משרד התקשורת הודיע היום (שני) על הטלת קנס גבוה על הוט בסך 6 מיליון שקלים בנושא שכמעט אף אחד בציבור לא שמע עליו או רואה את עצמו כנפגע – פגיעה במתחרות במסגרת השוק הסיטונאי.   

ההחלטה מסמנת שמשרד התקשורת אין כל חדש. לא דאגה לציבור בנושאים שמפריעים לו, אלא להיות ה"גננת" שעסוקה במריבות בין חברות התקשורת לבין עצמן. 

בתאוריה, ההסדר אמור להועיל לציבור במתכונת הבאה – חברת תקשורת שוכרת את רשת הוט במחיר נמוך, משווקת את השירות ללקוח בתוספת רווח צנוע ומציעה מחיר תחרותי. במציאות, רק פרטנר פועלת בהסדר הזה ולא מצליחה להציע מחיר תחרותי, כי הוט-נט, חברת הבת של הוט, היא בעלת הצעה יותר אטרקטיבית. 

איך זה ייתכן? 

ההסבר לא מסובך. הוט הצליחה להזין את משרד התקשורת בנתונים מוטים כלפי מעלה, שגרמו למשרד לקבוע מחיר שכירות גבוה מכדי שיהיה כדאי למתחרות להשקיע בשיווק המסלול. הצעת מחיר הפסדי, על מנת לדחוק מתחרות מהשוק, נקראת "צמצום מרווחים" והיא פעולה אנטי תחרותית שניתן לנקוט נגדה צעדי אכיפה בתנאים מסויימים, אלא שמשרד התקשורת לא קבע מעולם הגדרה ברורה למצב הזה ולכן קשר לעצמו את הידיים מבחינת הסדרה הוגנת של הנושא.  

בעבר, פעל ממלא מקום המנכ"ל שמילה מימון להפסקת מבצע של הוט באופן פיראטי, תוך ייקור השירות בדיוק בטענה הזו – אך ללא כל סמכות, ללא הוכחה שהוט עברה עבירה, ללא כל מסמך ובניגוד למדיניות השר הממונה עליו דאז, איוב קרא וגם שלא בידיעתו.  

ההתנהלות הזו נגד הציבור בולטת גם על רקע התעלמות המשרד מהשליטה של הוט בתחום מודם הכבלים. לא רק שכל לקוח מוכרח להשתמש במודם של הוט, בשונה ממקובל בחברות כבלים רבות בעולם, אלא שהחברה גם מסרבת לאפשר ללקוח שקנה מודם מהחברה למכור אותו לאחר באופן מעשי. הוט פשוט מסרבת לחבר לרשת מודם שלקוח השיג שלא באופן ישיר ממנה, אפילו אם המודם נמכר על ידה בעבר.  

אותה מגבלה על לקוח פרטי שמנוע משימוש במודם תקני לרשת הוט לבחירתו היא גם מגבלה על חברות קטנות שירצו להתחרות בהוט על גבי הרשת שלה. פרטנר היא החברה היחידה שהצליחה להסדיר זאת מול הוט, אך נמנעת מתחרות במהירות הגבוהה של 500 מגה – מה שמסמן שמשרד התקשורת קבע מחיר מפוקח יקר מדי במהירות הזו, שלא מצדיק תחרות.  

פגיעה נוספת בתחרות נעשתה על ידי המשרד עצמו – ב2014 הוא קבע שהוט מוכרחה לאפשר "רכיבה" על הרשת שלה בתצורה הזו, אך רק בשנת 2017 קבע מה יהיו המחירים על גבי הרשת. 

בהודעת המשרד הוזכר שהוט עיכבה את השקת ההסדר לשנת 2018, אך אין מי יטיל עיצומים על בכירי המשרד שעיכבו את ההסדר ללא כל קשר להוט. ב2019, הבין המשרד ששגה קביעת המחירים, והוציא שימוע מחירים חדש, נמוך יותר. גם זה לא הועיל ושום חברה נוספת לא ביקשה להתחרות בהוט על גבי הרשת שלה.  

להשוואה, ברשת בזק, תחרות מהסוג הזה מאפשרת לכ-500,000 לקוחות לקבל שירות מוזל, ללא כל מגבלה על שימוש במודם או נתב החל משנת 2015, במועד בו קבע המשרד שההסדר צריך להתחיל.  

תחרות עקומה ומיותרת בכלים מיושנים 

הנזק שנוצר מהצלחת השוק הסיטונאי ברשת בזק וכשלונו ברשת הוט גבוה מהתועלת שנוצרת ממנו, בייחוד לאור הצהרות המשרד שההסדר הזה הוא המנוע העיקרי לתחרות בשוק בהווה וגם בעתיד.  

ראשית, להטיל על חברת תשתית חובת השכרה במחיר מפוקח הוא אמצעי בדוק לדיכוי השקעה ושיפור בתשתית.  

שנית, המשרד נאלץ להפעיל פיקוח מחירים אינטנסיבי, על מנת לאפשר תחרות לכאורה. כך מתקבל שוק שמשלב בין מה שרע בעולמות התחרות והפיקוח גם יחד – אם המשרד מפספס במחיר לגובה, כמו בהוט, כל המאמץ המושקע בהסדרה יורד לטמיון. אם המשרד קובע תעריף כדאי, כמו ברשת בזק, הוא מדכא את ההשקעה ברשת.  

אין להתעלם מכך שיש ציבור שמרוויח מירידה במחיר של 5-30 ₪ על רשת בזק, אך הוא מקבל מוצר נחות ומסורבל – גלישה ברשת עמוסה יותר לפי רוחב הפס של החברה המתחרה, חוסר יכולת לקרוא בעצמו לטכנאי בעת תקלת תשתית ותוספת תשלום בגין נתב, שמכלה חלק משמעותי מהחיסכון כביכול במחיר.  

גם ברשת בזק המחיר המפוקח יקר מדי כדי לייצר רווחיות משמעותית למתחרים, שעלולים גם להפסיד. מדובר בפוטנציאל שיווקי בעיקר בעבור שתי חברות ספציפיות – פרטנר וסלקום – אשר ההסדר הזה מקל עליהן לשווק שירותי שידורים על גבי האינטרנט, שמתחרים בHOT ובYES. בתחום זה, פרטנר סלקום ושאר הספקים – אמזון, נטפליקס, דיסני, קרטינה TVואחרים – נהנים מיתרון לא הוגן – היעדר כל פיקוח, בעוד HOT וYES משדרים ברשיון, שגוזר עליהם דרישות כלכליות משמעותיות.  

לא תחרות חפשית, העדפה של המשרד לחברות עסקיות ספציפיות 

המילה "תחרות" עלולה לגרום לקוראים לחשוב שתפקיד האסדרה היא ליצור "מגרש משחקים שוויוני" שבו כל חברה מתחרה בזולתה בתנאים שווים. השוק הסיטונאי הוא המודל שהכי רחוק מכך.  

בניגוד להצהרות השר והמשרד, הסדרי השוק הסיטונאי לא מאפשרים לחסל את ההפרדה הישראלית בין ספק אינטרנט לתשתית אינטרנט, אלא שהם מנציחים אותם. גם כשלקוח משלם בחשבונית אחת הוא נותר תלוי בפועל בשתי חברות שונות. החברה העיקרית היא בעלת התשתית – בזק או HOT, והיא ממשיכה לקבל את מרבית התשלום, וזאת ללא הוצאות גביה מצידה.  

מצד שני, בעלת התשתית מנועה מלהציע ללקוח העקיף שלה ערך מוסף – משום שלכאורה מדובר בלקוח של חברה אחרת. לשם בדיוק חותר המשרד – לא תחרות חפשית בין פלוני לאלמוני, אלא מינוף שיווקי ל2 בלבד: סלקום ופרטנר.  

המציאות תיאלץ את המשרד לשנות מגמה 

מתווה 'שוק סיטונאי' הוא גם תמונת העתיד של המשרד לגבי נושא התחרות, בייחוד על גבי רשת הסיבים של בזק, שעתידה להיפרס ל80% ממשקי הבית במדינה ב6 השנים הקרובות. בפועל, תחרות של ממש נעשית לא באמצעות רגולציה מכבידה של חובת השכרה במחיר כפוי, אלא באמצעות חדשנות טכנולוגית ועסקית. ביישובים רבים בארץ פועלת רשת אינטרנט בסיבים בפריסה מקומית, ששוכרת קו עסקי ברוחב פס גבוה מספקית ארצית בהצלחה. בקיבוצים הדבר נעשה באופן חוקי, משום שלא מוטלת עליהם כל רגולציה כמו על שאר היישובים. בעשרות יישובי מיעוטים בצפון הדבר נעשה מחוץ לחוק וללא רשיון, אך עם שיתוף פעולה של בזק בעבר, וHOT כיום, בתור ספקיות הקו העסקי.  

גם חברות אינטרנט אלחוטי קטנות פועלות במודל דומה, שמבוסס על מקלטים לטווח קצר בעצמת שידור נמוכה במיוחד, אך קיימות גם טכנולוגיות שמאפשרות שידור אלחוטי בטווח של קילומטרים, אפילו בכפרים לא מוכרים בנגב. 

המשרד הגיב לכך באמצעות רשיונות מסוג חדש לספקים קטנים, בעקבותיהם פנו עשרות יישובים ליצירת מכרז פריסת סיבים יישובית. 

יש עיריות בארץ שיצרו לצרכי העיר רשת אינטרנט מקומית אלחוטית או בסיבים, אך המשרד מונע רשיון שיתן להן אפשרות לספק חיבור אינטרנט לתושבים – אף שבמדינות כמו ארצות הברית מדובר במודל מוצלח של תשתיות ציבוריות באיכות גבוהה.  

באופק נמצאת גם הטכנולוגיה של אינטרנט לוויני, שעדיין יקרה מדי כיום, אך צפויה להפוך לזולה יותר בעתיד. גם פריסה משמעותית של סלולר בדור החמישי יכולה להוות תחרות מסויימת לאינטרנט קווי. המשרד לא מתעלם מהאופק התחרותי שהטכנולוגיות החדשות מציעות, אך לכוד עדיין בקונספציות מיושנות ומסרב לשחרר מהן. 

אם רק שר התקשורת יקשיב לעצמו 

הודעת הקנס על הוט לוותה בהצהרה מפי שר התקשורת יועל הנדל שנפתחה במשפט "בהתאם למדיניות המשרד, נמשיך להפחית רגולציה, לעודד פריסת תשתיות ולהטיל קנסות כבדים על מי שיפגע בתחרות. אסור שהפרות החוק ישתלמו".  הפיכת הפרות חוק לבלתי משתלמות היא משימה דו כיוונית – לעיתים להגביר אכיפה ולעיתים לבטל את החוק.  

השוק הסיטונאי הוא מודל רגולטורי מסורבל, מכביד וקשה לאכיפה שמייצר תחרות בכאילו במקום תחרות של ממש. אם השר מעוניין להפחית רגולציה ולאפשר תחרות, עליו לעודד אותה במתכונת שיש בה הגיון – תחרות בין טכנולוגיות ותיקות לחדשות.  

מה שחסר בעבודת המשרד הוא לא עוד 'רגולציית פינצטה' אלא משרד עם מטה חזק, שיודע לנתח את הצרכים של הציבור, שקשוב לאזרחים, שיודע לאתר כשלי שוק ולספק להם פתרונות בגודל הנכון, ולא קביעת מודל אחד שאמור להתאים לכל השוק. במקרים מסויימים, הפתרון יכול להיות תמריץ כלכלי ובאחרים יצירת תשתית תקשורת ציבורית, בבעלות יישוב או אף בבעלות המדינה.  

ההתעקשות לכפות מחיר מפוקח על גבי תשתית קיימת של חברה פרטית ולא בעבור הציבור, אלא בעבור חברות מתחרות, היא גישה כושלת ומכבידה שנזקיה רבים. היא מושכת משאבים רבים של משרד קטן וחלש, כאשר מה שדרוש הוא משרד שיודע להתעדכן במהירות, בהתאם לשינויים הטכנולוגיים המהירים בעולם התקשורת. יותר מהכל, הנדל צריך למצוא את הדרך לחזק את המשרד, כך שיחדל להיות משרד של שריר אחד בלבד.