מנכ"ל משרד האוצר, רם בלינקוב, ניסה בשבוע שעבר להנמיך את הלהבות אל מול העלייה בתחלואה. "אין דיבור על סגר. אין היערכות במשרד האוצר מכיוון שלא ניכרת האטה כלשהי במשק, להוציא סקטורים מאד מסוימים", אמר בלינקוב, והבהיר שאין כרגע כוונה להעמיד סיוע נוסף למשק.

בלינקוב איננו אפידמיולוג, וכפי שנחשף, השר האחראי עליו כלל לא השתתף בדיוני קבינט הקורונה. בשונה מדבריו, נראה שדווקא האפשרות לסגר הולכת ומתחזקת, או לפחות להגבלות משמעותיות. כך או אחרת, מנכ"ל האוצר שכח שתפקידו של משרד האוצר הוא לייצר מרחב תמרון כלכלי להתמודדות עם המגפה, לא לנסות לחזות האם יוטלו סגרים.

אבל לא צריך צריך להפליג לתסריטי אימים: גם עכשיו הקורונה הכלכלית עדיין כאן. ענף התיירות רחוק מהיקף פעילות הרגיל שלו, והחלקים בו שמתבססים על תיירות חוץ, כמו מורי הדרך, מושבתים כמעט לחלוטין. למרות החיתוך המהיר של קצבאות החל"ת, שיעור האבטלה לא הצטמצם בתחילת חודש יולי, למרות שרוב המובטלים חיפשו עבודה.

ובכל זאת, הסיוע הממשלתי התפוגג כמעט לחלוטין. דמי החל"ת כאמור קוצצו בחדות, המענקים לעצמאים ולעסקים שנפגעו הופסקו, מענק החזרה לעבודה הסתיים בסוף יולי, וכסף לענף התיירות לא זורם. גם בתקציב המדינה אין כמעט זכר לקורונה: הסכום שיוקצב להתמודד עם המגיפה ב-2022 עומד על פחות מחצי אחוז תמ"ג (כ-5 מיליארד שקלים), ואין שום הצעה להשקעות שימריצו את המשק ויצרו תעסוקה.

גם בסוגיה זו נראה שנגיד בנק ישראל תופס עמדה מתקדמת יותר מהאוצר, ובשבוע שעבר כבר הבהיר שעלייה בתחלואה תדרוש גם החזרת כלי סיוע.

לבחון מחדש את המדיניות

המציאות הבריאותית החדשה דורשת חשיבה כלכלית מחודשת. וריאנט הדלתא הוא כנראה לא האחרון, וייתכן שגם לא הקשה ביותר שיאתגר את המשק הישראלי. יש לקוות שהחיסונים יחזיקו מעמד, אבל צריך גם לקחת בחשבון את האפשרות שלא. המציאות כבר הוכיחה את הקשר הישיר בין פיצוי כלכלי להיענות הציבור להנחיות, ואת הפגיעה של החלטות בדקה ה-90 באמון הציבור.

החשיבה הכלכלית המחודשת צריכה לקחת בחשבון אפשרויות שונות: סגר ממוקד או הגבלות לתקופה קצרה, סדר הפגיעה בענפים (תיירות, תרבות ובמקרה של החמרה גם מסעדנות ופנאי), והצורך לא לזעזע את שוק העבודה שמתאושש מהנגיף.

מודל החל"ת הגמיש (המודל הגרמני) שנדחה על הסף בזמן המגפה למרות הצלחתו המוכחת במדינות רבות, יכול לפתור חלק מהבעיות: הוא מאפשר להמשיך להעסיק עובדים בצורה חלקית בנקודות של עלייה בתחלואה, מבלי לעודד החזרת עובדים לחל"ת וניתוק הקשר עובד-מעביד.

מענקים ממוקדים לתקופת ההגבלות יכולים לסייע לעסקים בענפים פגיעים לצלוח את התקופה הקשה: סגירת נתב"ג לדוגמה, פוגעת בהכרח בכל מי שעוסק בתיירות חוץ, או באירוח תיירים מחו"ל בישראל. לא צריך לחכות לנתוני מס הכנסה, אפשר להצמיד סגירה לפיצוי. כלים אלה ואחרים הם צעדים הכרחיים ביכולת להתמודד עם התפשטות הנגיף.

מעבר לטיפול הנקודתי, ראוי שהממשלה החדשה תחשב מסלול מחדש בכל הנוגע לתפקידה בהתמודדות עם המשבר. הפסקת החל"ת ותכניות הסיוע איננה מדיניות להתמודד עם משבר תעסוקה. הכשרות מקצועיות, השקעות, תמיכה בפיתוח עסקים ומקומות עבודה, נדרשים היום יותר מתמיד.