פסיקת בית המשפט המחוזי בתל אביב מהשבוע שעבר בנושא מכירת תחנת אשכול של חברת החשמל חושפת מעט מהמתרחש בחדרים סגורים בנוגע להפרטת משק החשמל.

תקציר העלילה: שתי חברות ניגשו למכרז על תחנת כוח, ואחת מהן זכתה. אבל לשתי החברות לא באמת היו המיליארדים שהציעו, והן בנו על מימון בהובלת בנק הפועלים. מה שעלה מפסק הדין, הוא שהחברה שהפסידה במכרז פעלה כדי למנוע מימון מהחברה שניצחה.

לכאורה, בעלי הון פרטיים הם היורשים של המונופול הממשלתי, שנכסיו נמכרים לכל המרבה במחיר. בפועל, ההון הישראלי הוא מועדון סגור שיש לו מנהיגות ברורה, שבלעדיה איש לא יכולה להקים תשתית או לקנות נכס מופרט: בנק הפועלים. הוא יכול כמעט לבדו לקבוע מי במשפחת ההון הישראלית ישודרג, ומי לא.

המשמעות היא שהפרטת משק החשמל, ששווקה לציבור כ'שבירת המונופול' בייצור החשמל בישראל, הגדילה עוד יותר את כוחו של בנק הפועלים ככמעט-מונופול בתחום התשתיות. המהלך הזה היטיב עם הבנק וכמה חברים במועדון הסגור של ההון, אבל ספק אם יועיל לציבור הרחב.

1. בנק הפועלים הוא בעל מוטת שליטה משמעותית כמעט בכל תשתית בישראל

ביוני 2017 ציין בנק הפועלים כנס לציון 20 שנות פעילותו בתחום התשתיות, 20 שנים שהם הצד המקביל של מדיניות ההפרטה בישראל – מכירת נכסים וחברות ממשלתיות או הקמת תשתיות חדשות על ידי המגזר הפרטי. בהודעה החגיגית לתקשורת נמסר ש"גם בעתיד ימשיך בנק הפועלים להוביל את תחום מימון פרויקטים בתשתיות".

הבנק מנה 31 פרויקטים נוספים בעלות מצרפית של 35 מיליארד שקלעם. ביניהם: כביש 6, עיר הבה"דים של צה"ל בנגב, מאגר הגז "תמר", תחנת הכח "דוראד", תחנת הכח התרמו-סולארית באשלים ("מגלים"), טורבינות רוח ברמת סירין, עשרות שדות סולאריים, מתקן אגירה שאובה בכוכב הירדן, חוות הרוח עמק הבכא, 90% מהכבישים הפרטיים, הרכבת הקלה בירושלים ו-4 מבין 5 מתקני ההתפלה הגדולים. האם אפשר לבצע פרויקט גדול כלשהו בישראל בלעדיו?

2. גם המכרז להפרטת תחנת הכוח אשכול הוא תיאטרון, כשאת התפאורה מחזיק הבנק

תוכניות הפרטת תחנת אשכול של חברת החשמל הסתבכו בסכסוך משפטי כלכלי בין קבוצת דליה-תעבורה, לקבוצת OPC-נוי. דליה זכתה במכרז, עם הצעה של 12.4 מיליארד שקלים. OPC-נוי הציע רק 7 מיליארד. לשתי הקבוצות אין 12 מיליארד וגם לא 7 מיליארד כדי לרכוש תחנת כוח גדולה. שתיהן צריכות לקחת הלוואות, מקבוצת מקורות מימון בשוק ההון, שמי יעמוד בראשה? בנק הפועלים. לפי פרוטוקול ועדת המכרזים של חברת החשמל מה-2 ביולי 2023, מנכ"ל קבוצת OPC-נוי, רן שלח, חלק את דעתו לגבי הסיכוי של דליה לגייס מימון.

שלח: אני אומר לכם בנק הפועלים הבטיח לי שהוא לא ייתן ל"דליה" הצעה יותר טובה מההצעה שהוא נתן לנו. "דליה" לא תעמוד בהצעה שלה, ואתם יודעים איך אני יודע? בגלל שמי שאמור לממן אותה הם גם גופים מוסדיים וגורמים שהם בעלים בקרן נוי, ואני לא אתן להם לממן את "דליה".

עו"ד ליאור מימון (מטעם חברת החשמל): אני לא בטוח שזה נכון מבחינתך להגיד דבר כזה.

שלח:  נכון, אני מבין. […]"

לא בכל יום נחשפת בצורה מפורשת כל כך צורת ההתנהלות בתוך עולם ההון הישראלי. בפועל, שתי הקבוצות, שיש להן פעילות עסקית וגם הון קטן, לא מתקרבות ליכולת לקנות את תחנת אשכול בכוחות עצמן. למעשה, הן מגישות הצעה לגבי כסף שפשוט אינו קיים עדיין. שתיהן פועלות בעצם כ"נשאיות" בפוטנציה של אשראי מבנק הפועלים ושותפי מימון נוספים, חלקם קשורים עסקית לצדדים עצמם.

בפועל, דליה כשלה בגיוס 12.4 מיליארד. חברת החשמל סירבה למכור ב-7 מיליארד בלבד וביטלה את המכרז. על כך עתרה OPC לבית המשפט. השופט המחוזי קובי ורדי הדגיש את הפרוטוקול הנ"ל, כאחת הסיבות לדחיית העתירה.

3. אף רוכשת לא מביאה כסף מהבית

בלי לקבוע דעה לגופו של פסק הדין, או נקיון הכפיים של דליה ושל OPC-נוי, מה שברור מעבר לכל ספק הוא שכלל החברות מגישות הצעת רכש לתחנת כוח ענקית, בכסף שאין להן. לכן, כל המשתתפות תלויות פחות או יותר באותם גורמים מממנים, ובראשם בנק הפועלים. ברצונו יאפשר הבנק רכישה, וברצונו ימנע אותה. הכול חוקי, והכל עטוף ב'שיקולים עסקיים'.

אלא שהסתכלות בעבר של הבנק מגלה תמונה מעט אחרת. בשנת 2019 נאלצו בכירים בבנק הפועלים להחזיר לו 15.6 מיליון שקלים על חלקם בפרשת מתן האשראי לנוחי דנקנר ב-2011 במאות מיליוני שקלים ללא ביטחונות, שאת רובם דנקנר לא שילם בחזרה וגרם לבנק הפסדים. המנכ"ל אריק פינטו הכחיש שהיו שיקולים זרים בקבלת ההחלטות, למרות מעורבות עמוקה של משפחת דנקנר באחזקות בבנק הפועלים עצמו.

דנקנר איננו היחיד. משפחת ההון הישראלית איננה כה גדולה ותחרותית, ותשתיות לאומיות הפכו להיות העסק המשפחתי.

4. הפרטה בידיים קשורות

בשנת 2018 הוסכמה הרפורמה במשק החשמל, שעיקרה הרפורמה בחברת החשמל – הורדת מדורגת של נתח החברה בתחום היצור ל-30%, מכירת תחנות כוח ופרישה של אלפי עובדים. ההפרטה לא התרחשה כי מישהו סבר שגורמים פרטיים ינהלו את תחנות הכוח הקיימות טוב יותר מהעובדים ומהמנהלים של חברת החשמל, אלא כי הרגולטורים ומשרדי הממשלה סברו שחברת החשמל גדולה מדי וקשה מדי לפיקוח, ולכן יש להחליש אותה, וגם את ועדי העובדים החזקים שלה.

כשאלו המטרות, לא פלא שהמדינה מפגינה אדישות כלפי התעלולים הפיננסיים שנעשים מסביב. סכומי העתק שמימן שוק ההון הישראלי כדי שמשפחות כאלו ואחרות יוכלו להחזיק בתחנות כוח מופרטות הסתכמו עד היום ב-7.7 מיליארד שקלים.

לכאורה, הסכומים הללו נועדו להוזיל את החשמל לציבור. בפועל, זה לא בדיוק קרה. כבר בראשית השנה, פרסמה רשות החשמל את שימוע התעריף, ממנו עלה שעלות החשמל שחברת החשמל רוכשת מיצרני חשמל פרטיים תשלים השנה עלייה של 30% בשנתיים. מה שבעלי תחנות הכוח בונים עליו זה שוק יקר, עם תחרותיות נמוכה של תחנות כוח יעילות, שמצדיק תשלום כה גבוה בהתחלה, אותו הם יוכלו לגבות בהמשך מהציבור הרחב דרך חשבונות החשמל.

מכיוון שכל זה רק עתיד לקרות, המדינה יכולה בקלות ליישר את המגרש לטובת הציבור – בעיקר דרך קידום מהיר של אנרגיות מתחדשות. אלא שבטרלול שאין כדוגמתו, לחברת החשמל אין היום תקנים לכך. לא לשירות לקוחות, לבדיקות ולחיבורים של אלפי מתקני ייצור קטנים לרשת של חשמל נקי, ולא לזירוז עבודות פיתוח הרשת, שמעכבות היום את היכולת לחבר מתקנים. על זה בונים בעלי תחנות הכוח הגדולות, כשמאחוריהם, בנק דומיננטי במיוחד.