הודעת בנק ישראל אתמול (שני) על מכירת יתרות מט"ח עדיין לא נותנת את אותותיה, ואילו שער הדולר ממשיך לטפס ועומד כעת על 3.93 שקלים לדולר.

בנק ישראל לפחות החליט להתערב בשוק ולהגיב למצב המורכב אליו נכנסת ישראל עם היציאה למלחמת 'חרבות ברזל', שמטרותיה המדוייקות עדיין לא הוכרזו, אך לפי אנשי מילואים שגויסו ולדבריהם של ראש הממשלה ושר הביטחון מדובר באירוע שיימשך לפחות חודש ימים.

לעומת הבנק, במשרד האוצר קופאים על השמרים. לפי דיווחים בכלי תקשורת אחרים, פקידים בכירים במשרד לא רואים במלחמה הנוכחית אירוע בעל משמעות מאקרו כלכלית, שמצריך את הגדלת תקציב המדינה. הפקידים נסמכים על מבצעים קודמים, במתכונת של "סבבי לחימה", שלא הסתכמו בעלויות גדולות למשק והנזקים הכלכליים שנגרמו תוקנו במהירות ברבעון שלאחר המבצע.

השקעת האוצר לא הולמת את הצרכים

לפי הודעת האוצר העדכנית, יתקיים "מתן מענה תקציבי רציף בימי הלחימה". כלומר, למלחמה נצבע תקציב מתוך סעיפים בתקציב המדינה הקיים, כאשר אם ההוצאות יחרגו מאותם סעיפים, יתרחש קיצוץ תקציבי בסעיפים אחרים, ולא הגדלת מסגרת התקציב. כאן מתבררת הראיה האוצרית-גזברית וההשלכות הקשות של האימוץ שלה כלפי החברה הישראלית.

החלשת החברה הישראלית דרך תת-תקצוב בטחוני או אזרחי פחות מדאיגה את הפקידים, לעומת מספרים סטטיסטיים שמעניינים את חברות דירוג האשראי, כמו גודל החוב הלאומי ביחס לתוצר.

גיוס המילואים הנרחב שמתרחש כעת והשבתת מערכת החינוך, יוצרים באופן אוטומטי פגיעה במשק, מעבר להשבתת חלק מהפעילות הכלכלית בקרבת רצועת עזה. אם תתרחש כניסה קרקעית של צה"ל לשטח הרצועה, ובייחוד אם תתפתח משמעותית לחימה בזירות נוספות כמו באזורי יהודה ושומרון ולבנון, הרי שמדובר באירוע דרמטי בהרבה מהסבבים הקודמים גם ברמה הכלכלית.

ישנן הערכות לפיהן שבוע הלחימה הראשון לבדו יעלה 3-4 מיליארד שקלים – יותר מהרזרבה שהוטמעה בתקציב בעבור שנת 2024. העלות של כל שבוע בהמשך המלחמה לא ידוע מאחר ולא ידוע המתווה שלה, אך לשם השוואה: מבצע שומר החומות שארך 11 ימים, עלה בין 4 ל-5 מיליארד שקלים לפי הערכת המכון למחקרי ביטחון לאומי.

הדבר הראוי במקרה זה הוא להציג תג מחיר גבוה ומשמעותי למלחמה, ולהפנות את הבקשה לכנסת, על מנת שזו תאשר תקציב למלחמה, ולא "לבלוע" את ההוצאות בתקציב הקיים, מה שאולי מתאים לסבבים הקודמים, אך לא הפעם.

אי הבנת הסיטואציה באוצר עמוקה יותר מחוסר הבחנה בין סבב לחימה למלחמה. רבים בציבור מזכירים את הדו"חות שכתב נציב קבילות החיילים לשעבר, האלוף יצחק בריק, שהגיעו לעימותים משמעותיים עם צמרת צה"ל כשנדונו בפורומים ציבוריים. בריק טען כי צה"ל לא ערוך למלחמה כוללת ושיחידות החירום מצויידות בחסר. בריק ביקר את קיצוצי תקני כח האדם של אנשי הקבע שמונעים את התיקון הנדרש לשיטתו. למעשה, החיסכון וההתייעלות לכאורה של הצבא בעבר, הלכו בד בבד עם הטיית הצבא למשימות שליטה וביטחון שוטף ביהודה ושומרון, על חשבון המוכנות למלחמה של ממש.

החנק התקציבי של האוצר הופך למכשול כנגד צה"ל והחברה האזרחית

מחד, אומרים באוצר כי יספקו מימון ככל שיידרש. מנגד, אי פתיחת מסגרת התקציב מעידה שהתוספות הללו יבואו על חשבון הוצאות אזרחיות, שיחלישו את החברה הישראלית, כמכפיל כח לחולשה שגורם החמאס.

לא מדובר רק באנשי מילואים שגוייסו במהירות, כך שהם נשענים על סיוע ממתנדבים, בעוד הצבא לא מצליח לספק להם אוכל וציוד כנדרש. סביר להניח שמה שדרוש כעת הוא לא רק תקציב למלחמה, אלא גם השקעות ארוכות טווח, כמו הגדלת גודל הצבא הסדיר וצבא הקבע, תוך שיפור בהיקף הציוד ורמת התחזוקה של יחידות המילואים.

במקביל, ולא במקום, דרוש חיזוק קבוע של המגזר הציבורי – פסיכולוגים, מורים, שוטרים ועובדים סוציאליים – במתכונת של תוספת תקנים ושיפורים נוסף בתנאים ובשכר, שיבלמו את מגמת הנטישה הנוכחית, בשל עומס משימות ושכר לא אטרקטיבי. זאת, בנוסף למערכות של מתן שירותים מרחוק שיופעלו במצבי חירום.

כל אלו דורשים הוצאות קבועות ולא זניחות במונחים כספיים, אך חיוניות מאין כמוהן במונחי החוסן החברתי הדרוש כדי להתמודד בהצלחה אם איומים ביטחוניים דוגמת הטרור מרצועת עזה והאיומים בגזרות לבנון ויהודה ושומרון.

ודאי שבמשרד האוצר לא אוהבים להפסיד בכיפופי ידיים עם גורמים במגזר הציבורי או עם משרד הביטחון – שהוא היחידי שעדיין מסוגל לפעמים לנצח בעימותים הללו. מצד שני, ניצחון של משרד האוצר בגישה הקנאית לקופה, במקום לצרכי החברה הישראלית, עלול להיות ניצחון טקטי וכישלון אסטרטגי למדינת ישראל ולחברה הישראלית.

המלחמה הנוכחית התחילה בפגיעה קשה שספגו הצבא, המשטרה וגם העורף, ולכן תפקיד האוצר כעת איננו לחסוך בכסף, אלא לממן בנדיבות את הצרכים של העורף והחזית גם יחד. אי אפשר להשיג את שתי המטרות הללו במקביל במסגרת התקציב הקיים. קודם כל יש להחליט להעניק את המימון ורק לאחר מכן, יש לבחור מה השיטה העדיפה למימון ההוצאות החדשות – לקיחת הלוואות, שינויים במסים, או היסט של כספים בלתי מנוצלים.

האוצר אמנם כלל לא רשאי להגדיל את מסגרת התקציב בעצמו, אלא רק להציג בקשה מעין זו לכנסת. לכן, רק פניה לכנסת להגדלת מסגרת התקציב בסכום משמעותי של 10-20 מיליארד שקלים לשנה זו ולשנת 2024, תהיה סימן שבאוצר התחילו להבין את גודל האירוע.