים לחברה או למשרד עו"ד שנמצאים בארץ. כך, יכול מתכנת שגר בהודו לכתוב קוד עבור חברה ישראלית. מהו הדין החל על העסקתם של עובדים אלו?  לאיזה שכר מינימום הם זכאים?"

"ייתכן שהמפתח מצוי דווקא ביצירת תבנית העסקה חדשה", המשיכה וירט-לבנה, "כזו בה העובד זכאי לחלק מההגנות והזכויות המוענקות לו מכוח היותו עובד, אך לא לכולן. ייתכן שהמפתח הוא דווקא בשכלול תבנית העסקה המוכרת כיום במשפט הישראלי".

הפגנת נהגי אובר בסן פרנסיקו מול משרדי החברה במהלך שביתה שהכריזו הנהגים, 8 במאי 2019 (AP Photo/Eric Risberg)

פסיקות סותרות וניסיונות התארגנות מסוג חדש

לבנה תיארה את הסתירות בהחלטות הרגולטורים ברחבי העולם, כאשר מולם ניצב אותו תאגיד המשתדל להתנער משלל דינים מקומיים שונים "בשוויץ, בית הדין לעבודה בלוזאן הכיר לאחרונה בנהג Uber לשעבר כעובד החברה ולא כקבלן עצמאי כפי שטענה Uber. אותו נהג תבע את החברה בטענה כי פוטר שלא כדין, זאת לאחר שהוצא מרשימת הנהגים באפליקציה לאור ביקורות שליליות. ובארה"ב ניתנו פסיקות שונות וסותרות בנוגע למעמדם של נהגי Uber, כתלות במדינה בה הוגשו התביעות. על כך נוספה עמדת משרד העבודה בארה"ב שפורסמה לאחרונה, לפיה יש לראות בנהגי Uber כקבלנים עצמאיים, שאין בינם לבין החברה יחסי עובד-מעסיק… רק לאחרונה שמענו על ניסיון של נהגים העובדים באמצעות Uber , בעיקר בארה"ב, לצאת בשביתה. המעניין הוא שבהיעדר ארגון רשמי וריכוזי של נהגי Uber, המארגנים היו שלל ארגונים, לרבות ארגון של נהגי מוניות".

המצב הקיים מסייע למתווכים ומקשה על עובדים להתארגן

בעייה נוספת שתיארה וירט-ליבנה היא הקושי של עובדי הפלטפורמות להתאגד כדי לשפר את תנאי עבודתם. "הקושי הוא גם באפשרות להניע את רעיון ההתארגנות בין נותני השירותים בפלטפורמה כזו או אחרת, שכן הפלטפורמה לרוב חשופה לכלל המידע ויכולה לכאורה לזהות כל יוזמה מסוג כזה ולו תרצה בכך – יש לה הכוח לפעול על מנת להכשיל כל יוזמה, בשלב מוקדם.  ישנה גם האפשרות לסלק מרשימת נותני השירות את אלו שמניעים מהלך כזה של ניסיון התארגנות", סיפרה וירט-לבנה והוסיפה כיצד הדין הקיים יכול להגביל דווקא את העובדים ולא את בעלי הפלטפורמה: " לא מזמן התפרסם ב- Industrial Law Journal הבריטי על כך שבהולנד ובאירלנד נכשלו יוזמות של נותני שירות להתאגד ולנהל משא ומתן קיבוצי מול הפלטפורמה לאור כך שכל עוד לא הוכרו נותני השירות כעובדים של הפלטפורמה, הרי שהם קבלנים עצמאיים. ובהיותם כאלו – חלות עליהם מגבלות מכוח דיני ההגבלים העסקיים. ארגון העבודה העולמי מתח ביקורת על פסיקות אלו, ואכן באירלנד לבסוף תוקן חוק ההגבלים העסקיים בהתאם כך שהמועסקים בתבניות העסקה שאינן שגרתיות הוצאו מגדריו".

נהגי אובר וליפט בהפגנה מחוץ לנמל תעופה בלוס אנג'לס. ב8 במאי 2019. (AP Photo/Damian Dovarganes)

ארגוני עובדים ותיקים זקוקים להתחדשות וארגונים חדשים נוצרים

מול הקושי של עובדי הפלטפורמות להתארגן, וירט-ליבנה ציינה יוזמות של ארגוני עובדים 'מסורתיים' לסייע להם ולאגד אותם. "אנו גם רואים בעולם ארגוני עובדים שמתאימים עצמם לכלכלת השיתוף ומפתחים בעצמם פורומים על גבי האינטרנט או אף על גבי אפליקציות ייעודיות. זהו כלי בעל פוטנציאל גדול שכן יש בו כדי לגשר על הפער הגיאוגרפי שישנו לעיתים רבות בין עובדי הפלטפורמות, ובכך לאפשר תקשורת רציפה והחלפת מידע. זו גם דרך להעביר לעובדים מידע באשר לזכויותיהם. לפי דיווח של ארגון העבודה העולמי – באוסטריה אף נחתם מסמך עקרונות בין פלטפורמה של משלוחי אוכל לבין מועצת עובדי הפלטפורמה שהקים VIDA, ארגון העובדים האוסטרי בענפי התחבורה והשירותים".

גם בתי הדין לעבודה בישראל צריכים להיערך

וירט-ליבנה קובעת עמדה ברורה לגבי הסיכונים למעמד העובדים ב'כלכלה הנזילה', "איני סבורה שיש לאפשר צורות העסקה פוגעניות, בהן "בתמורה" לגמישות ולעצמאות לעצב את עבודתו באופן שנראה לו הכי נוח, "ישלם" העובד, במרכאות, במחיר של שחיקה בהגנות הסוציאליות המוקנות לו מכוח החוק, בפגיעה בזכויותיו כעובד, בזכותו לאיזון ראוי בין עבודה לפנאי, ובזכותו לייצוג קיבוצי."

"חשוב להקפיד על כך שלא נאפשר במו ידינו יצירת עיוותים חברתיים ושוק עבודה בו לעובדים רק אשליה של עצמאות וגמישות", הדגישה וירט-לבנה, "כאשר בפועל הם ניזוקים הן בטווח המידי והן בטווח הארוך, בכל הקשור לזכויותיהם הסוציאליות". במקביל, מצפה וירט-ליבנה מבתי הדין לעבודה להיות מסוגלים לעדכן את חוקת העבודה בישראל בכדי להתמודד עם האתגרים החדשים. "בתי הדין לעבודה אינם מנותקים מהמתרחש בשטח, ומעולם לא חששו מהמציאות המשתנה. משפט העבודה אינו קופא על שמריו. ישנה מודעות לכך ששינוי העיתים אכן מחייב בחינה מחודשת של הלכות, כדי להתאים את המשפט למציאות המתחדשת. זאת, לצד ההקפדה על הוודאות והיציבות המשפטית. פיתוחו של  משפט העבודה בישראל, נעשה תמיד לצד שאיפה ליצירת כללים המתאימים למציאות החברתית והמציאות במשק ובשוק העבודה".​