ממשלת ישראל עומדת משתאה מול גל ההתייקרות ששוטף את המשק, כאילו אין בידיה כלים לעצור אותו. בתקציב ובחוק ההסדרים, הימרה הממשלה על כלי אחד: התחרות בשווקים. כרגע, הכלי הזה מאכזב, והשימוש בו נעשה באופן לא חכם. הורדת המכסים כבר הביאה איתה מזיקים בחקלאות, ביצים מעופשות וסיכוני בטיחות במוצרים. השנים האחרונות מלמדות שיבואנים לא מגלגלים את ההוזלות אל הציבור הרחב.
המשך ההימור, שוב ושוב, על אותם כלים, תוך ציפייה לתוצאה שונה, נראה כמו התנהגות לא רציונלית. הממשלה אמנם לא יכולה להשפיע על מחירים של קרטלים עולמיים כמו תובלה, או חומרי גלם כמו פחם ונפט; אבל יש לה מספיק דרכים להוריד את יוקר המחיה ולשמור על כלכלה הוגנת יותר.
7 צעדים שממשלת ישראל יכולה לעשות כדי להוריד את יוקר המחיה
1. לחלק את הכסף העודף. הממשלה חייבת להפנים שקופת המדינה נועדה לאזרחים, ולא להיפך. במהלך השנה החולפת גבתה המדינה מהאזרחים עשרות מיליארדי שקלים מעל לצפי ההכנסות. אף שקל מזה לא חזר לציבור. אולי זה הזמן?
2. להיפטר ממיסים סמויים. שירותי החינוך והבריאות נמצאים בפיקוח, אבל הממשלה מאפשרת גבייה משמעותית של תשלומים פרטיים על השירותים הציבוריים הללו.
במערכת החינוך: תשלומי הורים מגיעים לאלפי שקלים בשנה, ומהווים סבסוד של המערכת מכיסיהם של האזרחים הזכאים לחינוך חינם. זהו מס סמוי מיותר. אם המדינה תישא בתשלומים האלו, לישראלים, שמתקשים לגמור את החודש, יישאר סכום כסף משמעותי פנוי.
במערכת הבריאות: יש השתתפות פרטית בבדיקות רופא, בדיקות מעבדה והפניות. מס סמוי על בריאות. המדינה יכולה לשאת בעלויות האלה.
בחשמל: מס הבלו, שמהווה 2.2% ממחיר החשמל המתייקר, מזרים לקופת המדינה 540 מיליון שקלים נוספים מכיסי האזרחים. אין בו צורך, והממשלה יכולה לוותר עליו בקלות.
3. לחזור לפקח על מחירים. במשק הישראלי יש מוצרים רבים שמחיריהם לא תלוי בביקוש והיצע. למשל גבינת קוטג׳. תנובה העלתה את מחירה ב-40% אחרי שחברת הייעוץ מקינזי קבעה שהייקור לא יפגע במכירות.
כשמוצרים ספציפיים מתייקרים בשיעור לא סביר, הממשלה לא מוכרחה להמתין שנים לקביעה של רשות התחרות, לערעורים משפטיים ולהחלטות בתי משפט. היא יכולה להרחיב את צווי פיקוח המחירים על מבחר קטן של מוצרים, ולשדר בכך מסר ברור יותר מאשר בציוצים, מכתבים והודעות לתקשורת. עצם השינוי בגישה ביחס לכלי הזה, יכול לרסן את העלאות המחירים הבאות.
4. מיסוי הוגן. מס ערך מוסף (מע״מ) עומד על 17%, נמוך יחסית, אבל הוא לא כולל פטורים רבים שנהוגים באירופה. בפועל, חלקו בהכנסות המדינה די גבוה ביחס למדינות המפותחות, למרות שהוא נחשב למס רגרסיבי, שמרחיב פערים ומדכא פעילות כלכלית וצמיחה.
בישראל, המיסים על הכנסה נמוכים יחסית, גם בשיעור הנקוב וגם בסך הכסף שנגבה באמצעותם. הממשלה יכולה לבצע רפורמה במס שתקטין את המע"מ ב-3%, תוך שהיא מגדילה את המיסים על הכנסה כדי לפצות על כך. ניתן להגדיל את מס החברות ומס ההכנסה.
שינוי כזה של תמהיל המיסים לא יפגע בהכנסות המדינה, אבל מעמד הביניים והעניים ישלמו פחות, והעשירים יותר. שינוי כזה יקטין ישירות את יוקר המחיה של מרבית האזרחים, ויעלה אותו במעט למי שמצבם הכלכלי איתן ממילא. מעבר לצמצום פערים, מהלך כזה יוביל גם להאצת הצמיחה ולהגדלת עוגת התקציב.
5. לטפל בשוק הדיור. אחת הדוגמאות המובהקות לכשל השוק החופשי בישראל היא שוק הדיור. במדינות המפותחות בעולם יש תכניות נרחבות בתחום שמגינות על אזרחים במעמד הביניים הנמוך. הממשלות מצמצמות את האפשרויות של השוק החופשי להביא לסחרור מחירים.
בישראל התכניות האלו דלות במיוחד (הדיור הציבורי לדוגמה), לא אפקטיביות (המשכנתאות לזכאים לדוגמה) או לא קיימות (בנייה ביוזמה ממשלתית, שכירות מוגנת, ותמיכה בקואופרציות דיור לדוגמה).
למיסי הדיור חלק משמעותי בגדילת הכנסות המדינה, אך היא לא דואגת בחזרה לדיור ראוי לכלל האזרחים, רובם הופקרו לעליות מחירים מסחררות בשוק כושל.
6. להגן על החלשים ביותר. במסגרת התשלומים על חשמל ומים, אוכלוסיות מוחלשות זכאיות לתשלום מופחת. הזכאות הזו כוללת הנחה של כמה עשרות שקלים בלבד בחודש. במידה ש"אין ברירה", ויש התייקרות שנובעת מעליית מחיר הפחם והאנרגיות הירוקות, הממשלה יכולה להקל לכל הפחות על השכבות המוחלשות באמצעות הרחבת הזכאות, והגדלתה.
7. למנוע ניצול עובדים. חלק מיוקר המחיה לא נכלל בשום סטטיסטיקה, ונעוץ בתופעה המכוערת של ניצול עובדים. הלנת שכר, גניבת שכר, אי תשלום פיצויים, גזילת הפרשות לפנסיה וסוגיות אחרות מסתכמות בכל שנה בכמה מיליארדי שקלים ששייכים לעובדים, אבל נשארים בקופת המעסיקים.
המדינה צריכה לתקצב מערך אכיפה חזק מטעמה, ולפרוש רשת ביטחון שתקל על עובדים לממש את זכותם להתאגד ולהגן על זכויותיהם. שני הכלים האלה הוכחו כבדוקים לצמצום תופעת ניצול עובדים. פעולה כזו תצמצם, באופן עקיף, את יוקר המחיה, בייחוד לעובדים החלשים.
מבחינה ציבורית, יש עכשיו לממשלה שעת כושר לצעדים משמעותיים שיכולים לשנות את הכלכלה הישראלית לכיוון מפוקח, מאוזן והוגן יותר. במהלך משבר הקורונה הצמרת הכלכלית העולמית, חזרה לתמוך בהגדלת תקציבי המדינות, בהשקעות ובמיסוי על עשירים ככלים לייצוב ואיזון כלכלי. את ההוצאות החדשות בתכנית משמעותית למלחמה ביוקר המחיה אפשר לממן באמצעות שילוב של שיפור הצמיחה הכלכלית, הגדלת ההשקעות, מיסוי הוגן והמשך המגמה של שחיקת הריבית על חובות היסטוריים.
