דיון נוסף בפתרון שיאפשר את המשך פעולתה של חברת חיפה כימיקלים, יתקיים היום (ראשון) בצהריים. הפעם,  בפורום ציבורי רחב. מה שהתחיל כמשבר אמוניה בכלל המשק, הצטמצם למפעל אחד של חברה אחת. נדמה שמקבלי ההחלטות הבכירים ביותר לא מודעים כלל למידה בה סגירת מיכל האמוניה מסבכת את המצב בעבור החברה, אך הדיון היום הוא הזדמנות טובה להתעדכן.

בשעה 14:30, צפוי להתכנס פורום "המנחה הלאומי לטיפול בחומרים מסוכנים" – בו חברים עשרות נציגים ממשרדי ממשלה, גופי ביטחון ורשויות אחרות. מטרת הדיון היא עדכון הסטטוס לגבי מיכל האמוניה, ודיון בחלופות בעבורו.

מיכל האמוניה ליד חיפה (צילום: ארז רביב)

זהו הדיון השלישי, לפחות, שעורך הפורום בעניין בעיית האספקה למפעל, אך בכינוס בפברואר השנה עוד היה מדובר באספקת האמוניה לכלל הצרכנים בישראל. מאז, כפי שצפה המשרד להגנת הסביבה, המשק הסתגל והמיכל של מפעל דשנים בבעלות כימיקלים לישראל (כי"ל), מספק את צרכי המשק בעזרת יבוא במיכלים קטנים באיזוטנקים, לצד יבוא במיכלים זעירים באניות למספר צרכנים. לאחר מכן הוסדר פתרון למפעל חיפה כימיקלים בדרום, גם הוא באמצעות איזוטנקים, שהם מיכלים קטנים בגודל של מכולה המובלים במשאית או ברכבת, והחברה נערכת בימים אלו ליישם אותו.

רק למפעל הצפוני של החברה אין כרגע פתרון מוסכם, מה שחושף עד כמה הוא בעצם תלוי במיכל האמוניה שנסגר. לידי "דבר ראשון" הגיעו המסמכים שכתבו מומחים חיצוניים ששכר המשרד להגנת הסביבה. ד"ר אלי שטרן, הוא מומחה רב ניסיון בתחום הערכות הסיכונים והדו"ח הנוכחי שחיבר עוסק בבטיחות החלופה החדשה, לצד הערכה נוספת שביצע מומחה מחו"ל לתעשיית הדשנים, ד"ר ג'ורג' בומל, מומחה לתעשיית הדשנים.

התבצרות עובדי חיפה כימיקלים צפון במפעל (צילום: באסל עווידת/ פלאש 90).

שטרן מאשר כי חלופת "מילוי מאנייה למיכליות כביש", היא חלופה קבילה מבחינה בטיחותית, אך כולל גם הסתייגות מעניינת: "יש לציין, שככל שיוברר שאין אפשרות חוקית לבצע הזרמה ישירה מאוניה למיכלית (מסיבות/נסיבות שלא כאו המקום לפרטן), ניתן יהיה לבצע את מילוי המיכליות במסוף בעזרת מיכל  "חוצץ" (Buffer) שיוצב בנקודה כלשהי, בסמוך לעמדת הטעינה של המיכלית ( דהיינו לפני 'זרוע הפריקה'). לפי הערכה ראשונית של הח"מ (האמורה להיבחן במסגרת תכנון מפורט), די במיכל  של פחות מ – 100 מ"ק על מנת למלא פונקציה זו".

הנסיבות אליהן רמז שטרן, אלו שיהפכו הזרמה כזו לבלתי חוקית, מעוררות סקרנות, שכן הן יכולות להוביל לתרחיש עתידי בו תעלה הדרישה להחזיר לפעולה את מיכל האמוניה כדי להתמודד עם מגרעה זו.

מעניין לא פחות, לקרוא את ההערות של ד"ר בומל, שכותב כי על מערך יבוא האמוניה המוצע, כי "בתיאוריה, פעולות אלו אפשרויות לביצוע, אך מדובר בסיוט לוגיסטי". בומל חישב שחלופה זו מצריכה 100 אניות מילוי בשנה, שלא בהכרח ישתמשו בלחץ וצינור זהים זה לזה. הוא מעיר כי בחלופה זו, כל שגיאה לוגיסטית או אנושית עלולה לגרום להשבתת המפעלים, האמורים לעבוד ברציפות כל ימי השנה, וכי הנהגת שיטה זו במפעל דשנים ובמפעל הצפוני של חיפה כימיקלים כוללת תוספת סרבול לעומת הצינור התת קרקעי הקיים. על פניו, נדמה שחלופה זו לא אמורה רק לעקוף את מיכל האמוניה, אלא גם את הסמכות של עיריית חיפה כרשות הרישוי שמעניקה רישיון עסק.

הבעיה שצפה

קריאת המסמכים מדגישה את מה שפורסם באתר זה כבר פעמים רבות, ללא התייחסות רצינית מגורמי הפיקוח. לחיפה כימיקלים יש בעיית אחסון תפעולי בצפון, שאין לה בדרום. דו"חות המומחים מתייחסים למיכל האמוניה של כי"ל, כאילו הוא שייך לחיפה כימיקלים, או לפחות כאילו אין מה לבחון .

למעשה, מדובר במיכל המחובר לאותה צנרת כמו המפעל, אך ההסכמות בין שתי החברות לא פורסמו וספק אם  כל פקידי הציבור מכירים אותן. ראוי לבחון האם הן עומדות באמות מידה של הגבלים עסקיים. מה שמתברר כעת, מעל לכל ספק, זה שבלי מיכל האמוניה המפעל הצפוני של חיפה כימיקלים נמצא בבעיה תפעולית קשה, שאין דרך פשוטה לפתור אותה.

מיכל האמוניה בחיפה, כשמאחוריו בתי הזיקוק (צילום: ליאורה אמיתי).

הזרמה ישירה מאנייה היא הליך שנושא קשיי תפעול, בין אם מדובר במיכליות ובין אם מדובר במיכל תפעולי. בומל חישב שצריכת חיפה כימיקלים בצפון היא 210 טונות ביום, ואילו כושר האחסון שלה הוא 90 טון בלבד. ללא ה-450 טון מהמיכל של כי"ל, או בניית מיכל נוסף, המפעל הצפוני נראה כמעט אבוד.

האיום הנוסף

ב-18 לחודש, אמורה חיפה כימיקלים לסיים לרוקן את מיכל האמוניה לפי צו בית המשפט העליון, אך יום למחרת תתייצב שוב בבית המשפט לקדם דיון בנושא התביעה של בז"ן להשבת הקרקע של המפעל – שאם תתקבל פירושה סגירה של המפעל.

ג'ולס טראמפ, הבעלים של חיפה כימיקלים אמר ל"דבר ראשון" בעבר כי הוא בטוח שהתביעה תידחה, אך יש לו אינטרס ברור לומר זאת. בכל תרחיש אחר, שווי המפעל יורד לאפס, או אפילו פחות מכך, בהתחשב בהוצאות הפינוי הגדולות. המשפט עצמו אמור להיפתח במרץ.

ג'ולס טראמפ, בעל השליטה בחיפה כימיקלים (צילום: יח"צ).

ביום רביעי השבוע יופיעו, באותו פאנל בנושא רגולציה, במסגרת כנס התעשייה בקריית שדה התעופה, מנכ"ל בז"ן אבנר מימון  ומנכ"ל חיפה כימיקלים נדב שחר. מעניין אם יתייחסו אך ורק לנושאי רגולציה ולא לסכסוך בין החברות

 מה יגידו נציגי הציבור ?

מעניין כיצד יציגו אנשי המשרד להגנת הסביבה את הממצאים של המומחים ששכרו, שכן על פניו שני המומחים מציגים את החלופה החדשה כקבילה, אך כוללים הסתייגויות משמעותיות.

בעבר, אמר שטרן שאין עדיפות מובהקת בין החלופות הקודמות שבחן (כל אחת לחוד) – הזרמה ישירה מאנייה ושימוש באיזוטנקים גם למפעל הצפוני, אלא לכל היותר עדיפות קלה בלבד לחלופת האנייה, וגם זה כאשר אף אחת מהחלופות לא הוצגה ברמת של תכנון מפורט אלא בקווים כלליים.

מיכלי איזוטנקים לאמוניה (צילום: באדיבות חברת אירטמד בע"מ)

לעומתו, במשרד להגנת הסביבה טענו כי יש עדיפות ברורה לחלופת האנייה, שהיא גם החלופה המועדפת על חיפה כימיקלים. בעיריית חיפה טענו אז כי שטרן השתמש בהנחות לא מדויקות והעבירו רשימת השגות בעבור בחינה מחדש, שלא ברור אם הושלמה עד הדיון היום. באם הדיון יעסוק אך ורק בנושא הבטיחות, הדיון לא אמור להתייחס למצב המשפטי של המפעל, אך בעיית כושר האחסון התפעולי והקשר בין חיפה כימיקלים לכי"ל הם נקודות רלוונטיות גם לדיון הבטיחותי.

מה רוצה חיפה כימיקלים ?

קשה להשיב על שאלה מסתורית זו מפני שהחברה רוצה דבר והיפוכו, ולא קל לפענח את הרציונל המנחה אותה.

נזכיר, החברה הודיעה כי תסגור את שני מפעליה לחלוטין ותפטר את כל העובדים, ואז שינתה את ההכרזה למפעל הצפוני בלבד. במקביל, ביקשה מעיריית חיפה היתרי בניה למיגון בשטח מפעלה הצפוני בעבור קליטת איזוטנקים. בעתירת ועד העובדים נגד החברה, התגלה כי עובדיה מועסקים בהכנות לקליטת אנייה, וכעת היא ממתינה לתוצאות של עוד בדיקה. ביחד, נוצר מסך עשן שמסתיר את כוונותיה האמתיות, ואולי זו המטרה של כלל המהלכים הללו.

נדב שחר מנכ"ל חיפה כימיקלים בבית הדין האזורי לעבודה בחיפה (צילום: ארז רביב).

השאלה היא מדוע המדינה מסכימה להקדיש זמן דיון נרחב  – הכולל משאבים ציבוריים כמו שכירת מומחים מחו"ל ומהארץ, דיונים בהשתתפות שרים ופקידות בכירה, והתעסקות כמעט בלבדית של האגף לטיפול בחומרים מסוכנים במשרד – בבעיה יחידה של מפעל יחיד.

רק פסק הדין של בית המשפט העליון, שאילץ את החברה להקדים את ריקון מיכל האמוניה מינואר 2018 (זמן משוער) ל-18 בספטמבר כהארכה אחרונה, שינתה את כיוון המחול הרגולטורי – ממצב בו חיפה כימיקלים מניעה את שאר הגורמים מסביבה לכיוון ההפוך. ככל שהמדינה נדרשת לקחת יותר ויותר אחריות בנושא, כאשר אין החברה נוהגת בגילוי מלא של כל המידע הרלוונטי, עולה השאלה מדוע אין המדינה שמה על השולחן את אופציית ההלאמה, שתסלול שתי אפשרויות חדשות: העברת המפעל לידי המדינה – שהקימה אותו מלכתחילה – או אילוץ של הבעלים הפרטיים לשחק בכללים חדשים, אם ברצונם לשמור על הנכס בידם. בעבור עובדי החברה, נראה כי זו האופציה המבטיחה ביותר, אך דווקא היא אינה עומדת כיום לדיון.