בית המשפט העליון קיבל אתמול (ראשון) באופן חלקי את הערעור של עיריית חיפה והארגונים 'אדם טבע ודין', 'הקואליציה לבריאות הציבור' ו'מגמה ירוקה', על החלטת בית הדין לעניינים מנהליים, וקבע כי ההליך התכנוני של התכנית להרחבת בז"ן היה פגום. עם זאת, בית הדין לא קבע שיש לבטל את התכנית, אלא רק החליט שיש להחזיר את התכנית למועצה הארצית לתכנון ובניה, כדי לקבוע קריטריונים למבנים טעוני אישור נפרד ברמת תכנון מפורט. עד שהמועצה הארצית תגדיר את הקריטריונים, כל היתר בניה בשטח בז"ן שיש בו פליטות לסביבה מחייב הגשת תכנית מפורטת. בכך, מוגבר הלחץ על בז"ן, המפעילה מכלול של מפעלים פטרוכימיים, שחלקם הגדול נשען על מתקני ייצור מיושנים שמובילים לרעה בטבלת המפעלים המזהמים של המשרד להגנת הסביבה.

הרציונל של תכנית הרחבת בז"ן, הייתה לאפשר לחברה לשפר את הרקורד הסביבתי שלה, בעזרת תהליכי שחלוף של מתקנים ישנים בחדשים, על בסיס העיקרון שהמפעל ימשיך להתקיים בעתיד הנראה לעין. בארגוני הסביבה חוששים שמדובר במצג שווא, המבוסס על פיקוח לא אפקטיבי מצד המשרד להגנת הסביבה, וכי הפליטות עתידות לגדול. ברמה העקרונית, הארגונים שואפים לסגירת בז"ן ולא להפחתת ההשפעה לרעה של בז"ן על הסביבה. בשטח בז"ן יש מספר מפעלים חיוניים למשק, בתחומי אספקת הדלקים, גז הבישול והביטומן. כמו כן, מצפה המדינה מבז"ן לקלוט את הקונדנסט שיופק ממאגר הגז 'לוויתן', אף שעדיין לא נחתם הסכם בנושא. היערכות לסגירת בז"ן בעתיד מחייבת היערכות אסטרטגית לאספקת דלקים, גז בישול, וכן תהליכים משקיים חיוניים אחרים שבז"ן מספקת כיום.

בארגוני הסביבה חוגגים את ההחלטה:

הסדרה של הקיים או פתח להרחבה גדולה?

התכנית להרחבת בז"ן החלה כתכנית להסדרת השטח הקיים. בסופו של דבר, לאחר עררים, אושרה הרחבה של שטח הבניה הקיים ב5%, אך זאת מבלי שהוברר בצורה מספקת מהו בדיוק שטח הבניה הקיים. בפסיקה, כתבו השופטים עוזי פוגלמן, ענת ברון ואסתר חיות: "גודלו של השטח שעליו ניתן יהיה להקים מתקנים חדשים על פי התכנית אינו מבוטל, לשון המעטה. גם לאחר צמצום תוספת התכסית האפשרית על פי התכנית לשיעור של 5% משטח התכסית הקיימת במתחם, עסקינן בתוספת המשתרעת על פני שטח של כ-40 דונמים. מעבר לכך, צודקת העירייה בטענתה כי התכנית מאפשרת להחליף מתקנים קיימים במתקנים חדשים ולכן בפועל ניתן יהיה להרחיב את היקף המתקנים החדשים אף מעבר לתוספת שאושרה, בין אם באמצעות ניצול יעיל יותר של השטח, ובין אם בדרך של החלפת מתקנים לא פעילים במתקנים חדשים".

כך נימקו השופטים את הקבלה החלקית של הערעור: "למרות שהתכנית כוללת הנחיות לגבי הנדבכים המנויים בסעיף 145 (ז) לחוק התכנון והבניה, בחינה מהותית של הוראותיה – ובפרט של סוג ההיתרים שניתן להוציא מכוחה – מעלה כי לא ניתן להתיר באופן בלתי מסויג הקמה של מתקנים או מבנים חדשים בעלי השפעה סביבתית ניכרת ונדרשת בחינה נוספת של המועצה הארצית שתקבע לאילו קטגוריות של מתקני ייצור יידרש תכנון מפורט כתנאי למתן היתר בנייה. בבואנו לשקול את הסעד המתאים, יש לזכור כי התכנית היא פועל יוצא של הליך תכנון סדור וממושך שבסופו הוסדר לראשונה תכנון מתחם בזן במסגרת הקבועה בהוראות חוק התכנון והבניה, תוך שיתוף הציבור ועריכת תיקונים משמעותיים בתכנון שהוצע. אין ספק כי אינטרס הציבור יצא נשכר מהסדרה זו, ולכן יש להתמקד בהוראות הטעונות תיקון, ואין מקום להורות על ביטול התכנית לעת הזו".

יש מלכוד אסטרטגי סביב בז"ן, אך מי ידאג לעובדים?

הפסיקה של בית המשפט אינה מהווה חריגה מהמדיניות הקיימת של מדינת ישראל: להסדיר את מתחם בז"ן ולהתיר לתשלובת המפעלים הפטרוכימיים להמשיך לפעול, תוך עמידה בדרישות הפיקוח של המשרד להגנת הסביבה. הפסיקה כן מקשה על בז"ן להוציא היתרי ובניה ומחמירה במידה מסויימת את סוג הפיקוח שמוטל עליהם, טרם הוצאת היתר בניה. עם זאת, ברשות מקרקעי ישראל כבר קיימת תכנית אחרת ומהפכנית, שהוצגה במרץ השנה, אשר מבוססת על פינוי התעשיה הכבדה מאיזור מפרץ חיפה, שיקום הקרקע ובניית רובע מגורים, פארקים, מסחר ותיירות.

לפי תכנית זו, אין טעם בתכנית להרחבת בז"ן, שכן כל ההשקעות שבז"ן תשקיע – הן לצרכים מסחריים והן לצרכים סביבתיים יהפכו לחסרי טעם ביום בו המפעלים ייסגרו. יש לציין כי המפעלים במפרץ חיפה, הן בתשלובת קבוצת בז"ן והן מפעלים אחרים כמו דור כימיקלים, מהווים למעשה קבוצה תעשייתית המזינה זו את זו בחומרים שונים ויש קושי מעשי להורות על סגירה זמנית או מוחלטת של חלקם, בכל נסיבות שהן, ללא הצגת פתרון למכלול הצרכים הכימיים של המדינה. כמוכן, הליכים אלו צפויים לגרור פיטורים של אלפי עובדים במפעלי המפרץ, כאשר מרבית הדיון הציבורי במפעלים מוקדש לנזק הסביבתי, או לתועלת הכלכלית של פינוי הקרקע, ולא לצורך לדאוג לעתידם של אלפי העובדים. נכון לעת עתה, עתידם של העובדים במפרץ כרוך בהמשך פעילות התעשיה הפטרוכימית, אף שהם עצמם חשופים לפליטות של המפעלים יותר מכל אחד אחר. תרחיש של סגירת המפעלים והחלפתם בתעשיות היי-טק ושטחי מסחר, אינו תואם את כישוריהם, ובעת הזו איש אינו מבטיח כל דאגה לעתידם, לאור הכוונות של רשות מקרקעי ישראל לשינוי אסטרטגי במפרץ.

מבז"ן נמסר: "תב"ע בזן נועדה לאפשר לקבוצה לשפר את פעילותה הסביבתית תוך המשך הבטחת צרכי המשק. כפי שגם נכתב בהחלטת בית המשפט העליון, התכנית נועדה בין היתר לאפשר לבזן להחליף מתקנים ישנים בחדשים, העומדים בתקנים המחמירים ביותר בעולם. בית המשפט העליון קובע בין היתר במסגרת ההחלטה, כי "אין להקל ראש בצורך בפיתוח גמיש של המתחם" וכי יש "להתחשב במאפייניה הייחודיים של התעשייה במתחם". בזן תפעל עפ"י פסק הדין על מנת להבטיח המשך פיתוח בר-קיימא, לתועלת המשק ותושבי האזור כאחד.

ארגוני הסביבה חוגגים את ההישג

בארגוני הסביבה הגיבו בשמחה רבה להחלטת בית המשפט העליון ורואים בה הישג משמעותי.

עו"ד לי-היא גולדנברג, ראש תחום כלכלה, סביבה ומשאבי טבע באדם טבע ודין מסרה: "בית המשפט העליון בא והסיר אחת הערפל מעל אחת התכניות הסטטוטוריות העמומות והבעייתיות שהיו לאחרונה ואשר התירה הרחבה בלתי מבוקרת של התעשייה המזהמת. בית המשפט הבין שלא ניתן לנתק את מתחם בזן מהלב הפועם של מפרץ חיפה וחצי מיליון התושבים שסובבים את המתחם. החלטה חשובה ביותר שמחזקת את ההלכה הפסוקה של בית המשפט בכל הנוגע לתכנון המפורט והחשיבות שלו בהגנה על בריאות הציבור."

ממרכז מחקר סביבתי חיפה נמסר: ״ללא ספק זהו יום של ניצחון גדול לארגוני הסביבה בחיפה בעצירת תוכניות הרחבת התעשיות המזהמות ועם זאת אין להיכנס לשאננות – הערעורים התקבלו רק באופן חלקי המאפשר הקמת מתקני ייצור בעלי השפעה על הסביבה בהתנייה של תוכנית מפורטת. אנו דורשים ממשלת ישראל לקדם את תוכנית הבראת חיפה 2025 ולא לאפשר להקים כאן שום מתקן חדש ולא מתקן סביבה ולא כל לגיטימציה שתשאיר את התעשיות במפרץ״.