רופאים מיוזעים בודקים מטופלים בלובי של בית החולים הציבורי הגדול בלבנון. המזגנים היחידים שפועלים כאן מוצבים בחדרי הניתוח, כדי לחסוך בחשמל. האחיות במחלקות מחפשות תחליפים לתמיסות הסיילין שאזלו בבית החולים. העלייה במספר חולי הקורונה, והתשישות בקרב אנשי הצוות, חושפים את עומק המשבר: בתי החולים בלבנון על סף קריסה.
מערכת הבריאות של לבנון הוא אחת מהנפגעות הרבות מהמשבר הרב-מערכתי שהמדינה שרויה בו. הקריסה הכלכלית מלוּוה בממשלה כושלת, שחיתות שלטונית, ומגפה שממשיכה לגבות קורבנות.
הקריסה ברשויות הבריאות קיצונית עוד יותר, משום שרק לפני שנים מעטות נחשבה לבנון למובילה בתחום בעולם הערבי. עשירי המזרח התיכון היו מבקרים במדינה הקטנה כדי לזכות בה לטיפול רפואי איכותי, החל באשפוזים מצילי חיים וכלה בניתוחים פלסטיים.
"אנחנו מרגישים לכודים"
חדידה אל־סאדיק היא מתמחה בשנתה השנייה, שחזרה מחופשה של שבוע אחרי שנה מתישה. בשבוע העבודה הראשון הספיקה לחבר שני חולי קורונה בני כ-30, במצב קשה, למכונות הנשמה.
היא נלחמת כדי לאשפז חולים חדשים למרות שמלאי התרופות בבית החולים אזל, אבל חוששת, כי היא יודעת שאין ביכולתה להעניק להם את הטיפול הרפואי הדרוש. חולים רבים מתבקשים להביא את התרופות הקבועות שלהם מהבית. אחרים משוחררים מבית החולים מוקדם מהרצוי, בדרך כלל לבתים בהם אין חשמל. "אנחנו מרגישים לכודים", אמרה אל־סאדיק בת ה–28.
(צילום: AP Photo/Hassan Ammar)
בלילות היא נשארת בבית החולים כדי ללמוד, כי ביתה נותק מחשמל. היא עברה לאחרונה לדירת שותפים קרובה לבית החולים, כדי לחסוך בשכר דירה ובהוצאות הנסיעה. עם קריסת המטבע בלבנון ירד ערך משכורתה בכ–90%. בגלל המחסור במתמחים בלבנון, עליה לטפל כעת ב–30 חולים במקום 10.
הממונה עליה, וירולוג בכיר, עזב את לבנון. חלק משורה ארוכה של רופאים שהחליטו לעזוב את המדינה הקורסת לפני שיהיה מאוחר. "אני רוצה לעזור לעם שלי, אבל יחד עם זאת, מה עם הצורך שלי להיות רופאה טובה יותר?", שאלה.
"יש מחסור כמעט בהכל"
בית החולים הציבורי 'רפיק חרירי', בו היא עובדת, הוא הגדול ביותר בלבנון ונחשב למוביל בתחום הטיפול בחולי קורונה במדינה. עד כה אובחנו כ–592 אלף חולי קורונה במדינה, ויותר מ–8,000 בני אדם מתו מהמחלה.
בית החולים, שנהג להסתמך על אספקת חשמל מחברת החשמל הלאומית, נאלץ בתקופה האחרונה להפעיל גנרטורים במשך 12 שעות ביממה ויותר. מיום שני שעבר הגנרטורים הם המקור היחיד לאספקת החשמל, ומופעלים ללא הפסקה.
רוב הדלק שמשמש את בית החולים בא מתרומות, מקצתו נקנה בשוק השחור במחיר גבוה פי חמישה ממחירו הרשמי.
כדי לחסוך בדלק, בחדרים רבים מופעלים מאווררים בלבד למרות החום הכבד. לא כל המעליות פועלות. תפוסת המיטות צומצמה לכ–15%, ובחדרי המיון מתקבלים רק חולים שנשקפת סכנה לחייהם.
(צילום: AP Photo/Hassan Ammar)
לפי מנהל בית החולים, פיראס עביאד, המשבר הביא לפגיעה אנושה במוסד. "יש מחסור כמעט בכל דבר", הוא אומר. עביאד נלחם בכל יום כדי להשיג דלק, מכיוון שהמאגר הקבוע בבית החולים מספיק ליומיים בלבד.
המדפים כמעט ריקים מתרופות, בכללן גם תרופות שמיועדות לחולי סרטן או לאלה שעוברים טיפולי דיאליזה. משלוח מנות הדם שהגיע בימים האחרונים יספיק לכמה ימים בלבד.
"אנחנו מסתדרים בקושי", אמר ג'יהאד ביקאי, מנהל חדר המיון. הוא מספר שבזמן האחרון נאלץ להפנות חולה במצב אנוש לבית חולים אחר, כי בבית החולים שלו לא נשאר שום מנתח כלי דם, כולם עזבו את המדינה.
משבר שהתחיל ב-2019 והפך לאחד הקשים במאה האחרונה
המשבר הכלכלי בלבנון, ששורשיו נעוצים בשנים רבות של שחיתות ושל ניהול כושל, התפרץ ברחובות בסוף 2019. רבבות מפגינים זעמו על המצב הכלכלי, על השחיתות של הממשלה ועל חלוקת הכספים הרקובה.
ההנהגה הפוליטית לא הצליחה להחליט על תוכנית סיוע וגם הרכבת הממשלה החדשה הולכת ומתעכבת. הממשלה הישנה כושלת מול המשבר ולא מסייעת לאזרחים.
על פי הבנק העולמי המשבר הנוכחי הוא אחד הקשים שראתה לבנון במאה האחרונה. בתוך שנתיים וחצי הידרדרה רוב אוכלוסיית המדינה לעוני, המטבע קרס ועתודות המט"ח התרוקנו.
הפסקות החשמל יצרו תלות בגנרטורים פרטיים כבר לפני שנים, אבל המשבר התפתח לממדים אחרים בקיץ האחרון. הדלק והסולר נהפכו למוצרים שכמעט אינם בנמצא, מה שמסבך את עבודתם של בתי עסק רבים, מבתי החולים ומאפיות ועד לספקי אינטרנט.
הפיצוץ האדיר בנמל ביירות בחודש אוגוסט בשנה שעברה העמיק את המשבר. מאות טונות של אמוניום חנקתי שלא אוחסן כראוי התפוצצו בעוצמה אדירה, והרסו שכונות שלמות בעיר. 214 בני אדם נהרגו ואלפי פצועים הציפו את בתי החולים, שחלקם איבדו באסון אנשי צוות רבים ונאלצו לסגור את שעריהם לזמן מה.
"המדינה מתרסקת מול עינינו, ואין לנו איך למנוע את זה"
בשבוע שעבר, באחת ממשמרות הערב בבית החולים, ניסה האח מוסטפה הארקוס להתעלם מהמהומה שפרצה מחוץ למחלקת הקורונה. חולים במסכות חמצן חיכו שתהיה מיטה פנויה. בני משפחה דרשו לבקר את יקיריהם. אחרים התלוננו על המחסור בתרופות.
לצד כל אלו, הארקוס המשיך לעבוד במחלקה, שמאושפזים בה 25 חולים. כולם, חוץ מתינוק בן חודש, היו בשנות ה–30 וה–40 לחייהם. "רבים מהמטופלים מבינים שהמחסור בתרופות ובחשמל הוא לא באשמתנו", אמר האח המותש, "אבל רבים לא מפנימים את זה". הוא חושש שלא יוכל להשיג דלק כדי לשוב לביתו, מרחק נסיעה של שעה וחצי. לדבריו, "הממשלה נטשה אנשים בלב ים, בלי סירות הצלה".
לפי דיווחים, לפחות 2,500 רופאים עזבו את לבנון השנה. בבית החולים 'רפיק חרירי', לפחות 30% מהרופאים והרופאות, ויותר מ–10% מהאחים והאחיות פרשו מהעבודה.
רבים מבתי החולים הפרטיים, שמספקים כ–80% משירותי הבריאות בלבנון, נסגרו בשל מחסור במשאבים. אחרים כבר לא מקבלים חולים שאין ביכולתם לשלם.
ביקאי בן ה–37, מנהל חדר המיון, קיבל הצעת עבודה במדינה שכנה. משכורתו כיום מספיקה בקושי לתשלום על טיפולי השיניים של בנו. אשתו, גם היא רופאה, עובדת לצדו בחדר המיון. "לפעמים, בדרך אל פסגת ההר, אתה נתקע. אתה מגיע לנקודה שבה אינך יכול לזוז עוד. אני חושש שנגיע למצב הזה", הוא אומר.
עביאד, מנהל בית החולים, מנסה להיות חיובי למען העובדים והמטופלים, אבל זה לא תמיד קל. "המדינה שלנו מתרסקת למול עינינו", הוא אומר בעצב, "הדבר הקשה ביותר הוא ההבנה שאיננו יכולים למנוע את זה".
