150 מותגים בינלאומיים, בניהם יוניקלו ונקסט, חתמו על הסכם בטיחות חדש במפעלי ייצור טקסטיל בשיתוף עם ארגוני העובדים הבינלאומיים. ההסכם מהווה הרחבה של הסכם בנגלדש בנושא בטיחות אש ומבנים, וכולל מתווה להרחבתו גם למדינת ייצור טקסטיל נוספת, כלל הנראה פקיסטן. בין המותגים שטרם חתמו על ההסכם, וולמארט, גאפ ו-Levi's. באיגודים ובארגונים חברתיים יצאו בקמפיין הקורא להם לחתום על ההסכם החדש.
תעשיית האופנה מבוססת כיום על שיטת המותגים: החברות הגדולות משווקות למעשה את שמן, אך לא מייצרות את הבגדים שנושאים אותם. את הייצור הפיזי מבצעים קבלנים וקבלני משנה. השיטה הזו מאפשרת לחברות להסיר מעצמן את האחריות למקרים של ניצול עובדים, עבודת ילדים, מפגעי בטיחות או מקרים של זיהום סביבתי, ולהשאיר את המותג שלהן נקי בעיני הצרכן. חברות רבות מסרבות לחשוף את שמות וכתובות המפעלים המייצרים עבורם בטענה לסודיות מסחרית ופגיעה בתחרות.
אופן פעולה זה, הוביל את התנאי הבטיחות במפעלי הייצור, בעיקר במדינות במזרח כגון בנגלדש, ווייטנאם, קמבודיה, הודו ופקיסטן לשפל חסר תקדים, ובעשור האחרון התרחשו מספר אסונות במפעלים שונים שגבו את חייהם של אלפי פועלות ופועלים. אחד מהם היה קריסת מתחם מפעלי הייצור "רנה פלאזה" בדאקה בירת בנגלדש ב-24 באפריל 2013 שגבה את חייהם של 1,134 עובדות ולמעלה מ-2,600 פצועים.
המבנה בן חמש הקומות, ששלושת העליונות בו נבנו ללא היתר, הוסב בחלקו לתעשיית לטקסטיל, למרות שלא תוכנן לעמוד בעומס שהטילו עליו המכונות הכבדות של חמשת המפעלים ששכנו בו. סדקים במבנה הרעוע בבירה דאקה החלו להופיע בימים שקדמו לקריסה. העובדות שהתלוננו על כך, פונו ממנו ביום שקדם לאסון, אך אולצו לשוב לעבודה למחרת בגלל הלחץ של המפעלים לעמוד בהזמנות שקיבלו ממותגי האופנה הבינלאומיים.
הלחץ הציבורי בעקבות האסון הוביל ליצירתו של הסכם בנגלדש לבטיחות מבנים ואש. ההסכם שבשיאו הקיף כ-2.5 מיליון עובדות ועובדים בתעשיית הטקסטיל במדינה, היה פורץ דרך בכך שיצר מסגרת בה העובדים במפעל, בשיתוף עם איגודי העובדים המקומיים, מפקחים בעצמם על תנאי הבטיחות במפעלים באופן שוטף ונוצרה קופה לתיקון ושיפוץ ליקויים.
ייחודו של ההסכם היה בכך שהחתומים עליו היו מותגים והחברות הגלובליות, ולא רק בעלי המפעל המקומיים. המותגים היו אלה שמימנו את תיקון הליקויים במפעלים והתחייבו על ניהול שרשרת אספקת באופן בטוח, זאת למרות הניסיונות שלהם להרחיק את עצמם מתהליך הייצור. דבר זה קרה בזכות האיגודים הבינלאומיים Industriall ו-UNI, שניהלו את המאבק הגלובלי אל מול המותגים וחתומים גם הם על ההסכם.
ההסכם הנוכחי כאמור, מחליף את הסכם בנגלדש שתם תוקפו, ואמור להרחיב את מנגנון הפיקוח העצמאי של העובדים במפעלים ושאר חלקי ההסכם אל מדינה נוספת שטרם נבחרה. האיגודים לוחצים שהמדינה הזו תהיה פקיסטן, אשר גם בה התרחשו בשנים האחרונות אסונות ייצור. המרכזי בהם היה שריפת מפעל הטקסטיל “עלי אנטרפרייז” בספטמבר 2011, שגבה את חייהם של מעל ל-250 עובדות ועובדים. הקורבנות ניסו להימלט מהמפעל הבוער וגילו שדלתות החירום והחלונות נעולים, במטרה למנוע מהם לצאת להפסקות.
"אנחנו קוראים לכל המותגים שמייצרים בבנגלדש לקחת אחריות על חיי העובדות שלהם ולחתום ההסכם הבינלאומי החדש", אמרה קפלונה אקטר, נשיאת איגוד עובדות הטקסטיל בבנגלדש (BGIWF). "פיקוח ורגולציה עצמית של המותגים לא הצילה את חייו של עובד. ההסכם הבינלאומי הוא הסטנדרט הגבוה ביותר לבטיחות", הוסיפה אקטר וסיכמה: "יותר מדי מותגים מתחבאים מאחורי תכניות תאגידיות לביקורת עצמית ללא פיקוח עצמאי וללא שקיפות, כעובדים אנחנו לא סומכים עליהם".
