לאחר אישור מסגרת התקציב בממשלה, ביום שלישי האחרון, מתחילים כעת פקידי האוצר להכין את התקציב המפורט לאישור הממשלה והכנסת. כפי שהראה משרד האוצר לממשלה בישיבתה, "טייס אוטומטי" של החלטות הממשלה – כלומר, המשך יישום של החלטותיה – צפוי להעמיד את הוצאות הממשלה על כ-371.5 מיליארד ש"ח.
אך "מגבלת ההוצאה" ו"הנומרטור", שמשרד האוצר מחיל על הממשלה, קובעים שיש לשנות את הוצאותיה. על פי חוק שנחקק בעבר, בהובלת שר האוצר דאז נתניהו, אין להגדיל את התקציב אלא בסך מסוים הנמוך מהצמיחה בתוצר. חוק מגבלת ההוצאה נחקק מסיבות אידאולוגיות מובהקות, קרי הרצון לצמצם את משקלה של הממשלה במשק בכל עת, כביכול לטובת השוק החופשי. השנה נקבעה מגבלת ההוצאה על ידי פקידי האוצר, לאחר חישוב במעין נוסחה, על 360.4 מיליארד ש"ח. המשמעות היא קיצוץ של 11.1 מיליארד ש"ח.
כעת צריכים פקידי האוצר לפתוח במשא ומתן עם משרדי הממשלה האחרים כדי להחליט היכן יבוצע הקיצוץ. כיוון שמשרד הביטחון והאוצר הגיעו להסכם על גודל התקציב לפני מספר חודשים – הסכם אותו ליברמן כבר הודיע שיכבד, מצידו, כשר ביטחון – הרי שהקיצוץ יתבצע כולו במשרדים האזרחיים, בשירותים החברתיים ובתשתיות.
הדהרה קדימה של משרד האוצר – ושל ראש הממשלה נתניהו – לעבר קיצוץ עמוק נוסף, על בסיס רטוריקה שמחייבת את הקיצוץ תמיד, ובהתבסס על חוק פסבדו-מדעי, שלמעשה קובע שחלקה של הממשלה במשק צריך להיות בנסיגה מתמדת, וזאת בהתעלם מהסימנים הכלכליים הזועקים מיתון, מוכיחה כי מדובר באידיאולוגיה, באמונה יוקדת, המטילה את כל יהבה על "השוק החופשי".
למה מה קרה?
שבוע שעבר היה נקודת ציון משמעותית בעולם הכלכלה, בישראל ובעולם. מאמר, שראה אור באחד הפירסומים המשמעותיים של קרן המטבע הבינלאומית, ניסח בצורה מתומצתת את התובנות שלמעשה מנחות את אופן הפעולה של הקרן ושל מקבלי החלטות רבים ברחבי העולם. החידוש היה במתן ביטוי פומבי לשינוי הכיוון המעשי של אחד מהגופים המרכזיים שקידמו את הניאו-ליברליזם ברחבי העולם.
על פי המאמר שכתבו כלכלנים בכירים בקרן המטבע הבינלאומית, הניאו-ליברליזם ניצב על שני עיקרי אמונה: הצורך המתמיד לחשוף את המשק המקומי של כלל מדינות העולם להשקעות וסחר בינלאומיים, והצורך המתמיד להקטין את היקף הוצאות הממשלה – כך שתפנה מקום, כביכול, לשוק החופשי ולתחרות – באמצעים שונים כמו קיצוץ בתקציב וצמצום החוב הלאומי.
אנשי קרן המטבע הבינלאומית כפרו בעיקר של המדיניות הניאו-ליברלית, שנדמית כקונצנזוס כלל-עולמי כמעט, וטענו שבעוד שהתיאוריה הניאו-ליברלית נשמעת סבירה, הלכה למעשה היא הובילה למשברים פיננסיים עצומים אשר פגעו בצמיחה בת הקיימא במדינות רבות, והרחיבו את אי-השוויון בתוך המדינות אשר החילו על עצמן את התיאוריה הניאו-ליברלית.
הרחבת אי-השוויון הודגשה על ידי אנשי קרן המטבע הבינלאומית כנקודה מרכזית – שכן הממצאים המחקריים מעידים שאי-השוויון עצמו, שהוא נגזרת כמעט הכרחית של הניאו-ליברליזם, פוגע פגיעה אנושה בצמיחה.
עוד מודגש במאמר שדווקא "סיפורי ההצלחה" המפורסמים של הניאו-ליברליזם, אלו שכביכול יישמו את האידיאולוגיה בצורה המובהקת ביותר וזכו לצמיחה ושגשוג, צריכים להיבחן בראייה מורכבת יותר. כיוון שהצלחת מדינות שכאלה – ובמאמר מצביעים לעבר צ'ילה, כמקרה המבחן – התרחשה דווקא בגלל שיחד עם אימוץ הרטוריקה הניאו-ליברלית, הופעלו כמה קוי מדיניות הסותרים אותה לחלוטין, ודווקא אלה הביאו להצלחה היחסית.
הכלכלנים הבכירים אוסטרי, לאונגני ופורצ'רי מסכמים באמירה מושחזת: "מעצבי מדיניות ומוסדות צריכים לכלכל צעדיהם לא בהתבסס על עיקרי אמונה כלשהם. מוטל עליהם לבחון אילו צעדים מצליחים להיטיב, הלכה למעשה".
בירושלים אין כל חדש
אך כאמור, נראה שהטלטלה הרעיונית והמעשית שעוברת על העולם מדלגת מעל שרי ממשלת ישראל ופקידי משרד האוצר.
הדוגמא המובהקת לכך היא דברי יו"ר המועצה הלאומית לכלכלה, הפרופ' אבי שמחון, שנאמרו בישיבת הממשלה. בעוד שבקרן המטבע הבינלאומית מציינים את ההכרח בהתערבות ממשלתית בשערי המטבע על מנת להגן על המשק המקומי מתנועת הון בינלאומי, תקף שמחון את מדיניות בנק ישראל לרכוש מטבע חוץ לצורך הגנה על הייצוא הישראלי. שמחון קרא להפסקת רכישת המט"ח אפילו במחיר של 20,000 מפוטרים.
לדברים אלו מצטרפת גם מתקפה הנערכת בשבועות האחרונים כנגד המגזר הציבורי. בכירים במשק משמיעים טענות כאילו המגזר הציבורי התנפח, או כפי שקראה כותרת באחד העיתונים הכלכליים: "השמן ממשיך להשמין", כאילו חזרנו לימי ההסתה של שר האוצר נתניהו נגד המגזר הציבורי.
העובדות המראות שדווקא קליטת מועסקים לשירות הציבורי, והעלייה בשכרם הנובעת מהסכמי השכר החדשים של יו"ר ההסתדרות ניסנקורן ושר האוצר כחלון, הן אלו שמונעות אבטלה בשיעורים מבהילים, ואף מאטות מעט את גלישת ישראל למיתון – אינן משנות למתקיפים. מאמיני ההפרטה וצמצום הוצאות הממשלה אינם נותנים לעובדות לבלבל אותם.
ראש הממשלה הביע הסכמה עקרונית עם דברי יו"ר המועצה הלאומית לכלכלה, בישיבת הממשלה ביום שלישי האחרון. אך העניין כאן איננו רק בהצהרות, אלא במעשים. הקיצוץ החד הנוסף שמבצעת הממשלה, המשך צמצום החוב, חרף העובדה שמדיניות זו הובילה בעבר, וצפויה להוביל כעת, להרחבת הפערים הכלכליים חברתיים ולהאטת הצמיחה, כל אלה מעידים, שבירושלים אין כל חדש.
