היישובים הערביים סובלים ממחסור קשה באמצעי מיגון גם אחרי כמעט שנתיים של מלחמה – כך עולה מדו"ח חדש של 'במקום', עמותה שהקימו מתכננים ואדריכלים לקידום זכויות אדם בתחום התיכנון. לפי הדו"ח, גם תוכנית המתאר הארצית למיגון (תמ"א 40 א/1/1) שאושרה לאחר אוקטובר 2023 לא מספקת פתרון הולם.
כ-100,000 אזרחים בדואים המתגוררים בכ-35 כפרים לא מוכרים בנגב מתמודדים עם מטח הירי האיראני כמעט ללא אמצעי מיגון. לרשותם רק מיגוניות מעטות שפוזרו בשטח, ומחבואים ארעיים כמו גשרים ובורות. גם ל-200,000 הבדואים המתגוררים ביישובים מוכרים בנגב אין אמצעי מיגון תקניים. חלקם נמלט לבתי הספר ומוסדות הציבור, שבהם יש ממ"דים.
"אנחנו מציפות את נושא המיגון בכל מערכה ומלחמה, ואף אחד לא עושה עם זה כלום", אומרת ל'דבר' נורה אשקר-זהר מעמותת 'אתך-מעכי', הפועלת לשמירת זכויותיהן של נשים מוחלשות. ב-2014 גובשה החלטה 1661 להכנת העורף למצבי חירום, שבה דובר גם על מיגון, אך היא לא קודמה. "צריך שהחלטות ממשלה ייושמו. התקבלו החלטות והוקצו תקציבים, אבל פשוט לא יושמו או התמסמסו, בוטלו או קוצצו. צריך לבנות תוכנית מותאמת, בשיתוף ראשי השלטון המקומי, שמבינים מה המצב ומה המצוקה".
סופיאן אלשמסאן, אב לשישה מאלפורעה ומורה באום בטין, שלח את תמונת משפחתו בתעלת בטון, מדרום לצומת חתרורים לכיוון מפעלי מישור רותם. "ישנו כל כלילה מתחת לגשר הזה. ביקשנו מיגוניות ולא קיבלנו, לא עוזר שאבא שלי נכה צה"ל שבשבי המצרי וסוחב פוסט טראומה. גם באזור שהיינו בו כל הגשרים היו… pic.twitter.com/hWWB3PvyyF
— המועצה האזורית לכפרים הלא מוכרים בנגב (@rcuvnegev) June 15, 2025
הצעה: המשפחות יבנו, המדינה תדריך
כ-250 נקודות מיגון (מיגונית או מחסה הפתוח לשמיים) הוקמו בנגב מאז אוקטובר 2023. המדינה הקימה כמחצית מהנקודות האלו, ואת היתר הקימו ארגונים אזרחיים. לטענת 'במקום' נדרש מיגון בכ-10,000 אתרים בנגב.
לצד הקריאות מהחברה האזרחית לפתרון מיידי בדמות הקמת מיגוניות, ולפתרון ארוך טווח בדמות החלטות ממשלה מקיפות, עלתה בנגב אתמול קריאה לסייע לתושבים להקים מיגוניות בעצמם. ואחיד אל-הוזייל, סא"ל במיל' ופעיל חברתי תושב רהט, הציע בפוסט שכתב ברשתות החברתיות שהמדינה תספק מפרט טכני להקמת מיגונית אישית סמוך לכל בית. "כל משפחה תוכל לבנות בעצמה מיגונית בליווי מקצועי, פיקוד והסמכה של פיקוד העורף – כך ניתן לצמצם את הפער תוך שבועיים בלבד. מדובר במענה מהיר, זמין ומציל חיים".
במקביל, יש מי שכבר התחילו להרים את הכפפה. המועצה לכפרים לא מוכרים והאדריכלית לובנה א-צאנע פרסמו מדריך מפורט להקמת מקלט החפור באדמה, עם המחשות ויזואליות.
המחסור במיגון פוגע במיוחד בנשים
בישובים הערביים בצפון ובמרכז הארץ, מצוקת התיכנון והבנייה הצפופה פוגעים ברמת ההתמגנות. במרבית הישובים הערביים לא הוקמו מקלטים ציבוריים, בשונה מהישובים היהודיים הסמוכים. בבניה החדשה המוסדרת יש ממ"דים, אך תושבי השכונות הוותיקות נותרו ללא מיגון, או שהם נאלצים להימלט למוסדות ציבור ממוגנים כמו בתי-ספר.
ל-400,000 תושבי מזרח ירושלים יש כ-60 מקלטים ציבוריים בלבד, כך לפי הדו"ח, לעומת מאות מקלטים במערב העיר. מרבית המקלטים הציבוריים במזרח העיר נמצאים בבתי ספר. לבתים רבים במזרח ירושלים אין מיגון, אם בשל העובדה שהמבנים נבנו לפני זמן רב, ואם בשל בנייה לא חוקית.
המחסור במיגון פוגע במיוחד בנשים. "כשחזית המלחמה נפתחת, אז יש גם את החזית של הנשים, שלרוב נשארות בבית עם הילדים", אומרת אשקר-זהר. לדבריה המצב יוצר לחץ ומצוקה בקרב האימהות: "זה קשה מאוד, את אפילו לא יכולה לנהל שגרת חירום סבירה. יש כל הזמן דריכות ואי ודאות, כי אין מרחב מוגן שאפשר לדעת שבו אני בטוחה, ויכולה להבטיח לילדים שלי שבו הם בטוחים. כשאת שקופה ביומיום, בעיתות מלחמה את יותר שקופה, ואנחנו צריכות שהמדינה תראה אותנו".
העול הכלכלי נופל על האזרחים
לפי הדו"ח, תוכנית המתאר הארצית למיגון אמנם מקלה על הליכי הרישוי להקמת ממ"דים במבנים פרטיים וציבוריים, אך אינה כוללת כל מימון ממשלתי לבניית המיגון, ואינה מציעה סיוע לבנייה. כך, העול הכלכלי של בניית מיגון נופל על האזרחים והרשויות המקומיות. ההשלכות חמורות במיוחד עבור אוכלוסייה מוחלשת, ורשויות באשכול כלכלי-חברתי 1-2, כמו ישובים ערביים רבים.
תוכנית נוספת המשמשת לקידום המיגון היא תמ"א 38, שבבסיסה נועדה לחיזוק מבנים בפני רעידות אדמה. התוכנית מתבססת על השוק החופשי ומקדמת פרויקטים כדאיים כלכלית. לדברי כותבי הדו"ח, זו הסיבה שהתוכנית לא נפוצה בישובים פריפריאליים וערביים, וממילא אינה מספקת שם פתרונות מיגון.
עמותת 'במקום' מסרה כי היא קוראת לממשלת ישראל ולרשויות המקומיות לפעול בדחיפות לסגירת הפערים במיגון האזרחי. זאת באמצעות תכנון ארוך טווח; הקצאת מימון ממשלתי ייעודי; סיוע טכני וכלכלי לתושבים; והבטחה של הקמת אמצעי מיגון בכל היישובים הזקוקים להם ופיקוח על כך.
"האפליה התכנונית כלפי החברה הערבית והבדואית מחריפה את מצבן העגום של אוכלוסיות אלו מול איומים ביטחוניים ממשיים", אמרו בעמותה, "ההזנחה המערכתית פוגעת באופן בלתי פרופורציונלי באזרחים הפגיעים ביותר, וצריך להפסיק זאת מיד. נוסף על כך, בימים האחרונים אנו רואים גם גל של גילויי גזענות בוטים בעקבות האירועים האחרונים, ואנו קוראים לממשלה ולרשויות לפעול להסרת התופעות הללו".
