בוקר במרכז מסחרי במודיעין, עירו של ולדימיר בליאק, מרכז האופוזיציה היוצא בוועדת הכספים. 46 חברי כנסת חדשים עומדים להגיע למשכן הכנסת השבעה חגיגית, אבל לא בליאק, שמתייצב לראיון מחויך ורגוע. האווירה שהוא משדר אינה של מי שאיבד את עבודתו, אלא הוקרה על מה שהצליח לעשות בשנים  האחרונות.

בליאק, יצא מהכנסת לאחר ששובץ במקום ה-16 ברשימת 'ביחד', שקיבלה 12 מנדטים. "אני לא אגיע היום להשבעה", הוא אומר ל'דבר', "חברי כנסת לשעבר שדיברתי איתם אמרו לי שכשאתה יוצא מהכנסת אתה לא דורך שם. אני מתחיל להבין את זה היום".

בליאק נכח ביותר דיוני ועדות בכנסת האחרונה האחרונה מכל ח"כ אחר. 1,299 דיונים נכון לאוגוסט האחרון, לפי בדיקת 'שקוף', כמעט מאה יותר מהבא אחריו ברשימה. הוא זכה ב-2023 באות איכות אביר השלטון, והוביל קרבות בלימה בוועדת הכספים של הכנסת, הוועדה המשפיעה ביותר שאחראית על חוק התקציב והעברות תקציביות נוספת.

הריצה המשותפת של 'יש עתיד' עם הרשימה שהקים נפתלי בנט, ותוצאות הבחירות  הובילה לכך שהוא לא נכנס לכנסת הקרובה. בשנים האחרונות בליאק הגן על שיטת בחירת חברי הכנסת ביש עתיד, וטען שפריימריז מביאים איתם שחיתות.

יכול להיות שבמרכז הפוליטי בישראל צריך פריימריז ולא ועדה מסדרת בשליטת היו"ר? בפריימריז של 'הדמוקרטים' שלושת חברי הכנסת שעבדו קשה בכנסת האחרונה הצליחו. זו הנחה מאוד סבירה שמצביעי המפלגה שלכם היו מתגמלים את העבודה שלך ובוחרים בך.
"גם עכשיו אני לא אוהב פריימריז. ברור שאני מאוכזב, אבל אני גם לא כועס על לפיד. אני יכול להסכים יותר או פחות עם ההחלטה, אבל היינו במצב לא פשוט במפלגה, וזו החלטה ניהולית לגיטימית.

"שלוש פעמים נכנסתי לכנסת עם הוועדה המסדרת וכמו שאתה נכנס אתה יכול גם לצאת. נכון שהנסיבות היו נגדי, וזה קצת קיצוני שזה קרה אחרי קדנציה מוצלחת שלי, אבל ככה זה בפוליטיקה, לפעמים אתה למעלה ולפעמים למטה.

"תסתכל על הפריימריז בליכוד. אלמוג כהן יצא במקום טוב, הוא פרלמנטר? הגיעו למעלה אנשים שהיו שרים גרועים ופרלמנטרים גרועים. במקרה בדמוקרטים שלושת הכוכבים, שבאמת היו כוכבים, יצאו גבוה, אני באמת מברך על זה, אבל זאת לא ערובה לשיטת הפריימריז".

עם מה התמודדת כמרכז האופוזיציה של ועדת הכספים בכנסת האחרונה?
"הייתי גם מרכז הקואליציה בוועדה בכנסת שלפניה בזמן ממשלת השינוי. שם המטרה שלך זה להביא את חברי הוועדה להצביע ולנצח בהצבעות. מרכז האופוזיציה זה דבר שונה לחלוטין – אתה לא יכול לנצח בהצבעות כי אתה תמיד במיעוט מספרי, מקסימום לנסות לגנוב פה ושם ניצחון. המשמעת הקואליציונית הפכה לחזות הכול. התפקיד שלך זה קודם כל להתנגד למה שהממשלה מביאה".

גם לדברים שאתה מסכים איתם?
"כל עוד זה לא נוגע בפצועי צה"ל, מפונים, חטופים, או עסקים שנפגעו במלחמה. זו המורכבות בלהיות אופוזיציה בזמן מלחמה, אתה לא יכול להתנגד בלי כאבי בטן. יש תפקיד גם לתווך החוצה את מה שקורה בוועדה, בעיקר דרך התקשורת, אבל גם דרך הטוויטר שלי שהפך למקור לכותרות ולמידע על לאן הכסף של הציבור הולך. וגם לבלום צעדים בעייתיים של הממשלה בכלים פרלמנטרים ומשפטיים.

"יצרנו סוג של הרתעה. יו"ר הוועדה משה גפני ואחר כך חנוך מילביצקי ידעו שבלוחות הזמנים הצפופים של הועדה, אם הם יעלו נושא בעייתי, נאור שירי ואני נעשה להם ברדק שיעכב אותם במשך שעות, וזה ידפוק להם את כל הלו"ז קדימה. אז הם נמנעו מחלק מההצעות. אלה גם ניצחונות קטנים".

מה הצלחתם לבלום? ובמה לא הצלחם?
"קודם כל לא הצלחנו להפיל את הממשלה. אני חושב שבג"ץ המיליארד שלנו משנה מציאות בחינוך החרדי. הצלחנו בעזרת היעוץ המשפטי למנוע תקציב של 5.8 מיליארד שקלים שסומן כ'רזרבה אזרחית' למלחמה אבל יועד למטרות פוליטיות. כשהם ניסו ב-31 בדצמבר 2025 לעשות העברות תקציביות מגזריות ביום האחרון לשנת הכספים הייתי שם, בהתחלה לבד, והצלחתי למנוע את זה.

"בחודשים האחרונים, אחרי פיזור הכנסת, הייתי אחראי על ועדת ההסכמות. הגיעו אלי הרבה לחצים לאשר 45 מיליון שקל למירון. אין חרדי שהחליף איתי פעם מילה ולא התקשר ללחוץ עלי לאשר את התקציבים האלה".

"כתב כנסת ותיק מעיתון מ'הצד השני' אמר שהוא לא זוכר אופוזיציה כל כך אפקטיבית בועדת הכספים. אני חושב שהיינו אגדה, נאור, נעמה, אורית, חאמד ואני. ירקנו דם, עברנו תשעה תקציבים בארבע שנים עם הממשלה הזאת. עוד ידברו הרבה על מה שעשינו שם".

נושא הדיון הכי ארוך וממושך שלכם, יותר מ-100 שעות במצטבר, היה על מס הרווחים הלא מחולקים ("רווחים כלואים"), על חברות קטנות שנמנעות מחלוקת רווחים כדי להימנע מתשלום מס. אמרת שזה לא יתקרב להכניס את היעד של 10 מיליארד שקלים.
"וטעיתי. לא הערכתי נכון את הלחץ שיהיה על בעלי עסקים. אני עדיין חושב שבטווח הרחוק זו טעות, כי מדובר בפגיעה בפעילות העסקית שאנשים בשטח כבר מדווחים עליה, אבל כששאלו אותי בקמפיין אם אפעל לבטל את החוק ישר אמרתי שלא. אתה לא מוותר על סכומים כאלה כל כך מהר".

לצד המאבקים, הרגשת שיש כבוד בין הצדדים בוועדה?
"היה כבוד הדדי. עם גפני היה יותר, עם חנוך האווירה הייתה די עכורה. לא הסכמתי עם גפני על כלום, באמת על כלום, אבל כשאתה ניגש אליו בנושאים שפחות חשובים לו הוא נותן לך לעבוד. הוא הקשיב לי, התייעץ איתי, והצלחנו לקדם דברים יחד. איפה היו לנו תאקלים? בתקציבים והעברות תקציביות שנוגעות לציבור שלו, ובייחוד כשזה מגיע לחינוך העצמאי שלו. שם דברים היו מגיעים לטונים גבוהים".

מעבר לבלימה, מה הצלחת להעביר?
"בתחילת המלחמה הגדלתי יחד עם ינון אזולאי מש"ס את הפיצוי לעסקים, מ-4.5 מיליארד שקל ל-17.5 מיליארד. אין מקום אחר בכנסת שאפשר להזיז בו 13 מיליארד שקלים. פעמיים הצלחנו בדיונים על מיסוי הבנקים להקים קרן סיוע למילואימניקים עצמאיים. 100 מיליון שנגמרו בתוך ארבעה ימים, ושנה אחר כך 300 מיליון. בוועדת העבודה והרווחה העברתי גם חוק מעטפת לחטופים ששבו".

עסקתם הרבה מאוד בכספים הקואליציוניים. יש לעיסוק בהם חשיבות ברמה של יושרה והליך תקין, אבל זה לא הרבה כסף. גם אם לוקחים את הפרשנות המרחיבה של קרן ברל כצנלסון, שכוללת כספים "קואליציוניים במהותם" שנכנסו לבסיס התקציב, זה מגיע ל-7 מיליארד שקלים, אחוז אחד מהתקציב. יכול להיות שהעיסוק היה קצת מוגזם?
"תראה, 80-85% מתקציב המדינה זה כסף קשיח לתפעול מערכות ציבוריות: חינוך, בריאות, צבא, משכורות. נשאר לך בערך 100 מיליארד שקלים שאפשר לשחק איתם, אז 7 מיליארד מתוכם זה כבר קצת יותר. ויש שם עוד כסף שהוא פוליטי, נגיד שירותי דת, אין ספק שזה שירות שאזרחים במדינה צריכים, אבל זו שאלה מה הגובה שלו. האם מירון צריך 120 מיליון שקלים בכל שנה להילולה, כשיש הרבה חשדות על ההתנהלות עם הכסף הזה?

"גם אצלנו היו כספים קואליציוניים, אבל בערך פי 7 פחות, ולא בזמן מלחמה. אם משהו נחוץ, שייכנס לתקציב, אבל לחלק צ'ופרים לפוליטיקאים זה אירוע לא טוב לכלכלה. וזה לא רק סכום, זה כסף שגומר את המדינה כלכלית וחברתית. הכסף לחינוך החרדי העצמאי הוא אסון.

"בוועדה חשפנו שרק 4% מהמורות לאנגלית בחינוך החרדי יודעות אנגלית. רוב התקציבים של אורית סטרוק הגיעו לחיזוק העתודה של המפלגה שלה, סמינרים ל'חיזוק הזהות היהודית' שבפועל היו לחיזוק הכוח הפוליטי שלהם. בכנסת הקודמת קיבלתי מיליון שקלים קואליציוניים לתרגום אתר 'כל זכות' שמנגיש ידע משפטי לציבור לשפה הרוסית. לפעמים בכסף קטן מאוד אתה יכול לשנות חיים לעשרות אלפי עולים. על זה המאבק".

כחלק מתפקידך דיברת לא מעט, בדומה לחבריך למפלגה ולגוש, על תפקידכם כלפי משלמי המיסים. אלה מי שהגיעו להכנסה גבוהה מספיק בשביל לשלם מס הכנסה. בממשלת השינוי הקודמת ראינו שמדד ג'יני עלה, והממשלה סיימה עם עודף תקציבי, שזה אומר שגבתה יותר מיסים ממה שהיא נתנה. יש ציבור עובד בעשירונים 4-6 שלא מגיע לרמות הכנסה האלה, שנראה שגם לא נותן בכם הרבה אמון בקלפי. אתה חושב שממשלת שינוי חדשה תעבוד בשביל העשירונים האלה?
"אני אלך קודם כל למאקרו. האתגר הכי גדול של הממשלה החדשה זה לחזור לצמיחה. ארבע שנים לא היינו באמת בצמיחה, כשהתחזית ל-2026 היא רק התחלה של תיקון. איך עושים את זה? מעודדים את הענפים והאנשים שמביאים לך צמיחה. ואז אתה יכול להטיב עם אוכלוסיות שפחות משתתפות בצמיחה. זו הדינמיקה הנכונה.

"פוליטית זה לא קל, בעולם מתוקן אתה מעלה מיסים וחוזר למשמעת תקציבית, גירעון שנתי של 1.5% מהתוצר ועלייה מחודשת בדירוג האשראי. זה מביא לתוצאות טובות אבל יכול להיות שבאמצע תיפול. ממשלת שינוי חדשה צריכה קודם כל להחזיק מעמד, לא להתאבד בשביל המדיניות הפיסקלית ולהתפשר בשביל היציבות הפוליטית. חוץ מזה אני למשל בעד להעלות את קצבת האזרח הוותיק, זה בושה מה שהם מקבלים היום. זה יעלה לנו אבל צריך לעשות את זה".

נתניהו הציג חזון בדלני בשנה האחרונה, אם זה בנאום ספרטה ואם בהצעותיו לעקוף סנקציות דרך בלוקצ'יין. אבל זו גם הייתה התייחסות לשינוים שחלים בעולם, משוק פתוח לחלוטין למדינות ששמות את האינטרסים שלהן במקום הראשון, בתעשייה ובמקומות עבודה. אני לא רואה במפלגות המרכז עיסוק בשינויים האלה.
"לדעתי חלק מהפיחות במצב הבינלאומי של ישראל היום נובע משינוי בערכים שלנו. היחסים שלנו עם ארצות הברית תמיד היו בנויים על אינטרסים משותפים אבל גם על ערכים משותפים, שהם קודם כל דמוקרטיה ליברלית. נכון שגם הם התרחקו קצת משם אבל הם יחזרו. אנחנו התרחקנו משם מאוד בשנים האחרונות, וזה מרחיק אותנו גם מאירופה. אנחנו צריכים לחזור להיות דמוקרטיה ליברלית, גם פוליטית וגם כלכלית.

"אני מבין את הרציונל בשאלה שלך אבל לא מתחבר אליו. אם אנחנו רוצים לצמוח אנחנו חייבים להיות חלק מהכלכלה הגלובלית. בכל מקרה, כל מה שמעודד צמיחה חייב להיות, אם זה מחקר ופיתוח או תעשייה".

מה קורה איתך בהמשך? אתה מעריך שתצליח להיכנס לכנסת הזאת? אתה חושב שתנוח קצת עכשיו?
"תיאורטית זה יכול לקרות אבל צריכים לקרות כמה דברים בדרך. צריכה לקום ממשלה עם 'ביחד', שימונו בה ארבעה שרים מטעמנו ושכולם יתפטרו דרך החוק הנורווגי, זה לא מופרך אבל גם לא משהו לבנות עליו.

"קיבלתי כבר כמה הצעות מהמגזר הפרטי, אבל מי שהולך לפוליטיקה זה אנשים לא רציונליים. במגזר הפרטי יש הרבה יותר כסף אבל אם תיווצר ההזדמנות המתאימה לעמדה משמעותית אני אשמח לתרום בשירות הציבורי. בכל מקרה זה לא ריאלי לי לנוח, אני לא בנוי לזה. זאת אחת מהבעיות שלי, אני לא מאלה שיודעים להתנתק".