הדו"ח השנתי של בנק ישראל ל-2025 מציג תמונה מדאיגה, ומדויקת למדי, של הכלכלה הישראלית. ישראל היא כלכלה לא שוויונית, עם שיעור עוני גבוה, שיעור גבוה של עובדים בשכר נמוך, פריון עבודה נמוך, והוצאה אזרחית שנמוכה משמעותית מזו המקובלת במדינות המפותחות. בבנק ישראל מזהים נכון גם את הקשר בין הדברים: מחסור בהשקעה בתשתיות ציבוריות, בחינוך ובהון אנושי לא רק פוגע באיכות החיים, אלא גם מחליש את הצמיחה ארוכת הטווח. גם בחלק מהמלצות המדיניות בדו"ח יש היגיון ברור, אולם לצד האבחנות החשובות, בולטת בהיעדרה תפיסה רחבה יותר של מדיניות צמיחה.

בבנק ישראל צודקים כשהם אומרים שישראל תצטרך להגדיל את ההוצאה הציבורית האזרחית, ובמקביל להתמודד עם העלייה המתמשכת בהוצאות הביטחון. הם צודקים גם כשהם מדגישים את הצורך בשילוב טוב יותר של חרדים וערבים בשוק העבודה, באמצעות חינוך, הכשרה וכישורים מתאימים. חשובה גם ההכרה בפערי השכר בין המגזר הפרטי לציבורי, ובכך שהשכר הנמוך במגזר הציבורי פוגע ביכולת למשוך עובדים טובים ולספק שירות ציבורי איכותי.

גם ההמלצה להגדלת מיסוי לצורך מימון צורכי הביטחון והרחבת ההשקעה האזרחית סבירה, לאור נטל המס הנמוך יחסית בישראל. עם זאת, בבנק מציעים להתחיל במיסים עקיפים ו"מתקני התנהגות" כמו מס פחמן, אגרות גודש ומס על משקאות ממותקים ועל כלים חד-פעמיים, ולא מציעים מיסוי פרוגרסיבי על רווחי הון, אף שהמצב הנוכחי מיטיב עם בעלי ההכנסות הגבוהות.

אלא שמה שחסר בדו"ח לא נוגע רק לשאלה מאיפה יגיע הכסף, אלא לשאלה מה המדינה מוכנה לעשות עם הכלכלה. בהתאם לגישה ששלטה בכלכלה בעשורים האחרונים, גם כאן עיקר תשומת הלב ניתנת לצד ההיצע: חינוך, מיומנויות, תמריצים לעבודה ותשתיות. כל אלה חשובים מאוד, אבל לא מספיקים. כדי לשפר את הפיריון, להעלות את רמת החיים ולצמצם את אי השוויון נחוצים גם כלים מסוג אחר, כמו מדיניות תעשייתית, שמירה על רמת ביקוש גבוהה, ועידוד שכר גבוה לעובדים.

מדיניות תעשייתית: ללמוד מההייטק

מדיניות תעשייתית נועדה לטיפוח תעשיות נבחרות על פי יעדי מדיניות. למשל, תעשיות מוטות יצוא, שמספקות עבודות איכותיות בשכר גבוה, ומאופיינות בפריון עבודה גבוה ובחדשנות. מדינות במזרח אסיה כמו טאיוואן ודרום קוריאה השתמשו במדיניות תעשייתית ככלי מרכזי במהלך הפיכתן ממדינות עניות למעצמות טכנולוגיות. אך בעוד ברחבי העולם המדיניות התעשייתית שבה למרכז הבמה, בבנק ישראל נצמדים למוכר והידוע.

גם ההיי-טק הישראלי הוא דוגמה מובהקת להצלחת המדיניות התעשייתית. הצלחתו היא תוצאה של יוזמה וחדשנות מהמגזר הפרטי שנתמכות במעורבות ממשלתית באופנים שונים, כפי שהראו מחקריו של ד"ר ארז מגור.

הממשלה צריכה לחשוב איך להרחיב את הצלחת ההיי-טק ליותר קבוצות באוכלוסייה. חינוך וכישורים, בייחוד בקרב חרדים וערבים, חשובים, כמו שמדגישים בבנק ישראל, אבל יש תפקיד חיוני גם למעורבות המדינה בטיפוח תעשיות. בנייר עמדה שפרסם מכון המחקר של ההסתדרות פורום ארלוזורוב, ונכתב בידי ד"ר מגור, ממליץ מגור לקדם את תחומי הפוד-טק, הטכנולוגיה הרפואית והאנרגיות המתחדשות, ולהרחיב את פעילות ההיי-טק כך שתכלול ייצור ולא תתמקד רק בפיתוח.

ביקושים ושכר גבוה משפרים את הפריון

פריון עבודה מוצג בדרך כלל כבעיה של צד ההיצע: השכלה, טכנולוגיה, תשתיות, כישורי עובדים. כל זה נכון, אבל זו רק חצי תמונה. פריון מושפע גם מרמת הביקוש במשק. כשלעסקים יש ביקוש גבוה ויציב, הם יכולים למכור יותר, לנצל טוב יותר את כוח האדם והציוד שכבר קיימים, ולהצדיק השקעות חדשות בטכנולוגיה, בציוד ובשיטות ניהול טובות יותר.

בעסקים רבים גידול במכירות יכול לקרות ללא גידול משמעותי בהוצאות. רמת ההשקעה הקיימת בעובדים, שכירות ואמצעי ייצור מספיקה להגדלת המכירות, כך שתוספת ביקוש מעלה את המכירות עם השפעה קטנה יחסית על העלויות. התוצאה היא שהפריון לעובד גדל. לדוגמה, מסעדה שפועלת בתפוסה של 80%, יכולה להגדיל את המכירות מבלי להעלות את תשלום השכירות או רכישת ציוד, ולפעמים אפילו מבלי לשכור עובדים נוספים. כך, גידול בביקוש ישפר את פריון העבודה של העובדים במסעדה הזו. מחקרים אמפיריים, למשל של הכלכלן אלן בליינדר, מצאו שעבור רוב החברות, עליה במכירות מפחיתה את עלות הייצור ליחידה.

נקודה נוספת: כשהביקוש גבוה, יותר קשה לשכור עובדים. היכולת לעמוד בביקוש תלויה באימוץ טכנולוגיות יעילות יותר ובשיפור שיטות הניהול. נוסף על כך, בתחרות על העובדים יש יתרון לחברות עם פריון העבודה הגבוה ביותר, כך שביקוש גבוה מוביל, דרך תחרות, לשימור של עסקים עם פריון גבוה. ביקוש גבוה יכול גם להפוך השקעות גדולות בפיתוח ובאימוץ טכנולוגיות לכדאיות, ולהקל על מימונן בעקבות הגידול ברווחים.

גידול בשכר משתלב עם רמת ביקוש גבוהה ומדיניות תעשייתית, שתפקידה ליצור משרות עם שכר גבוה ולטפח פריון עבודה גבוה. כשהשכר גבוה, גדל התמריץ להתייעלות בעזרת שיפורים טכנולוגיים וניהוליים. נוסף לכך, מחקרים הראו ששכר גבוה מגדיל את המוטיבציה של העובדים, ודרכה את פריון העבודה, ומפחית את תחלופת העובדים, כך שפחות משאבים מבוזבזים על הכשרה ושילוב של עובדים חדשים.

גידול ברמת השכר תורם גם לרמת הביקוש על ידי הגדלת הצריכה שממומנת בעזרת השכר. נגידת בנק ישראל לשעבר קרנית פלוג אמרה בסקירה על מצב הכלכלה ב-2017 שהצמיחה הישראלית המהירה נבעה מגידול בצריכה על בסיס עלייה בהכנסות מעבודה. ככל שהגידול בשכר תורם לצריכה, הוא מסייע לשיפור הפריון.

לביידן זה עבד

כהונת ביידן מספקת דוגמה עדכנית לכך שמדיניות השקעות ממשלתית אקטיבית יכולה לעבוד. הממשל האמריקאי קידם השקעות רחבות בתשתיות, בשבבים, באנרגיה נקייה ובייצור מתקדם, ובמקביל שמר על רמת ביקוש גבוהה. הביקוש החזק נשען בין היתר גם על עלייה בשכר, שתרמה לצריכה הפרטית. השילוב הזה סייע לכך שבמהלך תקופת כהונתו, ארצות הברית צמחה הכי מהר מבין מדינות ה-G7, וגם רשמה את שיפור הפריון המהיר ביותר.

בסופו של דבר, הדו"ח של בנק ישראל חשוב משום שהוא אומר בקול ברור שישראל לא תוכל להמשיך עם הוצאה אזרחית נמוכה, שירותים ציבוריים חלשים, חינוך לא מספק ושוק עבודה מפוצל. זו נקודת פתיחה טובה. אבל כדי לצאת באמת מהמלכוד של פריון נמוך, עוני ואי-שוויון, צריך יותר מהגדלת תקציבים ומהרחבת ההכשרה. צריך גם מדינה שמוכנה לקחת חלק פעיל יותר בעיצוב הכלכלה: לטפח ענפים, לשמור על ביקוש, לעודד שכר גבוה, ולחבר מחדש בין צמיחה לבין שיפור ממשי בחייהם של רוב העובדים.