חוסר השקט במערכת הבנקאית בארה"ב, שכולל קריסה של מספר בנקים, הוא תוצאה ישירה של מדיניות הפדרל ריזרב מאז המשבר הפיננסי ב-2008. התגובה המשולבת של הממשל והפדרל ריזרב אולי החזירה את היציבות לעת עתה, אך לא נגעה בבעיה שבבסיס ההתפרקות: בועת הנכסים שהפד מטפח בעשור וחצי האחרונים.
בועה בחסות הפד
בין 2007 ל-2009, עם קריסת מחירי הנדל"ן והנכסים הפיננסיים הקשורים בהם, המערכת הפיננסית בארה"ב וברחבי העולם חוותה את אחד המשברים הגדולים בהיסטוריה. ההתרסקות הפיננסית הפכה למשבר כלכלי בצורת סטגנציה רבת שנים.
כתגובה למשבר, נקט הפדרל ריזרב במדיניות חדשנית: הקלה כמותית. במהלך רוב העשור וחצי שחלפו מאז, עמד שיעור הריבית על פחות מאחוז, כשבמקביל הפדרל ריזרב הציף את השווקים בטריליוני דולרים פרי מקלדתו. התוצאה הייתה ניפוח מחודש של בועת הנכסים הפיננסיים שהתפוצצה ב-2008.
מחירי הדיור חזרו לעלות ואיתם הנכסים הפיננסיים המורכבים ממשכנתאות. לפי נתוני הפדרל ריזרב של סנט לואיס, המחיר החציוני לדירה עלה ביותר מפי שניים בין 2009 ל-2022. גם שוק המניות חגג: בין ינואר 2009 לינואר 2022, גדל מדד S&P 500 ביותר מ-500%. הנהנים העיקריים היו עשירי על המרכיבים שכבה קטנטנה שמחזיקה ברוב העושר הפיננסי.
כשהמוזיקה מפסיקה
אלא שעליות המחירים שהחלו ב-2021 בישרו את סוף עידן הריבית הנמוכה, ועמו את החגיגה בשווקים הפיננסיים. הפד החל בשורה של העלאות ריבית אגרסיביות, אשר הפכו את מגמת העלייה בערכי הנכסים. הערך של אגרות חוב ונכסים פיננסיים המורכבים ממשכנתאות צנח, וכך גם שווקי המניות. מדד S&P 500 ירד בכ-17% משיאו בשלהי 2021.
ירידות אלו הן הסיבה להפסד האדיר של בנק סיליקון ואלי, אשר הביא אותו בסופו של דבר לסגירה. המקרה של סיליקון ואלי הוא אומנם ייחודי, אך בנקים וגופים פיננסים רבים בארה"ב מחזיקים ביטחונות, כמו אגרות חוב ארוכות טווח ונכסי משכנתאות, כנגד הפיקדונות של לקוחותיהם. אם, כמו במקרה של סיליקון ואלי, לקוחות יימשכו את פיקדונותיהם, בנקים כאלו ייאלצו למכור את הביטחונות האלו בהפסד שעלול להכניס אותם לצרות.
לפי דיווח של סוכנות החדשות רויטרס, יתרות הדולרים של הבנקים בפדרל ריזרב צונחות. בפשטות, משקיעים מושכים את כספיהם מהבנקים ומעבירים אותם לנכס הבטוח ביותר, אגרות חוב ממשלתיות. במספר ימים פחתה התשואה על אגרות חוב דו שנתיות אמריקאיות מ-5% ל-4%. ירידה תלולה בתשואה היא סימן לקפיצה בביקוש ובשווי. נתונים אלו מראים שעוד מוקדם לומר אם המערכת התייצבה.
אין אופציות טובות?
תכנית ההלוואות החדשה של הפדרל ריזרב נועדה לנתק את הקשר בין משיכת פיקדונות למכירת אגרות חוב ארוכת-טווח. בכירי הפד מקווים שהם יוכלו להעניק לבנקים את הזמן הדרוש לפדות את אגרות החוב במקום למכור אותן בהפסד, אך ביחס למימדים הכבירים של ניפוח מחירי הנכסים הפיננסיים מהעשור וחצי האחרונים – לא ברור אם צעד זה יספיק.
את האמביוולנטיות החדשה שנוצרה ביחס להעלאות הריבית ניתן לראות במאמר שפורסם בפיינשל טיימס בשני האחרון, שכותרתו: "קריסת בנק סיליקון ואלי דורשת חשיבה מחדש על שיעורי הריבית".
היום כבר ברור שבטיפוח המחודש של הבועה, הפד דחק את עצמו למה שהכלכלנית דניאלה גבור, מומחית לבנקאות מרכזית, כינתה בפיינשל טיימס "הצוגצוואנג של הבנקים המרכזיים". צוגצוואנג הוא ביטוי מהשפה הגרמנית המתאר מצב במשחק השחמט, או בכלל, המחייב ביצוע מהלך למרות שכל האפשרויות יביאו להרעת המצב. מצד אחד, הפדרל ריזרב נדרש להעלות את הריבית כדי למנוע העלאות שכר, ומצד שני, המערכת הבנקאית תלויה בערך המנופח של הנכסים הפיננסיים שהעלאות הריבית מעלימות.
