"גם בישראל יש החמרה בתופעה של ילדים שמקבצים נדבות ומנקים מכוניות בצמתים. זה קשור למשבר הכלכלי והבריאותי בגדה אחרי הקורונה", אמרה ל'דבר' מיכל תג'ר, מנהלת הקליניקה לזכויות בעבודה באוניברסיטת תל אביב. זאת ביחס לדו"ח ארגון העבודה הבינלאומי, לפיו אחד מכל עשרה ילדים ברחבי העולם עובד לפרנסת משפחתו.

לפי הדו"ח, מחצית מ-160 מליון הילדים העובדים, מצויים בתנאים המסוכנים ביותר של עבודת ילדים, תוך איום ממשי על בריאותם הפיזית והנפשית. הילדים הפלסטינים שמקבצים נדבות בצמתי ישראל הוגדרו בידי משרד המשפטים כקורבנות של סחר בבני אדם. מעבר לעובדה שאינם לומדים בבית הספר ומעבר לניצול הכלכלי אותו הם חווים, הם חשופים לפגיעות רכב, ניצול מיני וסכנות רבות נוספות.

"ישראל מחויבת למאבק בסחר בבני אדם בדין הבינלאומי. היא יכולה להיאבק בתופעה הזו, והיא עשתה את זה בנוגע לנשים בזנות", מניחה תג'ר את התופעה בהקשר הרלוונטי. "ב-20 שנה האחרונות היתה התפתחות מרשימה במאבק בנושא, אבל המדינה לא עושה את זה בנוגע לתופעות אחרות. מה שהמדינה כן עושה זה להאשים הקורבן ולהגיש כתבי אישום נגד ילדים קבצנים שהמשטרה מצליחה לעצור. גם השנה הוגשו כתבי אישום נגד ילדים כאלו, למשל בגין הפרעה לשוטר".

מיכל תג'ר, מנהלת הקליניקה לזכויות בעבודה, הפקולטה למשפטים באוניברסיטת תל אביב (מתוך אלבום פרטי)

תג'ר מספרת שבשנה שעברה הבטיחו שיקימו צוות בין-משרדי של שולחנות עגולים ושיהיה טיפול מערכתי, כדי לא להעניש רק את הקורבנות ולתפוס את האחראיים. אבל השולחנות האלו לא הניבו כלום. "להיפך", היא אומרת, "השמועות אומרות, שיש החרפה ושגם גובים מהילדים דמי חסות".

"זוכה פרס נובל לשלום קאליש סתיארת'י, שפועל כבר שנים רבות להצלת ילדים מעבודה בגיל צעיר, אמר שאין מחסור באמצעים יש מחסור ברצון פוליטי", אומרת תג'ר, "ואני אוסיף, שאנחנו במינוס רצון פוליטי בנושא הזה, בטח בממשלה הזאת".

לפני כשבועיים ערכה המשטרה מבצע מיוחד של תפיסת ילדים קבצנים בצומת אחיהוד, בו נתפסו 9 ילדים. לפי הודעתה המשטרה הילדים נחקרו והועברו לרשויות הרווחה ברשות הפלסטינית. אולם בדיקת 'דבר' העלתה שיום לאחר מכן הילדים, או ילדים אחרים, תפסו שוב את הנקודה החמה באותה הצומת. יתכן והפרקטיקה של מעצר הילדים עצמם, שמבוצעת לעיתים רחוקות, אינה מועילה ואינה משנה את המציאות.

מנכ"ל ארגון העבודה הבין-לאומי, גילברט פ. הונגבו, טוען שעבודת ילדים מתרחשת רק לעתים רחוקות כתוצאה מהורות רעה או חוסר אכפתיות, ותג'ר מחזקת את עמדתו, "אחרי שהם נעצרים, מבינים את הרקע של הילדים האלה. לפני שנה נעצר אח בכור לתשעה או עשרה אחים, יתום מאב, ממשפחה בלי מפרנס מרכזי. השנה נעצרו ילדים עם הורים חולים שזקוקים לתרופות. זה לא הורים מזניחים, זה הורים שאין להם ברירה. לא עשיתי בדיקה אמפירית, אבל מאוד ברור שמי שיש לו ברירה לא שולח את הילד שלו לעמוד בצומת סואן שעות על שעות, ולא שולח את ילדיו להתעסק עם ארגוני פשיעה שגובים דמי חסות. זה לא עובד ככה".

לדעתה של תג'ר, הדבר הראשון שצריך לעשות צריך למפות כמו שצריך. "זה נראה בעין שהתופעה הולכת וגדלה, אבל אף אחד לא מתשאל, או חוקר כדי להבין מה ההיקף", היא טוענת. "צריך להבין שזה מערך מאוד מאורגן, זו לא יוזמה ספונטנית. יש מי שמגייס, יש מי שמשגיח עליהם בזמן שהם עושים את העבודה או מקבצים או מנקים שמשות, יש מערך שמסיע אותם ומי שמלין. הם נשארים תמיד באותם גילאים, הם אמורים להיות חמודים כדי שתרצה לתת כסף, ומתחת לגיל 12 כדי שאפשר יהיה לשחרר אותם ממעצר. יש מערכת שלמה שעושה כסף על גבם".