דו"ח סיכום ההכנסות שוק התקשורת ב-2019, שפרסם היום (שני) משרד התקשורת, מעלה כי נמשכת המגמה של של עלייה בצריכת השירותים וירידה במחירים לצרכן, אותה הסביר המשרד בהרחבת התחרות.
על פי נתוני הדו"ח, בשנה שעברה נרשמה ירידה של כ-5% בהכנסות לעומת 2018: מכ-כ-18.45 מיליארד שקלים לכ-17.54 מיליארד שקלים. מדובר בירידה של של 910 מליון שקלים, 1,065 מליון שקלים כולל מע"מ, בתוך שנה אחת. הירידה בהכנסות נרשמה כמעט בכל התחומים, למעט תחום תשתיות האינטרנט והשירותים נלווים, בהם נרשמה דווקא עלייה של 16.3%.
נתוני המשרד הצביעו על עלייה מתמשכת במספר מנויי האינטרנט הנייח והנייד, לצד עלייה מתמשכת ברוחב הפס הממוצע למנוי. נתונים אלה, חשוב לציין, מתייחסים לתקופה שלפני התפרצות מגפת הקורונה, שהביאה עלייה נוספת בביקוש לחיבורים לאינטרנט ולשדרוג חיבורים קיימים מאז חודש מרץ.
המגמה שהציג המשרד ב-2019 זו ממשיכה גם השנה. כך למשל, בדו"חות המחצית של בזק ל-2020, נכתב כי יש ירידה בהכנסות בכל מגזרי הקבוצה, למעט תקשורת נייחת. במגזר זה ההכנסות נותרו יציבות, למרות ירידה במספר הלקוחות.
התחרות הפרועה מדרדרת את רמת השירות בשוק הסלולר
ההכנסות ממגזר הסלולר ירדו ב-5.8% ב-2019, תוצאה ישירה של המשך התחרות הפרועה בתחום. שיעור הנטישה הממוצע התייצב על רמה גבוהה של כ-37% מאז שנת 2017, שני רק לליטא, בהשוואה עם מדינות אירופה.
נטישת הלקוחות דוחקת את המחיר כלפי מטה, כשישראל ניצבת בתחתית המחיר לקו סלולר בהשוואה למדינות אירופה. (מתוקנן לפי מדד שמשקלל את הבדלי כוח הקניה בין מדינות).
במקביל, המשרד מודה כי רמת שירותי הסלולר בישראל מקבילה דווקא למדינות מתפתחות ולא למדינות אירופה.
מחירי תחתית ושיעורי נטישה גבוהים, פוגעים ביכולת של חברות הסלולר להשקיע באיכות הקליטה ובשירות הלקוחות. הם פוגעים גם ביכולת להקים רשתות מתקדמות בדור ה-5, תהליך שהחל בישראל בעיכוב רב, כך שמהירות הגלישה בסלולר ירדה גם באופן יחסי לעולם וגם באופן אבסולוטי.
שוק הטלוויזיה ממשיך לצנוח
בשנים 2019-2018, ירד המחיר (כולל מע"מ)של טלוויזיה רב-ערוצית מ-246 שקלים לחודש למנוי ל-176 שקלים, ירידה שנתית ממוצעת של כ-8%, וסך הכל ירידה של כ-30% בשנים אלו.
החל מ-2015, שיעורי הנטישה של לקוחות יס החלו לעלות באופן עקבי, מרמה של 12.8% ב-2015 ל-21.2% ב-2019. המשרד לא פרסם את נתוני הנטישה של לקוחות הוט, אך הוא מודע היטב לכך ששתי החברות החלו בתהליך של 'נטישה פנימית': העברת לקוחות מהכבלים והלוויין, שנמצאים תחת הסדרה ופיקוח, לצריכת שידורים באינטרנט, תחום עליו אין שום הסדרה. מהלך שפגע משמעותית בתקציבי היצירה המקומית.
הפלונטר של הסיבים האופטיים
במשרד מתגאים בכך ששיעור הנגישות לסיבים אופטיים יותר מהכפיל את עצמו: מ-12% ממשקי הבית בסוף 2018, ל-25% בסוף 2019. אך פרסום שיעור הנגישות, יותר מסתיר מאשר מגלה.
במסמך מתווה הסיבים של משרד התקשורת עצמו, נטען ששיעור הנגישות בחודש אפריל 2020 עמד על 25% בלבד, בדיוק כמו בסוף 2019. כלומר, או שהמשרד סותר את עצמו או שחלה הקפאה בתחום. בנוסף, המשרד הסיר מהמסמך את שיעור הלקוחות שמחוברים בפועל.
נייר של מרכז המחקר והמידע של הכנסת מיולי 2020 סיפק נתון סותר: "לפי הדו"חות הכספיים של פרטנר וסלקום, נכון לתחילת 2020, שיעור הנגישות לסיבים אופטיים היה כ-34.8% ממשקי הבית".
ההסבר לסתירה, ככל הנראה, הוא כפל תשתיות שהניחו IBC, סלקום (שרכשה שליטה ב-IBC) ופרטנר, מה שמגביר את הנגישות לאותם משקי בית ומונע אותה מאחרים, כל זאת בעידוד פעיל של משרד התקשורת.
אז כמה לקוחות יש בפועל? לפי מרכז המחקר, בישראל חוברו 2% בלבד מלקוחות האינטרנט באמצעות סיבים באמצע שנת 2019, בהשוואה לכ-26.8% בממוצע במדינות ה-OECD, כשרק ליוון ולבלגיה יש פחות לקוחות מחוברים בסיבים.
באמצע 2020, להערכת בזק, המספר כבר עלה לכ-160 אלף לקוחות. כלומר, גם אחרי שהמספר שילש עצמו, הוא הגיע ל-6.5% בלבד מסך הלקוחות. מכאן עולה שעל כל חמישה משקי בית שהונגשו לסיבים, רק לקוח אחד התחבר. מצב עניינים כזה מקשה מאוד על לחברות התקשורת לרשום רווח בפעילות זו.
במרכז המחקר מציינים כי "הפער בין שיעור המנויים לבין שיעור הנגישות בישראל עשוי ללמד כי החיבור לסיבים אופטיים אינו תלוי רק בצד ההיצע, קרי בפריסה של החברות, אלא גם בצד הביקוש של משקי הבית, קרי בהעדפות הצרכנים ובמחיר השירות".
בנושא הביקושים, למשרד אין נתונים, סקרים או הליכי התייעצות כלשהם, אם כי שר התקשורת יועז הנדל, הודיע על פתיחה של סדרת כנסים בנושא לרשויות מקומיות במטרה להציג "ארגז הכלים הרחב בתחומי התקשורת השונים שקיים לכל ראש רשות בישראל". כל זאת, אחרי שמדיניות הסיבים של המשרד כבר הוכרעה.
מחיר הרגולציה הנוקשה בשוק הטלפוניה
הכנסות מטלפוניה נייחת ירדו בשנת 2019 בשיעור של כ-11%, התכווצות דומה בהכנסות לזו שנרשמה ב-2018. הירידה המשמעותית נובעת בעיקר מהמשך הירידה בהיקף התנועה בשירותי הטלפוניה.
מחירי הטלפוניה גבוהים הרבה מעלויות הספקת השירות, מה שאפשר לבזק להשיג רווחי עתק מתחום זה בשני העשורים האחרונים. המשרד טען כי "אי ההצלחה ביישום רפורמת השוק הסיטונאי בתחום זה על בזק, הינה סיבה מרכזית לכך שרמת התחרות בשוק הטלפוניה הנייחת לא גדלה ונתחי השוק וההכנסה הממוצעת נשארו יחסית קבועים משנת 2014 ועד היום".
מדובר בעדות לרגולציה נוקשה, בה מצד אחד המשרד מאלץ את בזק לשמור על מחירים גבוהים מאוד, ומצד שני מתעקש ליישם מתכונת מסובכת (שוק סיטונאי) שמעולם לא היה לה ביקוש בשוק.
מרבית הלקוחות העדיפו להישאר עם הקו של הבזק, או לוותר על השירות לגמרי ולהסתפק בקו סלולר. אחרים, העדיפו חלופה זולה יותר, של טלפוניה נייחת על גבי האינטרנט. חלופה זו מועדפת גם על המתחרות של בזק, משום שבה כל ההכנסות הולכות אליהן, בשונה משוק סיטונאי, בו יש לשלם לבזק תשלומי שכירות. גם כיום, חברות מתחרות לבזק כלל לא מציעות ללקוחות טלפוניה סיטונאית.
מדובר במאמץ רגולטורי עצום מצד המשרד, שנמשך כבר שש שנים וכלל שני קנסות ענק, שכשל כישלון מוחלט. כל זאת, מבלי שנעשה סקר אחד עם השאלה: האם יש ביקוש לשירות הזה?
במקביל, ב-2017 החל משרד התקשורת בשימוע בנושא הפיקוח על מחירי בזק, שהיה עשוי לאפשר לה להוריד מחירים, שימוע שלא הסתיים עד היום. כלומר, ביד אחד, המשרד המשיך להבטיח רווחי עתק לבזק בתחום זה, ומצד שני, מנע ממנה להתחרות בשוק זה, שדועך משנה לשנה.
