עשור עבר מאז שאירינה רודנינה, אגדת החלקה אומנותית רוסייה, הדליקה את הלפיד האולימפי בפתיחת משחקי החורף בסוצ'י 2014. אומנם מנהיגי ארה"ב וגרמניה דאז, הנשיא ברק אובמה והקנצלרית אנגלה מרקל, נעדרו מהטקס בעקבות מתחים שהיו כבר אז עם נשיא רוסיה ולדימיר פוטין בנוגע לזכויות אדם, אך במערב קיוו שהאולימפיאדה תזכיר למי שהחל להסתמן כעריץ כוחני את היתרונות של ההשתתפות בקהילה הבינלאומית, ותחזיר את רוסיה למסלול ההתקרבות למערב. שנות דור עברו מאז פירוק ברית המועצות, ונדמה כי גם שטף נוסטלגי לא יחזיר את הרוסים אחורה בזמן – המלחמה הקרה, כך קיוו, נגמרה במילניום הקודם.
עשור חלף, והנה השבוע, כיכבה שוב רודנינה בת ה-74 על מסכי הטלוויזיה הרוסית מניפה אקדח לשמיים ויורה את יריית הפתיחה של תחרות הסקי המפורסמת שיוצאת מפאתי מוסקבה וחוצה את הארץ הגדולה בעולם. הגולשים הרוסים על קו הזינוק סודרו בצורה של האות Z המסמלת את התמיכה בכיבוש הרוסי של אוקראינה. בעשור הזה, טוענים ההיסטוריונים, חזרה רוסיה בזמן 90 שנה אחורה, לימי ההולודומור, הטיהורים הגדולים, האיומים בנשק גרעיני, ההתערבות הפוליטית ברחבי הגלובוס והדיכוי האכזרי בבית פנימה.
Участников акции «Лыжня России» в Химки выстроили в огромную букву Z и сфотографировали с дрона
По данным властей, в гонке приняли участие 10 тысяч человек. Забег посвятили 80-летию освобождения Ленинграда от фашистской блокады. pic.twitter.com/Wly4YdMI7c
— Вот Так (@vottak_tv) February 11, 2024
השבוע כבש הצבא הרוסי את אבדייבקה אחרי שנסוגו ממנה האוקראינים, והשיג את ההתקדמות הגדולה ביותר באוקראינה מאז כיבוש בחמוט במאי אשתקד. מנהיג האופוזיציה הרוסי אלכסיי נבלני מת בכלא, והותיר את מתנגדי השלטון ברוסיה יתומים. החששות בארה"ב מהיכולות הגרעיניות של רוסיה עלו מדרגה לעבר החלל החיצון, ובתוך כל אלה, מצא פוטין את הזמן להכריז כי ארצו פיתחה חיסון למחלת הסרטן.
"ההיסטוריה חוזרת על עצמה פעמיים", כתב קרל מרקס על ההפיכה צבאית של נפוליאון השלישי, שדמתה לתפיסת השלטון של דודו נפוליאון בונפרטה. גם פוטין הולך ונהיה דומה ליוזף סטאלין, אף שאין ביניהם כל קשר משפחתי. תוך כדי המלחמה באויב החיצוני – "השטן האמריקאי" ושלוחיו באוקראינה – מנהל פוטין חזית פנימית נגד מתנגדיו. לצד הגברת המעורבות הבינלאומית בעשור האחרון, החזיר הקרמלין את האפשרות הגרעינית ואת "מלחמת החלל" לכותרות. אלא שבהיעדר קואליציה של מדינות העומדות לצדו, ולנוכח חולשתה הצבאית והכלכלית של רוסיה, גם חוקי המשחק השתנו – הדוב הרוסי מרשה לעצמו לעבור גבולות שנשמרו בעבר בקפידה, מה שמדאיג את מנהיגי המערב, ובמיוחד את השכנות המיידיות של רוסיה. וכאן מתאים המשך הציטוט של מרקס: "פעם כטרגדיה ופעם כפארסה".
1. חיסון לסרטן, איום בחלל, מלחמה בשטן
בנאום שנשא בשבוע שעבר הנשיא פוטין בפורום בנושא טכנולוגיות עתידיות במוסקבה, הכריז על פיתוח של חיסון לסרטן: "הגענו קרוב מאוד ליצירת חיסוני סרטן ודור חדש של תרופות אימונומודלטוריות (שמדכאות את המערכת החיסונית וגורמות לגוף לייצר פחות נוגדנים). אני מקווה שבקרוב הן ישמשו לטיפול פרטני יעיל". זו הפעם הראשונה שמדינה מכריזה על הצלחה כלשהי בפיתוח חיסון לסרטן.
רוסיה הייתה המדינה הראשונה בעולם שפיתחה חיסון לקורונה – ספוטניק V שהופץ החל מאוגוסט 2020. השימוש בספוטניק V החל חודשים לפני כל חיסון אחר לנגיף הקורונה, מה שהעלה חשדות במערב בנוגע לבטיחותו וליעילותו, אולם החשש התבדה כבר בינואר 2021, עם פרסומה של ביקורת עמיתים במגזין הבריאות היוקרתי The Lancet, שקבעה כי החיסון יעיל ב-91.6% ואינו מסוכן. החיסון ספוטניק V אושר לבסוף ב-67 מדינות, בהן גם מדינות מערביות. ניתן ללמוד מכך לא מעט על היכולות הרוסיות במחקר רפואי – גם אם אינה עומדת בסטנדרטים המערביים, היא הצליחה היכן שחברות בינלאומיות רבות נכשלו.
באוגוסט אשתקד משימת הירח הראשונה של רוסיה אחרי 47 שנים נכשלה, לאחר שאבד הקשר עם חללית לונה-25, שיצאה משליטה והתרסקה על הירח. במערב היו מי שנשמו לרווחה. המרוץ המחודש לירח, על האפשרויות הכלכליות הטמונות בו, גם ככה צפוף בהרבה משהיה במאה הקודמת, עם שחקניות חדשות כמו סין, יפן והודו. אולם רוסיה לא אמרה את המילה האחרונה.
בארה"ב מעריכים שרוסיה מתכוונת לנסות להציב נשק גרעיני בחלל, מתוך כוונה להשתמש בו נגד לוויינים, כך דיווחה השבוע רשת ABC שהסתמכה על שני מקורות שונים, אחרי כמה שעות של ספקולציות פרועות שאפפו את הבית הלבן. מקור שהשתתף בדיונים בגבעת הקפיטול אמר לרשת: "זה מדאיג מאוד ורגיש מאוד. מדובר בעניין גדול".
מקור בפנטגון אמר לפוקס ניוז כי מדובר בפריצת דרך של טכנולוגיית החלל של רוסיה. "זו יכולת מתהווה עם פוטנציאל להיות איום חמור, אבל אין סכנה מיידית לציבור האמריקאי". בניו יורק טיימס דווח כי ארה"ב עדכנה את בעלות בריתה באירופה בנוגע למודיעין על יכולות הגרעין של רוסיה, ש"עלולות ליצור איום בינלאומי". מקור המעורה בפרטים, שדיבר בעילום שם, אמר לסוכנות הידיעות רויטרס: "היכולות החדשות אינן מאיימות מיידית על ארה"ב".
פוטין הגיב לחששות: "רוסיה נגד הצבת נשק גרעיני בחלל". אולם בשנה האחרונה הוא איים כמה פעמים כי לא יהסס להשתמש בנשק גרעיני אם ארצו תותקף, ביטל הסכמים ואמנות בנוגע לפיתוח טילים וראשי נפץ גרעיניים, והציג משנה אידאולוגית שלפיה המערב הוא "שטן" המערער את היציבות והביטחון בעולם. במערב מתקשים להתייחס ברצינות להבטחותיו של פוטין, שימים ספורים לפני הפלישה לאוקראינה חזר והכריז כי ארצו לא תפלוש לשכנתה, שכן הדבר מנוגד לחוקי המדינה.
2. עשור לסיפוח קרים, שנתיים לפלישה הגדולה
השבוע יציינו ברוסיה עשור לסיפוח חצי האי קרים, המהלך הראשון במלחמתו של פוטין במערב, שהכריז עליה ימים ספורים לאחר אולימפיאדת החורף. סיפוח חצי האי הוביל להתנגשות חזיתית בין רוסיה לאוקראינה, ולתחילתן של סנקציות כבדות של האמריקאים והאירופאים נגד הענק ממזרח. בהמשך 2014 החלה המלחמה במזרח אוקראינה, שרוסיה חימשה בה שתי רפובליקות בדלניות, וסייעה להן צבאית לערער את שלטונה של קייב. כבר באותה שנה חשף הפנטגון הוכחות לכך שרוסיה מעורבת בלחימה, שולחת חיילים לחזית וקוברת אותם באישון לילה על אדמתה כדי להסתיר את מעורבותה. פלישה רוסית לאוקראינה נראתה אז דמיונית כל כך, שהאמריקאים הסתירו תחילה את המידע הזה. רק כעבור שמונה שנים של מלחמה, נכנסה רוסיה ללחימה מאסיבית ומוכרזת באוקראינה.
שנתיים עברו מאז הפלישה הצבאית לערבות אוקראינה. מצפון חברו גייסות רכובות מבלארוס לכיוון קייב, בשני ראשי חץ ממזרח וממערב לנהר הדנייפר. בצפון-מזרח אוקראינה תקפו הרוסים את העיר חרקיב, השנייה בגודלה במדינה, וניסו להגיע לדנייפר באזור קרמנצ'וג. בדרום-מזרח תקפו כוחות הבדלנים הפרו-רוסיים יחד עם הצבא הרוסי במטרה לכבוש את השטחים שנותרו בשליטת אוקראינה במחוזות דונצק ולוהנסק. בדרום תקפו הרוסים את מחוז חרסון מחצי האי קרים ומרוסיה, במטרה לנתק את אוקראינה מהים, וליצור מסדרון יבשתי בשליטה רוסית לחצי האי.
המטרות שפוטין הכריז עליהן עם פרוץ המלחמה היו "לעצור את רצח העם" שביצעו כביכול האוקראינים ברפובליקות הבדלניות ולהביא ל"דה-נאציפיקציה ודה מיליטריזציה" של אוקראינה. במציאות, הקרמלין פעל להפיכה שלטונית בקייב, כדי לכפות על האוקראינים שלטון פרו-רוסי. אלא שהמלחמה לא התפתחה כמתוכנן, והצבא הרוסי ויתר על המאמצים בקייב, ונאלץ לסגת מחרקיב ומחרסון תוך חודשים אחדים.
במלאת שנה למלחמה, התייצבה החזית בקו של כ-2,000 ק"מ בין השטח שבשליטת אוקראינה לשטח שבשליטת רוסיה. כמחצית מקו החזית, לא פחות מ-1,000 ק"מ, עובר בתוך שטחה של אוקראינה, ומפלח רצועה נרחבת ממזרח המדינה שנתונה לשלטון רוסי. רוסיה שולטת בשטח גדול פי 4 מחצי האי קרים שסיפחה כבר ב-2014, וכפול משני המחוזות הבדלניים שהכריזה על סיפוחם ערב פלישתה לאוקראינה.
קו החזית כמעט לא זז בשנה החולפת. שני הצדדים מחופרים ומבוצרים היטב. אוקראינה התכוננה רבות למתקפת האביב שלה, וכשזו הגיעה, הישגיה היו בטלים בשישים. רוסיה הדפה את המתקפה האוקראינית, ובסופו של דבר הצליחה השבוע לכבוש את העיר אבדייבקה במזרח אוקראינה. ההישג הרוסי הגיע לאחר תשעה חודשים שרוסיה לא כבשה בהם שטחים, והתמקדה בהגנה ובמתקפות טילים ומל"טים על העורף האוקראיני. השנה החולפת היא במובנים רבים "שנה מבוזבזת" עבור שני הצדדים, ואין כל הבטחה שזה עתיד להשתנות בשנה הבאה.
ההישג המרשים ביותר שפוטין עשוי לרשום הוא המלחמה המתמדת. בהיעדר תקשורת חופשית ואופוזיציה לוחמנית, פוטין החזיר את רוסיה להיות מכונת מלחמה. תעשיות הנשק התעצמו, נתיבי הסחר עוקפי הסנקציות פולסו, והאזרחים התרגלו לנורמלי החדש: "מלחמה היא שלום", כפי שכתב ג'ורג' אורוול בספרו "1984". אחרי שנתיים של מלחמה רצופה, עם רבבות הרוגים, שלטונו של פוטין מבוסס מתמיד.
3. האויב מבית
בתקשורת הרוסית נכתב השבוע כי בתוך פחות מחצי שנה "מצאו את מותם" שני האיומים הפוליטיים הגדולים ביותר של פוטין: מנהיג האופוזיציה אלכסיי נבלני (47) ובעליו של כוח וגנר, יבגני פריגוז'ין (62). נבלני ופריגוז'ין שניהם לאומנים קנאים רוסים, אולם הדמיון ביניהם נגמר כאן. הראשון היה בלוגר ופעיל פוליטי עם רקע אקדמי עשיר, ואילו השני עסק במעשי נוכלות ומרמה שהובילו אותו למאסר של תשע שנים אחרי שהורשע בעבירות שוד והונאות ענק. ככל שנבלני העצים את ביקורתו על פוטין, כך התקרב פריגוז'ין לפוטין באמצעות רשת אספקת מזון בבעלותו. כששניהם כבר תפסו מעמד עוצמתי בציבוריות הרוסית, פנה נבלני לפעילות תקשורתית נגד הקרמלין, הפיץ רעיונות ליברליים והעניק תקווה לציבור המלומד. פריגוז'ין עשה בדיוק את ההפך: הוא הקים צבא שכירי חרב וחתם על עסקאות מפוקפקות וסודיות עם השלטון הרוסי כדי לסייע לו במלחמות שהוא מעורב בהן במזרח התיכון ובאפריקה.
כשנבלני שב מהגלות והסגיר את עצמו לרשויות החוק, תוך שאנשיו מפיצים סרטי תעודה על השחיתות של פוטין, פריגוז'ין קיבל לידיו אלפי אסירים ששימשו בשר תותחים בחזית ברוסיה. נבלני מרד בפוטין מתוך המערכת הפוליטית, בעוד פריגוז'ין מרד במנגנון הפוליטי באמצעות קרבתו לפוטין. בסופו של דבר, שני הרוסים המפורסמים ביותר בעולם אחרי פוטין, נהרגו בנסיבות עלומות.
שלושה ימים לפני שפורסמה ההודעה על מותו של נבלני, מקסים קוזמינוב (33) נמצא מת בחניון תת-קרקעי בעיירת נופש לחוף הים התיכון בספרד. לפי המשטרה המקומית נמצאו בגופתו לפחות חמישה קליעים, לפי דיווח ברשת CNN. קוזמינוב שימש טייס מסוק בצבא רוסיה שערק עם המסוק שהטיס לאוקראינה באוגוסט 2023. גופתו נמצאה בשכונה בעיירה ויחחויוסה שמתגוררים בה גולים רוסים ואוקראינים רבים.
בקיץ האחרון, זמן קצר לאחר שקוזמינוב ערק לאוקראינה, עיתונאים רוסים בערוצי תקשורת מרכזיים דיווחו כי ימיו ספורים. "ההוראה לגביו כבר ניתנה", אמר מגיש חדשות בטלוויזיה הרוסית הממלכתית, "וזה רק עניין של זמן עד שהיא תתבצע".
הקרמלין הכחיש כל קשר לחיסולו של קוזמינוב, אולם סרגיי נרישקין, ראש מודיעין החוץ של רוסיה אמר השבוע: "הבוגד הזה הפך לגופה מוסרית כבר כשתכנן את הפשע שלו". דמיטרי מדבדב, סגן היועץ לביטחון לאומי ונשיא רוסיה לשעבר אמר: "כלב שמת כמו כלב".
אלה לא רק קוזמינוב, נבלני ופריגוז'ין. כלי תקשורת מערביים וערוצי אופוזיציה רוסיים מייחסים לפוטין את חיסולם של לפחות עשרה מבקרים ויריבים פוליטיים בשני העשורים האחרונים. השבוע הזכירו הוושינגטון פוסט, רדיו אירופה החופשית והגרדיאן לקוראיהם את סיפורי הגבורה של מתנגדי פוטין שנהרגו בנסיבות שקשה להאמין שהוא לא היה קשור אליהן:
- סרגיי יושנקוב (52), מנהיג מפלגת האופוזיציה 'רוסיה הליברלית', נרצח בכניסה לביתו באפריל 2003.
- יורי שצ׳קוצ׳יקין (53), עיתונאי שחקר את הפיצוצים בבתי הדירות במוסקבה, מת בפתאומיות ממחלה מסתורית ביולי 2003. הרשויות ברוסיה החרימו את מסמכיו הרפואיים.
- אנה פוליטקובסקיה (48), עיתונאית ופעילת זכויות אדם שנחשבה המבקרת החריפה ביותר של פוטין, נרצחה בדירתה במוסקבה ב-7 באוקטובר 2006, יום הולדתו ה-54 של פוטין.
- אלכסנדר ליטוויננקו (43), סוכן בשירות הביטחון הרוסי שחקר את הפשע המאורגן ברוסיה. הוא חשף את קשריו של פוטין לעולם הפשע, ערק וגלה לבריטניה. הוא נרצח באמצעות הרעלה רדיואקטיבית בלונדון בנובמבר 2006. בריטניה מאשימה את הקרמלין ברצח.
- סטניסלב מרקלוב (34) ואנסטסיה בבורובה (25), שני עיתונאים שביקרו את ההפרות החמורות של זכויות האדם ברוסיה, נורו למוות יחד במרכז מוסקבה בינואר 2019. מקרה הרצח לא פוענח, אך כלי תקשורת במערב וברוסיה קושרים את הרצח לקרמלין.
- נטליה אסטמירובה (51), פעילת זכויות אדם צ'צ'נית שחקרה לפי ה-BBC חטיפות ועינויים של מאות צ'צ'נים בידי הצבא הרוסי, נחטפה ונרצחה סמוך לביתה בגרוזני ביולי 2009. כלי תקשורת ברוסיה ובמערב קושרים את הרצח שלה למנהיג הצ'צ'ני רמזן קדירוב ולאנשי צמרת אחרים המקורבים לפוטין.
- סרגיי מגניטסקי (37), משפטן ברשות המסים הרוסית שחשף כי בכירים במשרד ההגנה הרוסי העלימו מסים של 230 מיליון דולר. הוא נכלא ומת בכלא בנובמבר 2009 לאחר שהוכה למוות, לפי הרשויות ברוסיה. לאחר מותו הואשם בעצמו בהעלמת מס דומה לזו שחשף.
- בוריס נמצוב (55), מדינאי רוסי שהתמנה ב-1997 להיות סגן ראש הממשלה, תפקיד שמילא במשך שנה. נמצוב היה מנהיג מפלגת 'ברית כוחות הימין', וממבקריו החריפים של פוטין. מתנקש רצח אותו במרכז מוסקבה בפברואר 2015. רוצחו היה מפקד בצבאו הפרטי של קדירוב. בתו האשימה את פוטין ברצח.
- מיכאיל לסין (57), אוליגרך מקורב לפוטין שהקים את סוכנות הידיעות הרוסית RT. לסין עבר לגור בקליפורניה ב-2011, אך המשיך למלא תפקידים מרכזיים בתקשורת הרוסית, והתפטר במפתיע בסוף 2014. הוא שב לארה"ב בתחילת 2015 ונמצא ללא רוח חיים בנובמבר של אותה שנה במלון בוושינגטון הבירה. לפי רשויות החוק בארה"ב הוא נרצח, ובמסמך של ה-FBI שהודלף נכתב שהרוצח שלו עבד עבור אוליגרך המקורב לפוטין.
הנסיבות המשונות שמתנגדיו של פוטין מוצאים בהן את מותם הן רק חלק מהתמונה המלאה של דיכוי האוכלוסייה הרוסית. הדיכוי מתחיל כבר בגילי בית הספר היסודי. ילדי רוסיה קוראים ספרי היסטוריה טריים שהודפסו לפני שנה, ולפי הגרדיאן הם עוטפים את פלישת רוסיה לאוקראינה באתוס של גבורה והגנה על המולדת, ומלמדים כיצד מיוצרים מל"טים צבאיים. יוצאי המלחמה, חלקם אסירים לשעבר מכוח וגנר הידוע לשמצה, מבקרים בבתי ספר כדי להטיף ל"ערכים פטריוטיים", לפי רדיו אירופה החופשית.
תיאטראות ומוזיאונים, שבעבר היו במרכזה של סצנה תרבותית בועטת, צמצמו את התכנים שהם עוסקים בהם, אחרי שחלק מהאומנים והבמאים נשלחו למושבות עונשין או ברחו לגלות. כמה מוזיאונים מציגים כעת תערוכות עם חפציהם האישיים של חיילים אוקראינים שנהרגו בשדה הקרב, לפי האתר הרוסי מדיזונה.
בהנחיית הכנסייה האורתודוקסית, הקרמלין הוציא מחוץ לחוק את מרכיבי הזהות ההומוסקסואלית, ואסר על אזרחיו לענוד עגילים בצורת צפרדע, ציורים של קשת בענן או כל צורה של דגל הגאווה.
לפי עדויות רבות, לחץ המדינה יצר אווירה של פחד והוקעה, שבה שכנים, חברים ואפילו בני משפחה מלשינים זה על זה, לרוב בעילום שם. אווירה זו מזכירה את התקופות האפלות ביותר של רוסיה תחת משטרו של סטאלין. סקר שנערך לאחרונה הראה כי עד 30% מהרוסים פחדו להביע את דעתם על המלחמה, אפילו בפני חברים ובני משפחה, לפי הגרדיאן. "ראינו עמדות מוצקות על לאומנות ופטריוטיות, ותמיכה מובהקת במלחמה", אמר דניס וולקוב מסוכנות הסקרים העצמאית Levada Center, והצביע על סקרים שמראים בעקביות רמות גבוהות של תמיכה בפלישה לאוקראינה בקרב הרוסים.
פוטין הצליח לצופף את השורות גם בקרב האליטה וקהילת ההון הרוסית, שחלקה הביע בעבר התנגדות לפלישה לאוקראינה. "הפסקנו לפנטז על העתיד שלאחר פוטין", אמר איש עסקים גדול במוסקבה לגרדיאן. "פוטין הוא המציאות שלנו, ואנחנו צריכים לחיות בה".
