שיעור ראשון: תעשייה של פסי ייצור ועבודה זולה אינה מתאימה לישראל

כל מי שמציץ בהיסטוריה של התעשייה הישראלית, יכול להסיק מייד שזה לא משתלם לייצר כאן מוצרי צריכה המוניים, כגון מכונות כביסה, שואבי אבק ומכשירי טלוויזיה. אם ג'ולס טראמפ עדיין לא הבין את זה, שישאל את מי שעדיין זוכר מה קרה לתעשיות הרכב והטקסטיל הישראליות. מי שמחפש תעשייה הבנויה על צייתנות עיוורת, שיילך לדרום מזרח אסיה. בישראל אין היררכיה מעמדית, אין כבוד לחוק, אין כבוד לכללי בטיחות, אין כבוד למבוגרים, אין כבוד לפוליטיקאים, אין כבוד לכלום. מדינת ישראל היא מדינת הסטרטאפ בדיוק בגלל העניין הזה. כל אחד כאן הוא ממציא, כל אחד הוא יזם וכל אחד מנסה להנדס את העולם. ומי שנופל ומתרסק, קם ומנסה שוב. זוהי מדינה מוטרפת וחסרת מנוח שאפשר למצוא בה הכל, חוץ מגדודי פועלים ממושמעים שמסוגלים לעבוד 30 שנה באותו פס ייצור.

את זה ניסיתי להסביר לג'ולס טראמפ, ללא הצלחה, בשיחות החסויות שלנו. הסברתי כי בישראל הוא יכול להרוויח המון מפיתוח מוצרים חדשניים, ולא משחיקת שכרם של העובדים. ניסיתי להסביר שזאת טעות להעדיף עובדים צייתנים בשכר נמוך, וכי העסק שלו איננו מתפרת טקסטיל בוייטנאם. בישראל רצוי לשתף את העובדים, לנצל את היצירתיות שלהם ולעודד חדשנות מדעית-טכנולוגית, מה שקרה בעיקר במפעל הצפוני של חיפה כימיקלים (חכ"ב).

הסברתי לג'ולס כי הקו המיליטנטי-שחצני, שאותו מוביל בעקביות מנכ"ל החברה, נדב שחר, הוליד רצף של כשלונות צורבים בכל זירה אפשרית. בתוך פחות משנה, הפכה החברה מגאוות התעשייה הישראלית לחברה שנואה על הציבור הרחב. עשרות מליוני דולרים שנשפכו על משרדים יקרים של יחצנים ולוביסטים, לא הצליחו לתקן את הנזקים.

אבל הנזק המשמעותי, שאותו צפיתי לפני חצי שנה, הוא הנטישה ההמונית של עשרות מהנדסים וטכנאים מוכשרים, אלו שפיתחו את מוצרי הדגל הייחודיים של החברה. להם קל מאוד למצוא מקומות עבודה אחרים. זוהי טרגדיה, מכיוון שהעובדים היצירתיים והפוריים הללו, יכולים היו להעניק לחכ"ב ייתרון על המתחרים ברחבי העולם. ג'ולס לא הבין כי כאשר יסיים את המהלך של סגירת המפעל הצפוני, תהיה לו אולי אמוניה כאוות נפשו, אבל אז יהיה בעלים של תעשייה נמוכת טכנולוגיה, ועל כך ישמחו מתחריו בהודו, צ'ילה וירדן. הוא יבין באיחור, כי חכ"ב היתה חברה מוצלחת ורווחית, לא בגלל מתקניה, אלא בזכות עובדיה.

שיעור שני: הדמוקרטיה הישראלית הולכת ומתחזקת

אלו המתבכיינים על קריסתה של הדמוקרטיה שלנו, ראוי להם כי ישאלו אם מה שקורה במדינה היום, יכול היה לקרות לפני 2-3 עשורים. מבלי לנקוב בשמות, היו לנו בעבר ראשי ממשלה ונשיאים שהיו בהחלט ראויים לשבת במקום שבו הושבנו את משה קצב ואהוד אולמרט. הפוליטיקאים של ימינו נזכרים בתוגה נוסטלגית בליטופים שקבלו קודמיהם מהתקשורת ומרשויות החוק, וקובלים, בצדק, כי במקום ליטופים, סורקים את בשרם במסרקות ברזל.

במשך שנים נהנתה חיפה כימיקלים מסיוע נדיב של ידידים בממשלת ישראל. היו אלו שנים נפלאות של רווחים אדירים, של מיסים זערוריים ושל ידידות מופלאה עם האנשים הנכונים. לרוע המזל, הממזרים שינו את הכללים ולא טרחו לספר לג'ולס טראמפ. השופטות ג'אדה בסול וסיגלית גץ-אופיר מבית המשפט המקומי היו הסנוניות הראשונות שבישרו את המבול. אחריהן באה שופטת המחוזי, תמר שרון-נתנאל, ואחר כך אמרו את דברם שופטי העליון, חנן מלצר, נעם סולברג ואורי שוהם. כל אלו לא הצליחו להפיל אצל ג'ולס טראמפ את האסימון. לפני שנה יכול היה למכור את החברה במחיר חלומי של יותר ממיליארד דולר, אבל חזר בו כי סמך על הבטחות ידידיו בממשלה. היו לרשותו 4 שנים להערך להספקה חלופית של אמוניה, אבל לא עשה כלום כי האמין להבטחות החברים. בחודש אפריל השנה הסביר מנכ"ל החברה לעובדים כי מייד לאחר חג הפסח יחזור ראש הממשלה מחו"ל ואז יאפס את המערכת, כלומר יאתחל אותה, כאילו היה זה מחשב שנתקע.

זה לא שראש הממשלה לא ניסה. ב- 23.4.17 נפתח מבצע בזק תקשורתי, שהחל בקריאות נרגשות ומתלהמות מנשיא התאחדות התעשיינים שרגא ברוש למר נתניהו: "זה בלתי נתפס שבמשק מודרני עוצרים לפתע אספקת חומר גלם חיוני ומאיימים על קיומם של עשרות מפעלים, אלפי מועסקים נמצאים בסכנת איבוד מקומות עבודה מיידית, האחריות לכך נמצאת אצלך, מצא פתרון מיידי לבעיית המחסור באמוניה במשק". יו"ר ההסתדרות אבי ניסנקורן החרה החזיק אחריו: "אני קורא לראש הממשלה ולמקבלי ההחלטות לנהוג באופן אחראי אשר תואם את גודל השעה ולהתערב בסוגיה למען אלפי העובדים שתלויים בכך".

בתיזמון מפליא, כמה שעות לאחר ההתלהמות הנ"ל, ביקש ראש הממשלה מבית המשפט העליון (באמצעות התקשורת) להאריך את פעילות מיכל האמוניה בחיפה ללא קביעת מועד לסגירתו. אבל זה לא צלח. ואז הוא ביקש להאריך את פעילות המפעל בשנתיים-שלוש, אבל גם זה לא קרה. ואז הוא ביקש רק כמה שבועות, ובסוף הוא נאלם דום ולא שב לחשוף את עצמו ישירות בנושא האמוניה.

בית המשפט העליון הסביר לראש הממשלה בנחרצת ובסבלנות איך עובדת מדינה דמוקרטית, המיכל עומד ריק ושומם, המשק הישראלי לא קרס, אף חברה לא התמוטטה, ואפילו חכ"ב חוזרת לעבודה סדירה עם הספקה שוטפת של אמוניה באיזוטנקים. אבל ג'ולס טראמפ עדיין לא הבין. על פי התנהלותו, נראה שהוא עדיין בטוח שאין לו על מי לסמוך אלא על אבינו שבירושלים.

שיעור שלישי: הישראלים אינם מוחלים על מעילה באמון

מלחמת ששת הימים, מלחמת יום כיפור ומלחמת לבנון הראשונה הן רק חלק מהחוויות שעברו בני דורי. התנסויות אלו חקקו בבשרנו ערכים, סדרי עדיפויות ועקרונות חיים שמייחדים אותנו כישראלים. עמיתים רבים שפגשתי במהלך חיי בחו"ל התקשו להבין את העניין. רבים הביעו צער על כך שנאלצתי לבזבז שנים רבות במדי צה"ל, לפקד על פלוגת סיור שריון ולהשתתף בלחימה בחזיתות הירדנית, המצרית והלבנונית, במקום לנצל את הזמן לקידום קריירה עסקית או אקדמית.

כמובן שלא היה זה ביזבוז זמן, אלא זכייה נדירה בחינוך יוצא דופן. למדנו לזהות ולהעריך חברות אמת, מחוייבות אישית, נאמנות לאנשים ודבקות בעקרונות. רכשנו יכולות לזהות את הצד היפה שבאדם, להבחין בין ידידות אמת לבין זיוף, להאמין במי שראוי לאמון, ולהיות גאים בתרומתנו לחברה הישראלית. גילינו כי ישנם נכסים שלא ניתן למדוד בכסף או להמירם לכסף: יושרה, מוניטין, כבוד, מנהיגות, אמון, הערכה. במבט לאחור, אין תשלום שהוא גבוה מדי עבור שיעורים אלו בבית הספר של החיים.

עבורי ועבור חברי, מעילה באמון ובגידה הן חוויות קשות יותר מאובדן של כסף או רכוש. אלו אירועים בלתי הפיכים, ממש כפי שמוות הוא בלתי הפיך. לכן קשה לנו למחול על מעילה באמון. הפרת האמונים של ג'ולס טראמפ ובגידתו בהסכם הסודיות שהוא עצמו כתב, גרמו לטלטלה נפשית קשה, לא רק לי, אלא גם לרוב הישראלים שנכחו באולם בית הדין לעבודה בחיפה ב- 27.9.17.

מדהימה לא פחות העובדה שטראמפ הפר אמונים בעבור עניין שולי וחסר חשיבות שלא הביא כל תועלת לעורכי הדין שלו. לא היתה לי סיבה להסתיר את קיומן של הפגישות עם טראמפ, לא היה שם כל מימד עסקי ולא נרקחה שם מזימה כלשהי. להיפך, חשיפת הפגישות סייעה לעובדים וחיזקה את עמדתם במאבק המשפטי. מדהימה עוד יותר העובדה שג'ולס טראמפ לא ראה לנכון להתנצל על בגידתו, לא באותו יום ולא ביומיים שנותרו עד לתפילת כל נדרי של ערב יום כיפור.

מה שג'ולס טראמפ לא הבין, זהו גובה המחיר הציבורי שישלם על הפרת האמון. בכל תצהיריו לבתי המשפט וגם במכתבו לרוה"מ, טורחים יחצניו להדגיש כי הוא ציוני נלהב ופילנתרופ גדול והוא פועל על פי ערכי המוסר היהודי. הוא מספר כי הקים את קרן טראמפ בשווי של 150 מיליון דולר לקידום החינוך בישראל, ואת בית איזי שפירא, עבור אנשים עם צרכים מיוחדים.

תדמית ומוניטין ציבורי נבנים בעמל רב ובמשך שנים רבות. לכן, הקלות הבלתי נתפסת שבה הסכים טראמפ לרסק את תדמיתו הציבורית באופן בלתי הפיך, תשאר כנראה חידה בלתי פתורה. אולי כאן טמון ההבדל הגדול בין החינוך שקיבל טראמפ בדרום אפריקה ובפלורידה לבין סולם הערכים שהקנתה לנו החוויה הישראלית.

_________

אהוד קינן הוא פרופסור לכימיה בטכניון, יו"ר וועדת האמוניה, נשיא החברה הישראלית לכימיה, העורך הראשי של כתב העת הישראלי לכימיה ויו"ר ועדת מקצוע הכימיה במשרד החינוך.