רוכשי אייפון 12, שהושק על ידי אפל לפני כשבועיים, ייהנו ממכשיר חדיש, אך ישלמו בפגיעה בזכות לתקן אותו. כל מי שינסה לתקן את המכשיר בעצמו, או במעבדה לא רשמית, יפגע בהכרח בפעילות המצלמה. עוד ייפגעו רכיבים שאפל סימנה כבר בדגמים הקודמים: הסוללה, יכולת זיהוי הפנים והמסך.
יו ג'פריס, שעוסק בתיקוני מכשירי אלקטרוניקה בערוץ היוטיוב שלו, החליט לבדוק את האפשרות לתיקון עצמי של האייפון החדש. מכיוון שאפל לא מספקת חלפים למכירה חופשית לאף אחד, ומכיוון שמדובר במכשיר חדש שאין לו חלפים בשוק, ביצע ג'פריס את הבדיקה בעזרת שני מכשירים חדשים לגמרי, והחליף ביניהם את חלקים מקוריים שונים.
על מנת לפרק את המכשיר, נזקק ג'פריס ל-4 סוגי מברגים שונים, כמו גם כלי חימום ופתיחה מיוחדים. החימום נדרש כדי להמיס את הדבק, שמאפשר גם עמידות נגד מים, אך השימוש במגוון סוגי ברגים לא קשור לשימושיות, רק מקשה על התהליך.
בבדיקה הראשונה, החליף ג'פריס בין לוחות האם של המכשירים וקיבל את האפקט המקסימלי של מנגנוני ההגנה שהעמידה ענקית הטכנולוגיה: המסך איבד את האפשרות לכיוון צבעים אופטימלי, והציג הודעה שהפנתה למרכז שירות כי "אין ביכולתנו לוודא כי המסך מקורי"; זיהוי הפנים הפסיק לעבוד; הסוללה הפסיקה לדווח על תקינותה בצירוף הפניה למרכז השירות; ומערך הצילום פעל באופן משובש, נתקע לעתים וחלק מהאפשרויות בו נעשו בלתי שמישות. התקלות במצלמה הן חדשות, וייחודיות לאייפון 12.
לא מדובר בשיטה חדשה, אלא בהחרפה של תהליך מתמשך. כבר באייפון 5, החלפת 'כפתור הבית', הייתה מבטלת את הפונקציונליות של סורק טביעות האצבע, כביכול כדי למנוע פגיעה באבטחת המכשיר.
לאחר מכן, ג'פריס רצה לוודא שעצם פתיחת המכשיר על ידו, לא גרמה לו נזק. כשהחזיר את כל החלפים המקוריים למקומם, שני המכשירים חזרו לתפקד באופן מלא.
בניסוי השלישי, החליף ג'פריס רק את המצלמות, והתקלות במערך הצילום חזרו על עצמן.
המאבק הכלכלי והפוליטי נכנס לתוך הנדסת המכשיר
הודעת השגיאה שמבשרת כי "לא ניתן לוודא שהמסך/סוללה מקוריים", לא מגלה את כל האמת. למעשה, המכשיר לא יודע לזהות חלקים לא מקוריים, אלא רק את העובדה שההתערבות בוצעה ללא המכשור הייחודי של אפל.
המכשור הזה יוצר זיהוי אלקטרוני בין לוח אם של כל אייפון לבין המסך, הסוללה, חיישן זיהוי הפנים והמצלמות. רק תיקון שלהם באפל עצמה, או אצל מי שקיבל ממנה הרשאה, יאפשר "שידוך" מחודש בין לוח האם לשאר חלקי המכשיר.
תכנית המתקנים העצמאיים של אפל מאפשרת למעבדות לרכוש מהחברה רק מסך או סוללה, וגם זאת רק בתנאים מגבילים. הטכנאים מתבקשים לאסוף ולהעביר לאפל מידע לגבי זהות הלקוחות, לשלוח מראש את הסוללה או המסך הפגומים ולשלם קנסות בדיעבד אם יתברר שהחלקים הפגומים לא היו מקוריים. התכנית פועלת עם זמני משלוח ארוכים, וגובה מחירים גבוהים לחלפים. בעיה נוספת היא שלטכנאים אין אפשרות להחזיק מלאי כדי לבצע תיקון מיידי.
בקרב הטכנאים יש מי שטוען שהתכנית הזו בנויה לא כדי שישתמשו בה, אלא רק כדי שאפל תוכל לטעון שיש לה תכנית כזו ולהעביר בעזרתה מסר מטעה לרגולטורים ששוקלים לחייב את יצרני האלקטרוניקה בחוק לספק חלפים באופן חופשי.
מדובר במאבק פוליטי וכלכלי, שמבחינת אפל משולב בו גם צד הנדסי, שנועד להקשות על הלקוחות לתקן בעצמם את הטלפון או לפנות לטכנאי מקומי. עיצוב מכשירים עם חומרה ותוכנה שמקשים על תיקונים ושימוש חוזר, תורם למכירות של מכשירים חדשים, אך מגביר את ההצטברות של אשפה אלקטרונית.
יש כסף רב בתיקונים של מכשירי אפל, ואפל עושה מה שביכולתה כדי להשאיר אותו אצלה.
בעבר, האקרים חובבי אלקטרוניקה יכלו להשיב מלחמה. כך, למשל, הצליח היוצר של ערוץ היוטיוב Strange Parts לקדוח ולהלחים שקע אזניות פעיל לתוך אייפון 7, במאמץ לא קטן, כאשר המכשיר נמכר ללא שקע כזה.
ה"שידוך" האלקטרוני בין לוח אם לשאר הרכיבים, עם זאת, הוא מנגנון שעדיין לא פוצח על ידי ההאקרים.
