צדק מאוחר נעשה בשבת האחרונה עם משפחות הקורבנות בשריפת מפעל הטקסטיל “עלי אנטרפרייז” בפקיסטן ושש שנים לאחר האסון זכו משפחות הקורבנות והפצועים בפיצויים. ב-11 בספטמבר 2012 פרצה במפעל הטקסטיל הפקיסטני שריפה שגבתה את חייהם של מעל ל-250 פועלות ופועלים ופצעה קשה עוד עשרות. ממדי האסון הוחרפו מפני שדלתות המילוט בשעת חירום היו נעולות ועל רבים מהחלונות במפעל היו סורגים שנועדו למנוע מהעובדים לצאת להפסקות. כתוצאה מכך הפועלים נותרו לכודים במפעל הבוער ללא אפשרות למילוט.

הסכם הפיצוי, בסך חמישה מיליון דולר שולם על ידי מותג האופנה הגרמני KIK שהייתה הלקוחה העיקרית של המפעל. ההסכם מהווה פריצת דרך בתחום הפיצויים על תאונות עבודה בתעשיית הטקסטיל שכן בניגוד למקובל עד כה, את סכום הפיצוי יקבלו המשפחות והפצועים כקצבה פנסיונית לכל החיים בהתאם לסטנדרטים של ארגון העבודה הבינלאומי בנושאי פציעות עובדים.

הטרגדיה והתוצאות שלה מדגישות את החשיבות של הגנה על העובדים בתחתית שרשרת האספקה בפקיסטן ואת הצורך לוודא יישום של אמצעי בטיחות במקומות העבודה והזכות לפיצוי לנפגעים ולמשפחות הקורבנות במקרה של תאונות

סעידה קהטון, יו"ר איגוד נפגעי השריפה במפעל ששכל בה את בנו, אמר כי "הסכם הפיצוי לטווח ארוך יעניק הקלה למשפחות הקורבנות, שעוברות קשיים שלא יתוארו. אני אסיר תודה שמשרד העבודה הפקיסטני, ושאר הגורמים המעורבים הביעו עניין במקרה שלנו וקידמו אותו ואפשרו להסכם הביצוע להתרחש".

נסיר מנסור, המשנה למזכ"ל ארגון העובדים הפקיסטני (NTUF), כינה את ההסכם "רגע היסטורי" והוסיף כי "המשפחות שהושפעו מהשריפה במפעל עלי אנטרפרייז מפוצות בהתאם לסטנדרטים של ארגון העבודה הבינלאומי. זה יהווה תקדים לעתיד". עוד ביקש מנסור להודות לארגונים הבינלאומיים שסייעו למשפחות העובדים במאבקן וביניהם ארגון העבודה הבינלאומי, ארגון העובדים הגלובלי אינדסטריאול, וארגון Clean Clothes Campaign (CCC) ונאבקו למען ההסכם פורץ הדרך. "עכשיו זה הזמן להתחיל להכיר בזכות הבסיסית לבטיחות ובריאות במקומות העבודה בפקיסטן, כדי למנוע אסונות עתידיים במפעלים", חתם מנסור.

השריפה במפעל מראה לנו את הצורך הדחוף בהקמת מסגרת מהימנה ובעלת אחריות שתפקח ותוודא שהסטנדרטים הבינלאומיים לבטיחות במקומות העבודה משולבים ברחבי המדינה

"הטרגדיה והתוצאות שלה מדגישות את החשיבות של הגנה על העובדים בתחתית שרשרת האספקה בפקיסטן ואת הצורך לוודא יישום של אמצעי בטיחות במקומות העבודה והזכות לפיצוי לנפגעים ולמשפחות הקורבנות במקרה של תאונות", אמרה אינגריד כריסטין, נציגת ארגון העבודה הבינלאומי בפקיסטן.

קרמט עלי, מנכ"ל המכון לחינוך ומחקר תנאי עבודה בפקיסטן, הוסיף כי "כעת כשמשפחות הקורבנות קיבלו סוף סוף את הקצבה המגיעה להן. זהו הזמן לקחת בחשבון את הלקחים הנוספים שעלינו ללמוד מהמקרה ולהסתכל לעתיד. השריפה במפעל מראה לנו את הצורך הדחוף בהקמת מסגרת מהימנה ובעלת אחריות שתפקח ותוודא שהסטנדרטים הבינלאומיים (לבטיחות במקומות העבודה. מ.ה) משולבים ברחבי המדינה".

הקמפיין בדרישה מהמותג KIK לפצות את קורבנות השריפה במפעל עלי אנרטפרייז ומשפחותיהם. (קרדיט: Clean Clothes Campaign)

לטענת ארגון CCC, השריפה במפעל עלי אנטרפרייז מהווה הוכחה לכישלון של יוזמות ביקורת פנימיות של המותגים על תנאי הבטיחות במפעלים המייצרים עבורם. רק שבועות בלבד לפני השריפה קיבל המפעל תעודת הכשר SAI8000 על סמך ביקורת שביצעה חברת RINA עבור המותגים הבינלאומיים שרכשו את בגדיהם מהמפעל.

תעשיית האופנה מבוססת כיום על שיטת המותגים: החברות הגדולות משווקות למעשה את שמן, אך לא מייצרות את הבגדים שנושאים אותם. את הייצור הפיזי מבצעים קבלנים וקבלני משנה. השיטה הזו מאפשרת לחברות להסיר מעצמן את האחריות במקרים של ניצול עובדים, עבודת ילדים, מפגעי בטיחות או מקרים של זיהום סביבתי, ולהשאיר את המותג שלהן נקי בעיני הצרכן. חברות רבות מסרבות לחשוף את שמות וכתובות המפעלים המייצרים עבורם בטענה לסודיות מסחרית ופגיעה בתחרות.

נראה כי הלקחים מן השריפה במפעל בפקיסטן לא לימדו את הבעלים של המותג KIK דבר, שכן חודשיים בלבד אחריו התרחשה שריפה נוספת במפעל הטקסטיל 'טזרין' בבנגלדש שסיפק אף הוא בגדים עבור המותג הגרמני. השריפה במפעל 'טזרין' גבתה את חייהם של 117 עובדים ומעל 200 פצועים. גם שם אחד הגורמים למספר הקורבנות הרב היה דלתות החירום שהיו צרות מדי ולא אפשרו לעובדים להימלט מהבניין הבוער.

אם נדמה כי שני אסונות במפעלים בטווח של חודשיים יספיקו למותג הגרמני כדי להבין שעליו לבחון לעומק את תנאי הבטיחות במפעלים שמספקים למותג בגדים בזיל הזול, זה הזמן להתבדות, שכן המותג KIK זוכה לתואר המפוקפק של המותג היחידי בעל קשרים לשלושת המפעלים בהן התרחשו האסונות ההמוניים הקשים ביותר בתעשיית הטקסטיל בעשור הנוכחי, וגם היה בין 27 המותגים שנקשרו למפעלים בקומפלקס 'הרנה פלאזה' שקרס על 1,136 פועליו חצי שנה לאחר השריפה ב'טזרין'.

עלייתה של האופנה המהירה, בדומה לאחיה המזון המהיר, הרגילה אותנו לצרוך כמות בגדים רבה יותר באיכות פחותה יותר ובעיקר בזול יותר. דבר זה פתח את המירוץ לתחתית, בו המדינות המתפתחות מתחרות על מקומות העבודה הרבים שתעשיית הטקסטיל מציעה. לכן, גם אם תיפתר הבעיה והרגולציה הממשלתית בבנגלדש תתחזק, עובדי תעשיית אופנה ברחבי העולם ימשיכו להיות מנוצלים ויעבדו בתנאים המסכנים את שלומם. מכאן גם חשיבותם של ארגוני העובדים הגלובליים.

רבים ממבני הייצור בתעשיית הטקסטיל מתוחזקים בצורה לא בטוחה, חלקם לא יועדו מראש לאכסן תעשייה, וברבים מהם מעדיפים הבעלים לשים סורגים מברזל על החלונות ולנעול את דלתות המפעל, כולל דלתות החירום, כדי למנוע מהעובדות לקחת הפסקה ולמנוע גנבות. על כך יש להוסיף את העובדה שהעובדות מתקשות להתלונן על ליקויים וסכנות מחשש לפיטורים והתנכלויות. בהרבה מהמקרים הלחץ של מותגי האופנה להוריד מחירים גורם לבעלי המפעלים לחסוך בתחזוקת המבנים, ולחסוך בציוד מגן מפני אש כמו מטפים ואזעקות.