אם אתם נמנים על המאוכזבים מהתוצאות הלא ברורות שהניבה פסגת האקלים של האו"ם, או מפגישת הפסגה הווירטואלית בין נשיא ארה"ב ג'ו ביידן ונשיא סין שי ג'ינפינג, או מהמאמצים ליצור שוויון בחלוקת החיסונים לקורונה, אתם צריכים להתעורר ולהכיר בעולם בו אנו חיים. בנסיבות הנוכחיות, אכזבה מהשלטונות ברחבי העולם היא תוצאה מובטחת.
בדו"ח חדש, תחת הכותרת מצבנו הגלובלי, אני ועמיתי בוועדה העולמית למדיניות פוסט-פנדמית מייחסים את הקשיים הללו לעובדה שאנחנו מצויים לא רק במשבר אחד, אלא בארבעה.
הדרך היחידה להתקדם היא להכיר בקשר שבין בריאות הציבור העולמית, שינויי האקלים, הירידה באמון הציבור ובלגיטימציה הדמוקרטית, וחוסר היציבות הגיאופוליטית. הנושאים הללו קשורים זה בזה, והתייחסות אליהם כתחומים נפרדים לא תביא אותנו לשום מקום.
דינמיקה עגומה של משברים מקושרים
מתחים סביבתיים מגבירים את הסבירות שמחלות מדבקות שעוברות בין מינים וזנים יתפשטו לבני אדם ויהפכו למגפות. הלחצים החברתיים, הפוליטיים והכלכליים שמייצרת מגפה, מחזקים בתורם גישות והתנהגויות שמערערות את הסולידריות החברתית, ומקשים על ממשלות להבטיח את התגייסות הציבור לצעדים נחרצים של צמצום פליטות הפחמן.
במדינות ומערכות פוליטיות שבהן האמון במוסדות ובסמכות המומחים התערער בעקבות המשבר הפיננסי של 2008 ועליית הרשתות החברתיות, היכולת להתמודד עם משברים חדשים היא מאבק סיזיפי.
התיאור הזה נכון במיוחד לארה"ב, המדינה שרבים כל כך רואים בה מנהיגה עולמית. משבר האמון החליש את אותה גם מבחינה פנימית וגם בזירה העולמית, ותרם להתדרדרות היחסים בין המערב לסין. וכמו שעובדים הדברים האלה, מתחים על רקע המגפה ושינויי האקלים תרמו למשבר הגיאופוליטי המרכזי בעולם.
הבעיה היא שבלי מעורבות משותפת והבנה הדדית בין ארה"ב לסין, לא ניתן יהיה לרשום התקדמות מהותית מול המגפה או מול שינויי האקלים.
דינמיקה דומה אפשר למצוא בכישלון לספק היצע הולם של חיסונים למדינות עניות יותר, מציאות שנחשפה ביתר שאת בעקבות הופעת זן האומיקרון בדרום אפריקה. על פי ספירת החיסונים של הוועדה העולמית אסיה, אירופה וארה"ב נמצאות בדרך לחסן 80% מאוכלוסייתן עד מרץ-מאי 2022. מרבית מדינות אפריקה יגיעו לנקודה זו רק באמצע 2025.
שיתוף פעולה סיני-אמריקני יכול להביא לסגירת הפער הזה, לאור משאבי ההון והמשאבים הלוגיסטיים העצומים שבידי שתי המדינות. הוא גם יסייע להתמודדות מהירה עם משבר החוב הציבורי שצפוי להגיע במהלך 2022 ולפגוע במדינות העניות יותר לפני שיגיע לשאר העולם. למרבה הצער, אין סיכוי להסכמים כאלה בקרוב.
ארבעה עקרונות להתמודדות עם המשברים המקושרים
זוהי תמונה עגומה, שלא מבשרת על אסון מתקרב אלא על התמשכות של מצבי פגיעות ואכזבה. כדי להתמודד עם מצב זה, עלינו לפתח אסטרטגיות חדשות שיתבססו על ארבעה עקרונות מפתח.
העיקרון הראשון, והמשימה המיידית ביותר, הוא לחסן את כל אוכלוסיית העולם. מהלך נחוץ כדי להאיץ את המעבר מפנדמיה (מגפה) לאנדמיה (הדבקה בקצב יציב) בסוגיית בריאות הציבור.
על כל מדינות העולם, לבד או בקבוצות, לתת את העדיפות הגבוהה ביותר לאספקת חיסונים לאפריקה ולאזורים אחרים שמשתרכים מאחור. במקביל, עליהן להקדיש משאבים נוספים – רפואיים, כספיים, לוגיסטיים ומנהליים – לתמיכה בתוכניות חיסונים.
חיסול אי הוודאות שמייצרת מגפה הוא גם הדרך הבטוחה ביותר לייצר שוב את האמון וההתגייסות הציבורית למהלכי אקלים מתמשכים, ולמדיניות נוספת שהיא יקרה אך הכרחית, מסוג תכנית השקעות הענק של הנשיא ביידן.
העיקרון השני (ולטווח הארוך יותר), הוא להכיר בכך שהיריבות בין ארה"ב לסין ממלאת תפקיד מרכזי בהתרחשויות העולמיות. לא ניתן לייחל לכך שהיריבות הזו תיעלם, או שההובלה של אחת משתי המדינות תתפוגג. לכן המשימה הדחופה ביותר היא להגדיר סדר יום וליצור לשתי המעצמות מנגנון דרכו יוכלו להתייעץ זו עם זו ולשתף פעולה באתגרים גלובליים, בזמן שהן מתחרות בתחומים אחרים.
ארה"ב וברית המועצות הצליחו לייצר וליישם התנהלות כזאת במהלך המלחמה הקרה. אבל נדרשו עשרות שנים כדי ללמוד לעשות זאת. לשינויי האקלים, הביטחון הבינלאומי והסוגיות של ממשל יעיל אין את הזמן הזה.
העיקרון השלישי הוא שצריך להתייחס יותר ברצינות למשבר האמון והלגיטימיות במערב. הפגיעות ההולכת וגוברת של דמוקרטיות מערביות לפוליטיקה קיצונית מהווה סכנה לא רק לאותן מדינות, אלא גם ליציבות ולביטחון העולמיים.
כאן, המשימות הדחופות ביותר יהיו לעדכן את הכללים והמוסדות הדמוקרטיים למאה ה-21; להסדיר את הפיקוח על הרשתות החברתיות כדי להפוך את הפלטפורמות הללו ליותר אחראיות; לעורר מחדש את הפעולה האזרחית באמצעות צורות חדשות של מעורבות בשלטון; ולהרחיב את ההשקעות כדי להבטיח שוויון רב יותר בקבלת טיפול ובהזדמנויות.
העיקרון הרביעי הוא עיקרון פרגמטי. כמו בחיסונים, גם כאן מדינות לא יכולות לשבת ולחכות לממשל עולמי תקין שיספק פתרונות. בדומה להצלחה של שותפויות ציבוריות-פרטיות שהניבו חיסונים בטוחים ויעילים לקורונה בזמן שיא, הבסיס התמודדות עם המשברים המשולבים של ימינו דורשת קואליציות של הגופים והמדינות שמסכימים לטפל בבעיות משותפות וחוצות גבולות.
תחומים אחרים שיכולים להפיק תועלת משיתוף פעולה אינטנסיבי בין מדינות כוללים טכנולוגיה לזיהוי וניטור מחוללי מחלות חדשים, לצד הימורים גדולים יותר על טכנולוגיות לייצור בלי פליטות פחמן כמו כורים גרעיניים.
המשברים המקושרים שעומדים מולנו דורשים תגובה מקושרת ומרוכזת. אם זה יתברר כפתרון בלתי אפשרי, לא נוכל להתפלא אם מדינות יחליטו לנקוט אמצעים פחות מוסכמים על דעת עצמן.
***
ביל אמוט הוא העורך הראשי לשעבר של האקונומיסט ומנהל-שותף של הוועדה העולמית למדיניות פוסט-פנדמית. המאמר פורסם גם ב-Project Syndicate
