שיעור החוב הציבורי מהתוצר לשנת 2019 ירד ל-60%, לעומת 60.9% בשנת 2018 – כך הודיע היום (שני) החשב הכללי רוני חזקיהו, שפרסם אומדן ראשון של החוב. שיעור החוב הממשלתי מהתוצר (החוב הציבורי בניכוי רשויות מקומיות ותאגידים ציבוריים) הסתכם ב-58.5%, לעומת 59.2% בשנת 2018 – זו השנה השלישית ברציפות בה יחס החוב-תוצר של ישראל נמוך מ-60%, היעד שהוגדר באמנת מאסטריכט. האומדן הסופי ליחס החוב לתוצר יפורסם בדו"ח השנתי של יחידת החוב באגף החשב הכללי.

יחס החוב מהתוצר נחשב בקרב כלכלנים ופוליטיקאים לאינדיקטור לאיתנות הפיננסית של מדינת ישראל וגורם מהותי בקביעת דירוג האשראי שלה בחו"ל. הירידה ביחס החוב-תוצר מעמידה בפרופורציה את האזהרות של משרד האוצר, בנק ישראל ופוליטיקאים ממפלגות שונות מ"הגירעון העצום" בתקציב המדינה בשנת 2019, שחרג מהיעד של 3% תוצר והסתכם ב-3.7%. למרות החריגה מיעד, התחזית המפחידה לא התממשה ולכלכלה לא נגרם נזק ממשי. ככלל, מדינת ישראל הורידה את יחס חוב-תוצר במשך עשור מ-74% ל-60%, בניגוד גמור לרוב המדינות המפותחות, שאצלן היחס עלה. להישג הרישומי הזה היה מחיר כבד בדמות "חנק תקציבי" – פגיעה או קיפאון בהשקעה הממשלתית בתשתיות ובשירותים לאזרח.

יחס החוב הציבורי והממשלתי מהתוצר, 2009-2018 (נתונים: משרד האוצר. עיצוב: אידאה)

אומדון לשינוי בשיעור החוב הציבורי מהתוצר 2008-2018 (נתונים: משרד האוצר. עיצוב: אידאה)

 

אישור ההצטרפות מהווה הסכמה לתנאי השימוש באתר

החובות החיצוניים נשחקו, אבל רק לכאורה

לפי הודעת האוצר, הירידה ביחס החוב לתוצר בשנת 2019 נבעה הן מגורמים מאקרו-כלכליים שבאו לידי ביטוי בשיעור צמיחה נומינלי גבוה והן מגורמי השוק, ובעיקרם ייסוף משמעותי של השקל אל מול הדולר והאירו בשנה החולפת ושיעור אינפלציה נמוך.

על מנת לחשב את היחס, החובות במטבע חוץ מומרים וירטואלית לפי ערכם בשקלים, אך למעשה החובות הללו לא באמת נשחקו, מפני שישראל תחזיר את החוב במטבע חוץ ולא בשקלים. מכיוון שלא ניתן לדעת בוודאות מה יהיו יתרות המט"ח של ישראל ומה יהיו שערי המט"ח במועד תשלומי החובות בעתיד, הרי שזו שחיקת חובות וירטואלית. רק התשלומים לחובות חיצוניים שבוצעו השנה, אם נעשו בעזרת רכישת מט"ח בשקלים ולא מתוך יתרות מט"ח קיימות, נהנו משערי מטבע מועדפים.

החשב הכללי, רוני חזקיהו מסר כי "הירידה בשיעור החוב הציבורי והממשלתי מהתוצר השנה עומדת בקשר ישיר עם שיעור הצמיחה במשק, ועם תנאי השוק. מדובר בעדות לאיתנות הפיננסית של הכלכלה הישראלית כפי שבאה גם לידי ביטוי באמון המשקיעים בהנפקות החוב הגלובליות של המדינה, ובעיניי חברות הדירוג".

(נתונים: משרד האוצר. עיצוב: אידאה)

האינדיקטורים הכלכליים במסלול התנגשות עם הקיפאון הפוליטי

באופן כללי, רוב החוב הלאומי של ישראל נקוב בשקלים ואיננו מדורג על-ידי חברות דירוג בינלאומיות. ישראל עומדת ביעדי אמנת מאסטריכט מבלי להיות מדינה שחתמה על האמנה, כאשר חלק ניכר מהמדינות שכן חתמו עליה רחוקות מאוד מעמידה ביעדיה. אמנם יחס החוב תוצר הוא כ-60%, אבל רק 5% מהחוב נקובים במט"ח למלווים רגילים. שאר החובות במט"ח נעשו בערבות ממשלת ארצות הברית, או נרכשו על-ידי מוסדות ה"בונד", בעיקר על-ידי יהודים מארצות הברית, ולא צפויים קשיים במחזור החוב, אם יהיה בכך צורך. הריבית שמשלמת המדינה בפועל על חובותיה ירדה ב-2019 לשפל, כמעט ללא קשר להיקף הגירעון, יחס החוב/תוצר או דירוג האשראי. הסיבה המוצהרת לכך לפי כלכלנים ויועצים בשוק ההון היא שיש ציפייה שכשתקום ממשלה היא "תעשה סדר, תעלה מיסים ותקצץ בהוצאות כך שהגירעון ירד".

סיבה ממשית, סבירה יותר, היא היעדר חלופות השקעה סולידיות. בחלק גדול ממדינות העולם, כולל אפילו יוון, ניתן למצוא היום אגרות חוב שנסחרות בריבית שלילית – סימן לכך שהמשבר הכלכלי העולמי עוד לא חלף. בישראל, האינפלציה נשארת נמוכה כבר מספר שנים ומחמיצה את יעדי בנק ישראל מלמטה. בתנאים כאלה, הגירעון בפני עצמו לא מהווה איום פיננסי, ואין שום סיבה מוצדקת להימנע מהגדלה שלו למטרת שיפור תשתיות במשק. רק בעיות הפקקים בישראל מוערכות בנזק כלכלי של עשרות מיליארדי שקלים בשנה, שקשה לעמוד על מלוא ההיקף שלו – בזבוז זמן, זיהום אוויר משריפת דלקים, בלאי רכבים, וה'עצבים' של הנהגים שפוגעים גם הם בתפוקה הכלכלית. הפער בין ממוצע של הוצאות הממשלה במדינות המפותחות לבין הוצאות הממשלה בישראל מעיד על חוסר תקציבי של כ-130 מיליארד שקלים מידי שנה כדי להשלים את הפער, כך לפי קרנית פלוג, לשעבר נגידת בנק ישראל. דחית הטיפול בבעיות תשתית גורמת נזק נוסף, אלא שבמצב המשפטי הנוכחי של ממשלת מעבר, לכאורה אין כל ברירה.

התקציב ההמשכי חונק את המשק

מכיוון ששנת התקציב 2020 נפתחה בעת כהונת ממשלת מעבר וללא הצעת תקציב שאושרה בהצבעה בכנסת, המדינה פועלת על בסיס 'תקציב המשכי' שפירושו סכום תקציב חודשי של שנת 2019 חלקי 12, בתוספת של הצמדה למדד, שפירושה 0.6% תוספת בלבד. יתרה מכך, התקציב כולל את תשלומי הריבית על חובות הממשלה, ודווקא בחודשים הראשונים בשנת 2020 אלו עמוסים יותר, מה שמחייב את החשב הכללי באוצר, הממונה על ביצוע התקציב ההמשכי להדק את החגורה ולגרום לחנק תקציבי מוגבר. מכיוון שהוצאות שכר אמורות שלא להיפגע, הפגיעה מתרחשת בעיקר בהשקעות חדשות, בפרויקטים שעוד לא התחילו ובהקצבות לגופים אזרחיים שנתמכים מתקציב המדינה כמו עמותות. מי שיחוש את החנק התקציבי על בשרו לא צפוי להתעודד מדירוג האשראי הגבוה, או להתבשם מהירידה הנוכחית ביחס החוב/תוצר.