דבר העובדים בארץ ישראל
menu
יום שישי י"ט באדר ב' תשפ"ד 29.03.24
19.1°תל אביב
  • 17.0°ירושלים
  • 19.1°תל אביב
  • 21.4°חיפה
  • 18.4°אשדוד
  • 17.5°באר שבע
  • 24.5°אילת
  • 19.4°טבריה
  • 20.1°צפת
  • 17.6°לוד
  • IMS הנתונים באדיבות השירות המטאורולוגי הישראלי
histadrut
Created by rgb media Powered by Salamandra
© כל הזכויות שמורות לדבר העובדים בארץ ישראל
כלכלה

פרשנות / ההפסד של החרדים, התקדים המסוכן, ומצעד הפייקים: 3 הערות על התקציב

למרות שהוצגו כמרוויחים הגדולים, החרדים נכשלו בהעברת המוסדות שלהם לבסיס התקציב | לראשונה, הכנסת אישרה לאוצר לבצע קיצוץ רוחבי אוטומטי במקרים מסוימים | ובניגוד להצהרות: התקציב לא גדל ביחס לשנים עברו, ולא כולל צעדים משמעותיים לצמצום יוקר המחיה

יו"ר ש"ס אריה דרעי (יושב, מימין), שר האוצר בצלאל סמוטריץ' ויו"ר ועדת הכספים משה גפני בדיון על אישור תקציב 2023-2024 במליאת הכנסת (צילום: נועם מושקוביץ, דוברות הכנסת)
יו"ר ש"ס אריה דרעי (יושב, מימין), שר האוצר בצלאל סמוטריץ' ויו"ר ועדת הכספים משה גפני בדיון על אישור תקציב 2023-2024 במליאת הכנסת (צילום: נועם מושקוביץ, דוברות הכנסת)
טל כספין
טל כספין
רכז המערכת
צרו קשר עם המערכת:

הדיון הציבורי על תקציב המדינה, שאושר ברביעי לפנות בוקר בכנסת, התמקד בעיקר בתקציבים לחרדים ובסכסוכים בתוך הקואליציה. אבל בתוך התקציב של 484 מיליארד השקלים לשנה הנוכחית ו-514 המיליארד לשנה הבאה, ניתן לסמן שני אירועים שכמעט לא זכו לתשומת לב, ולצידם שורה ארוכה של ספינים וחדשות כזב.

1. ההפסד של החרדים

עם סיום השיחות על ההסכמים הקואליציוניים בדצמבר האחרון הכריזו בליכוד בגאווה שלראשונה, הם לא כוללים כספים קואליציוניים בכלל; כלומר, ההבטחות למפלגות השונות שיש להן עלות כלכלית יוכנסו אחר כבוד לבסיס תקציב המדינה, ולא למשבצת החד-פעמית המכונה כסף קואליציוני.

אחרי חמישה חודשים שכללו רפורמה משפטית, מחאה וגם מבצע צבאי, ההכרזה הזאת נראית כמו זיכרון רחוק. הממשלה אישרה 13.6 מיליארד שקלים בכספים קואליציוניים, סכום גדול ביחס לשנים האחרונות. בפער בין ההצהרות למציאות גלום אחד הכישלונות הגדולים של הפוליטיקאים החרדים בתקציב האחרון.

מבחינת השיח הציבורי, המרוויחים הגדולים של התקציב הם החרדים. הכותרות על היקף התקציב שקיבלו היו לרוב מופרזות: מוסדות החינוך החרדיים, בתי הספר והישיבות, לא יקבלו תוספת של 13 מיליארד שקלים, אלא סכום שנע בין 4 ל-5 מיליארד שקלים. אבל ההפסד האמיתי של החרדים הוא בכישלון להניע את התבגרות החברה החרדית למקום חדש – בסיס התקציב.

בניגוד לביקורת, התקציב שקיבלו החרדים לא מייצר מצב חדש לדורות, ולא מעניק מעמד חדש למערכת החינוך החרדית. מלבד ההשוואה של שכר המורים החרדים לשכר של שאר המורים, שתימשך גם בשנים הבאות, רוב הכסף שמועבר לישיבות ולבתי הספר החרדיים לא ימשיך איתם לתקציב הבא בלי מסכת נוספת של משא ומתן והסכמים.

זו לא הייתה התכנית. לאורך השנים התנהלו המפלגות החרדיות כשחלק ניכר מהתקציב עליו הן מסתמכות לא מעוגן בבסיס התקציב, אלא מועבר כל שנה ככספים קואליציוניים. היתרון של מצב זה היה היכולת למקסם כלכלית את כוחם הפוליטי הגובר. החיסרון הוא השבריריות של מצב זה: במקום להסתמך על הטייס האוטומטי שמגדיל את התקציב, הם נאלצים כל פעם לעבור את מסכת המשא ומתן, שכוללת איומים וכיפופי ידיים ברגע האחרון, לצד ביקורת ציבורית נוקבת.

הקש ששבר את גב הגמל לא היה דווקא ממשלת השינוי, בה לראשונה מזה שנים לא היה להם מקום ליד השולחן, אלא כבר במשבר הפוליטי שקדם להקמתה. בשנה וחצי בה התנהלה המדינה תחת התקציב ההמשכי, גילו החרדים בדרך הקשה את המשמעות של התנהלות מחוץ לבסיס התקציב. כבר אז גמלה בליבם ההחלטה לעגן את מעמדם.

ברוח זו, ההסכמים הקואליציוניים של ש"ס ויהדות התורה הם מסמכים מפורטים, שמבקשים לחולל שינוי משמעותי במעמדם של זרמי החינוך והמוסדות שבראשם הם עומדים. אלא שההסכמים האלה הוזזו הצידה, ומה שנשאר הוא שוב אותה מסכת רגילה.

הסיבה לכך שהיכולות נזנחו היא אולי חלק מכישלונה הכללי של ממשלת הימין 'מלא מלא' להגשים את מאווי חבריה. ההתמקדות ברפורמה המשפטית מקשה על קידום פתרונות במחלוקות אחרות, בין אם מדובר בתקציב, או בחוק הגיוס, שלפי ההסכמים היה אמור לעבור עד התקציב.

אבל סיבה אחרת היא גם מוכנותם של החרדים עצמם למהלך. כניסה לבסיס התקציב דורשת קביעת כללים קשיחים, סכומים, מבחני תמיכה ומכסות, והסדרה של סוגיות שעד כה היו בתחום האפור. משמעותה צריכה להיות פתיחת דיון ציבורי על מקומו של הציבור החרדי במדינת ישראל בכלל.

2. התקדים המסוכן של האוצר

לצד התקציב אושר חוק נוסף, שמטרתו לעגן את ההמצאה החדשה: תקציב מוקדם. באוצר רוצים להבטיח שהעברת התקציב חודשים רבים לפני תחילת שנת התקציב לא תגרום להגדלת הגרעון בגלל שינויים בתחזיות, ולשם כך הקימו מנגנון שמחייב קיצוץ בתקציב במקרים בהם צפי ההכנסות ירד, או שההוצאות יעלו מעל המתוכנן.

בהצעתו המקורית הציע האוצר מנגנון דרקוני, בו אם הממשלה לא מסכימה לתכנית הקיצוצים שמציע משרד האוצר, הכנסת תפוזר. אחרי ביקורת חריפה בממשלה, עבר החוק 'ריכוך' ופיזור הכנסת הוצא ממנו. בוועדת הכספים הוסיפו לו מנגנון פיקוח של הכנסת, במסגרתו תכנית הקיצוצים תחייב אישור של הוועדה.

אלא שגם לאחר מסכת הריכוכים, עדיין נותר בחוק תקדים בעייתי: בתרחיש ספציפי (אך לא בלתי סביר), דו"ח תחזיות של האוצר יכול להפוך לקיצוץ רוחבי אוטומטי בכל סעיפי תקציב המדינה, בלי קשר לדעתם של נבחרי הציבור.

איך נראה התרחיש הזה? לפי החוק שאושר, לקראת שנה שבה אושר התקציב זמן רב מראש (שישה חודשים ומעלה), יוציא האוצר דו"ח, ובו הוא יקבע אם צפויים הפרשים בין התכנית המקורית לביצוע, בגלל הוצאות לא צפויות או ירידה בהכנסות. אם האוצר יצפה הפרש גדול מדי, מעבר לרזרבה שנשמרת למקרים כאלו, הוא יציע לממשלה תכנית קיצוצים. אם התכנית לא תאושר מתבצע קיצוץ רוחבי אוטומטי. זאת למרות שקיים חוק תקציב אותו אישרה הכנסת.

הרציונל מאחורי החוק נעוץ בבעייתיות המובנית של תקציב דו-שנתי, שבו קשה להעריך את התחזיות הכלכליות שעליהן מבוסס התקציב. מלבד החשש באוצר ש'ייפרצו' כללי ההוצאה שמגבילים בצורה נוקשה את ההוצאה הציבורית, הוא מנסה לתת מענה לביקורת של בג"ץ על עצם קיומו של תקציב דו-שנתי, כמו אומר 'הנה, יש מנגנון ששומר שמסגרות התקציב לא ייפרצו'.

בזמני שגרה מדובר בסכומי כסף קטנים. אבל במקרה של אירועים לא צפויים, שיגרמו להוצאות גדולות או יפגעו בהכנסות המדינה בצורה משמעותית, מדובר במנגנון שמאפשר לכפות קיצוצים משמעותיים. מעבר לכך מדובר בתקדים מסוכן: קיצוץ בתקציב מאושר, ללא מגע יד נבחר ציבור, חלק ממגמה ארוכת שנים של פגיעה בריבונות הכנסת בכל הקשור לאישור ופיקוח על תקציב המדינה.

אם חברי הכנסת והציבור לא יעמדו על המשמר, ייתכן שתקדים הקיצוץ האוטומטי יתפשט גם למצבים נוספים.

מצעד הפייקים

לתקציב נקשרו הרבה כתרים וגינויים, רבים מהם לא מדויקים, בלשון המעטה.

לא הגדול בכל הזמנים. במונחים נומינליים התקציב הוא אכן הגדול בכל הזמנים, כמו כל תקציב מדינה בעשורים האחרונים שהוא תמיד גדול מקודמיו. אבל במונחים ריאליים, כלומר אם לוקחים בחשבון גידול באוכלוסייה ואינפלציה, התקציב השנה נמוך יותר מזה שאושר בשנה שעברה.

בתקציב אין חינוך חינם לגיל הרך. התכנית שהציגו ראש הממשלה נתניהו, שר החינוך קיש ושר החינוך סמוטריץ', שהבטיחה השקעה של 5 מיליארד שקלים בחינוך לגיל הרך היא רב שנתית, כך שחלק מאותם 5 מיליארד לא תוכננו מלכתחילה להיכלל בתקציב הנוכחי. גם הכספים שהובטח שייצאו השנה ובשנה הבאה, לא נמצאים בשום סעיף מוגדר בתקציב החינוך או בתקציב בכלל, וייתכן שהתכנית היא להעביר אותם בהמשך מסעיפי רזרבה. נקודות הזיכוי להורים ממס הכנסה שהובטחו אף הן בתכנית, אינן 'חינוך חינם', הן מה שהן – הטבת מס.

התכנית להשקעה בחברה הערבית שנקבעה בממשלת בנט-לפיד לא בוטלה. למרות כל הדיבורים בימין על 'מס עבאס', הממשלה הנוכחית לא נגעה בתכנית החומש לחברה הערבית. עם אישור התקציב, היא ממשיכה לפעול בדיוק באותו אופן בו אושרה על ידי הממשלה הקודמת.

'קרן הארנונה' לא תצמצם פערים. מטרתה המוצהרת והמבנה שלה לא נועדו לחזק רשויות חלשות, שבחלק מהמקרים דווקא יפסידו מהקרן.

'קרן הארנונה' אינה יוזמה של המפלגות החרדיות ולא נוצרה כדי לסייע לרשויות החרדיות. הרשויות החרדיות אמנם ייהנו ככל הנראה מהקרן, אך מי שהגו אותה הם אנשי משרד האוצר, שהציעו להקים אותה גם בתקופת ממשלת בנט-לפיד. היא אפילו נכללה בטיוטת חוק ההסדרים לשנת 2023, נתקלה בהתנגדות של ראשי הרשויות המקומיות, ולא הופיעה בתזכיר החוק הסופי (שכלל לא הגיע לכנסת עקב התפרקות הממשלה).

אין בתקציב תכנית משמעותית לטיפול ביוקר המחייה או או במשבר הדיור. לתכניות בחוק ההסדרים שמטרתן להקל לכאורה על יוקר המחייה תהיה השפעה עקיפה מאוד, אם בכלל.

התקציב הוצג בתקשורת ועל ידי חברי האופוזיציה כ"תקציב הביזה", בהתייחסות למיליארדים הבודדים שקיבלו החרדים. בפועל, התקציב הנוכחי שומר על מגמת התקציב של 'ממשלת השינוי' שקדמה לו: השקעה ציבורית מצומצמת, ומעט התערבות ממשלתית לטיפול במחירים המטפסים או במשבר הדיור. גם בתקציב של לפיד ובנט, וגם בזה של נתניהו וסמוטריץ', בולטת המגמה האוצרית: מראית עין של 'שמירה על המסגרות', גם כשיש כסף בקופה, חשובה יותר מטיפול במצוקה של האזרח הפשוט.

דבר היום כל בוקר אצלך במייל
על ידי התחברות אני מאשר/ת את תנאי השימוש באתר

כל העדכונים בזמן אמת

הירשמו לקבלת פושים מאתר החדשות ״דבר״
נרשמת!