מאות אלפי ישראלים שהיו בחוסר ודאות כלכלית בשלושת השבועות האחרונים קיבלו אתמול (ראשון) סימן חיובי ראשון, אבל הדרך עוד לא הסתיימה. המתווה שפרסם משרד האוצר, וסוכם עם ההסתדרות, ארגוני המעסיקים וחברי קואליציה ואופוזיציה בכנסת, הוא צעד בכיוון הנכון, וברגע האחרון. כעת יש ליישם אותו במהירות המרבית, ועם השיפורים הנדרשים; לזמן החולף יש משמעות רבה.

כבר לפני שבועיים כינס שר האוצר בצלאל סמוטריץ' מסיבת עיתונאים ובה הציג את הצעת האוצר למתווה פיצויים למשק. סמוטריץ' דיבר על מתווה מהיר שיוסדר תוך כדי הלחימה, אבל ההצעה שהניח על השולחן הייתה רחוקה מלהספיק, וזכתה לביקורת חריפה מהמעסיקים ומההסתדרות. לאחר מקצה שיפורים ארוך, אתמול פורסמה התכנית החדשה.

ההשפעות הכלכליות של המלחמה כבר כאן. כל עוד החוק לא יאושר, לא מתבצע גם תשלום מקדמות לעסקים, מה שמעמיד את כל המגזר העסקי בחוסר ודאות גדול ועוד יותר מכך את עובדיהם. המדינה אסרה על מליוני ילדים עד גיל 14 להגיע לגנים ולבתי הספר תקופה ממושכת, ולא הציעה כל פתרון להוריהם או למעסיקים שלהם. חלקם הוציאו את עובדיהם לחל"ת, ובדרך כלל באופן כפוי ולא חוקי. בשפה פורמלית, מדובר בהרעת תנאים שעשויה לזכות את העובד בפיצויי פיטורים. בפועל, מדובר בגדיעת מקור ההכנסה של עשרות אלפי עובדים לפחות ללא כל מקור חלופי מטעם המדינה, בדומה למתרחש אצל עצמאים רבים, שהכנסתם ירדה במלואה או בשיעור ניכר.

התכנית החדשה לא אושרה בקבינט הכלכלי חברתי ומחייבת תיקוני חקיקה בכנסת. בקורונה הממשלה הראתה שניתן להעביר חוקים מורכבים בזמן קצר, אם יש מספיק נחישות. יש לקוות שזה יהיה המקרה גם הפעם.

לזמן משמעות מכריעה

לפי הערכות גסות, הצעת האוצר הראשונה עמדה על תמיכה מצרפית של כ-4.5 מיליארד שקלים מקופת המדינה, לצד הקלת תזרימיות. ההצעה הנוכחית מתקרב כבר ל-8 מיליארד שקלים. אבל לא רק הסכום קובע, אלא גם ממד הזמן.

למעט עסקים באזורי הלחימה שזכו לוודאות מוגברת, האיטיות בקבלת ההחלטות מייצרות דילמות קשות מנשוא למעסיקים, עובדים ולעצמאים שלא יודעים על איזו הצעה לסמוך ומתי הכסף יגיע. בשונה מפיצויי מס רכוש, שמאפשרים לקבל מקדמות עוד בטרם הגשת התביעה המלאה, בפיצויים למגזר העסקי אין בינתיים מקדמות כלל. גם המתווה הנוכחי לא סוגר את כל הקצוות, ולא מתייחס ישירות לסוגיית העובדים שנמנע מהם לעבוד בשל השגחה על ילדים, השבתה מצד המעסיק או איסור הפעלה של העסק. אלו עובדים שאינם ב'עוטף עזה', שנעדרו מעבודתם על רקע הנחיות פיקוד העורף או היעדר מסגרות חינוכיות לילדיהם. כבר החל מה-7 באוקטובר נאסר קיום פעילות חינוכית בחלקים נרחבים באזור המרכז, וב-15 באוקטובר הצטרפו גם מרחבים בצפון, בגולן, בבקעה ובאיזור ים המלח. ברבים ממרחבים אושרה הפעילות במקומות העבודה רק בכפוף לאפשרות להגיע למרחב מוגן תקני בהתאם לזמני ההתגוננות.

אפילו אם התוכנית תאושר כבר השבוע, הכסף ככל הנראה לא ייכנס בזמן לצורך תשלום השכר כבר בראשון לחודש, ולא ברור האם הוא ייכנס בזמן לתשלום השכר במועד האחרון הקבוע בחוק – ב-10 לחודש.

דרוש מנגנון אוטומטי

למרות סבבי לחימה רבים  בעשורים האחרונים, אין מנגנון קבוע לקביעת פיצוי למשק שקל להפעיל באופן אוטומטי, ללא תיקוני חקיקה, מלבד ליישובי קו העימות. בסבבי לחימה קודמים, הפיצוי הסודר במסגרת של הסכמים קיבוציים בין ההסתדרות ונשיאות הארגונים העסקיים, אליהם נרתמה לאחר מכן המדינה בהתחייבות לשיפוי המעסיקים ובחתימה על צו הרחבה. הפעם, מדובר בהיקף גדול בהרבה של מרחבים גיאוגרפיים, עובדים ועסקים והמחיר של היעדר מנגנון כזה גבוה בהרבה.

היעדר פתרונות מהירים לשוק העבודה גורם לסחרור רחב היקף שקשה לעקוב אחריו. המספר היומי של מבקשי דמי אבטלה גדל מאז תחילת הלחימה פי 8. זאת כאשר קיימות גם בעיות הפוכות, כשבמפעלים רבים חל מחסור חמור בעובדים. לפחות 35,000 עובדים חסרים במפעליים חיוניים למשק בזמן מלחמה.

נראה כי מגמת האוצר בעיכובים, היא להצליח לשלם כמה שפחות כסף כדי למתן את הנזקים למשק לרמה נסבלת, כך שהמעסיקים, העצמאים והעובדים יהוו את קו ההגנה על קופת המדינה, במקום להיפך. יש כמובן אפשרות הפוכה. האוצר יכול לפצות בעודף את המשק לתקופה קצרה תוך מתן מקדמות, ולקבוע הסדרים לגבייה בחזרה של כספים עודפים כעבור מספר חודשים במסים או בדרך אחרת. מדובר כמובן ב'כאב ראש', שהכנסת עלולה להתערב בו, כמו שהתערבה בדרישות החזרים למענקים שהמדינה העניקה בתקופת הקורונה. באוצר כנראה מעדיפים שכאבי הראש והכאוס יתחוללו אצל אזרחי ישראל, ולא במשרד הממשלתי שנועד לשרת אותם.