את השנה הביטחונית שחלפה על ישראל ניתן לסכם מיותר מנקודת מבט אחת. על פני השטח, אזור הנגב המערבי חווה סבבים של הסלמות חוזרות ונשנות, הפגנות על הגדר וטרור עפיפונים; יישובי רמת הגולן חוו את הדי הלחימה בסוריה ואף נאלצו להיכנס מספר פעמים למקלטים; וגם באזור ירושלים ויהודה ושומרון נרשמו מספר פיגועים או ניסיונות פיגוע. עם זאת, מבלי להמעיט בקשיים שחוו תושבי אזורים אלו, על רוב אזרחי ישראל עברה שנה שקטה – עובדה שאינה מובנת מאליה במציאות האזורית הנוכחית.
אבל מה קורה מתחת לפני השטח? כאן המציאות נהיית מורכבת הרבה יותר. ארבעת המומחים המדיניים והביטחוניים עמם שוחח 'דבר השבוע' מצביעים על גורמי עומק משמעותיים, חלקם בלתי נראים, שמכתיבים את התנאים בהם מתנהל המזרח התיכון כעת: מהפילוג העמוק בין החמאס לרשות הפלסטינית, ניסיונות התבססות צבאית של איראן בסוריה ומאמץ ישראלי למנוע אותם במישור הביטחוני והדיפלומטי, משבר הסכם הגרעין בהובלת ממשל טראמפ, ועד ההתפתחויות במלחמת האזרחים בסוריה שגם בה ישראל מעורבת במגוון היבטים. גם אם הם חלוקים ביניהם בצעדים שיש לנקוט, על דבר אחד הם מסכימים – בין אם תקראו לזה 'התנהלות זהירה' או 'כיבוי שריפות', השנה החדשה אשר מתחילה לה היום תמשיך את המגמות של זו שקדמה לה. גם בתשע"ט, ישראל תמשיך להתמודד עם אתגרים ביטחוניים בלתי פוסקים בזירות השונות, תוך פעולה בעדינות המקסימלית הנדרשת כדי לא להידרדר למלחמה לא מתוכננת, וללא מפנה שיביא לרגיעה או שינוי מהותי בזירה.
פלסטינים
בחודש ינואר השנה הרמטכ"ל רב אלוף גדי אייזנקוט בנאומו במרכז הבינתחומי בהרצליה, סקר את האיומים הביטחונים איתם מתמודדת מדינת ישראל. ביחס לרצועת עזה הנמצאת תחת שלטון החמאס ואמר כי היא "המורכבת ביותר" והוסיף כי היא סובלת "ממציאות אזרחית כלכלית קשה מאוד. סכנה לקריסה הומניטרית, 47% אבטלה, 4 שעות חשמל ביום, מים באיכות נמוכה ומציאות פנימית מאוד בעייתית". אייזנקוט בדבריו העריך כי המציאות הקשה ברצועה גורמת לחמאס "להרכין ראש וללכת לרש"פ ולדרוש פיוס ואף להצהיר שהשלטון האזרחי עובר לרשות וחמאס לא רואה את עצמו כריבון".
מאז עברו תשעה חודשים ונראה כי הקרע בין הפלגים הפלסטינים רק הלך והעמיק. החמאס, במסגרת המאבק על הנהגת התנועה הלאומית הפלסטינית החלה בסוף חודש מרץ את קמפיין "צעדת השיבה" ומאז מנהלת ומובילה, מידי יום שישי, הפרות סדר אלימות בגבול רצועת עזה, תוך ניצול כוחה של התקשורת והאופי הלא סימטרי בהתנגשות בין כוחות צה"ל הפרושים על הגדר לבין המפגינים, גברים, נשים, מכל משרע הגילים תוך ידוי אבנים, השלכת מטענים, ופגיעה בתשתיות ביטחוניות. צה"ל מנסה להתמודד עם המפגינים באמצעות נשק לפיזור הפגנות וירי הרתעתי באש חיה אך כל אלה לא מונעים פגיעה בחיי אדם וכ-168 פלסטינים נהרגו, רובם מזוהים עם ארגוני הטרור, ולמעלה מ-17 אלף נפצעו במהומות.
לצד האירועים על הגדר נרשמו גם מספר הסלמות ביטחוניות קשות שכללו ירי רקטות ופצצות מרגמה על ישובי הנגב המערבי והפצצות חוזרות ונשנות של חיל האוויר הישראלי נגד מטרות חמאס וארגונים אחרים ברצועה. לצד הקיפאון המדיני עם הרשות הפלסטינית סבבי האלימות הביאו את ממשלת ישראל לקיים מו"מ עקיף עם ארגון החמאס, בתיווך מצרים ושליח האו"ם למזרח התיכון בו הגיעו הצדדים להבנות ומאז חודש אוגוסט השקט היחסי נשמר ונפתחו מעברי הסחורות.
יחסי ישראל והפלסטינים המשיכו להתאפיין בקיפאון המדיני ועל רקע הדרדרות היחסים בין הרשות הפלסטינית וממשל טראמפ. למרות אלה התיאום הביטחוני בין ישראלי והרשות הפלסטינית המשיך להתקיים וגם הממשל האמריקני אישר את חבילת הסיוע הביטחוני לרשות על סך 60 מיליון דולרים.
ד"ר עידו זלקוביץ, ראש התוכנית ללימודי המזרח התיכון במכללה האקדמית עמק יזרעאל ועמית מדיניות במכון "מיתווים" אמר לדבר ראשון כי בקרב הפלסטינים השנה האחרונה התאפיינה בחיפוש אחר עתיד טוב יותר ויציאה מהמבוי הסתום אליו הגיעה הפוליטיקה הפלסטינית כאשר ברקע מרחפת שאלת הירושה של אבו מאזן כמנהיגה של התנועה הלאומית פלסטינית. בניגוד לעבר כאשר המחלוקות והיריבויות היו רק בתוך גופי פתח ואש"ף ניתן לראות כי בשנה האחרונה גם למנהיגי החמאס יש שאיפות להפוך למנהיגים כלל פלסטינים ולא רק של התנועה האיסלאמיסטית.
"השנה האחרונה הבהירה עד כמה הפיצול הפלסטיני מהותי משמעותי והוא כאן על מנת להישאר. הצדדים לא מצליחים כבר יותר מעשור להגיע לנוסחה שתאפשר להם את איחודו של המערך הפוליטי הפלסטיני וזו שנה שהבהירה שבעיית עזה היא כבר לא נושא שניתן לגלגל רק מול חמאס אלא הנושא העזתי הפך להיות חלק מסדר היום האזורי והפך להיות עניין רחב יותר וחשוב יותר מאשר עניין פלסטיני."
"מנקודת מבטה של חמאס ניתן גם לתאר את השנה האחרונה כשנה של עיצוב וייצוב של מערכות הכוח הפוליטיות של התנועה מחדש בעקבות חילופי ההנהגה ועלייתו של יחיא סינוואר למגרש כמנהיגה של התנועה בעזה, בזמן שאיסמעיל הנייה תופס את מקומו של משעל בעוד שהאחרון לוטש עיניים לתפקיד הנהגה ברמה הלאומית. מאבקי הכוח הפוליטים בתוך התנועה התחוללו על רקע המשבר ההומניטרי החריף אליו נקלעה רצועת עזה וחוסר המוכנות של החמאס להגיע לפתרון מול הרש"פ מחד ולספק את הצרכים לאזרחים העזתיים מאידך.
"הנקודה הזו הביאה אותנו לשנה שהייתה מתוחה ולאורכה התעוררו פרצי אלימות שהיוו מעין קריאת תגר של חמאס על הסדר הקיים תוך כדי רצון להעביר מסר שלא ניתן להתעלם מהם כשחקן פוליטי. השנה האחרונה מראה שהחמאס מעוניינת להפוך לגורם אזורי, ומוכנה לוותר על חלק אולי באופן זמני על חלק מתפיסות היסוד שלה כדי להמשיך ולאחוז בשלטון. יחד עם זאת, כשלון תהליך הפיוס הפלסטיני, ושאלת המנהיגות שנותרה עדיין פתוחה בתוך אש"ף והפתח מייצרים אתגרים רבים לשנה הבאה. לכן, בעוד רבים וטובים מדברים על ניסיונות הסדרה ועל תהליכים אזוריים בהובלת הממשל האמריקאי וגורמים אחרים, חוסר היכולת הפלסטיני להגיע לפיוס בצד המשבר הכלכלי וההומניטרי המתמשך ברצועת עזה מציב אתגרים לא פשוטים בפני כל השחקנים באזור ומעלה את הסיכוי לפרצי אלימות והחלפת מהלומות גם בשנה הבאה".
נראה כי ממשל טראמפ מאוד לוחץ את הפלסטינים בהורדת סוגיית ירושלים מהשולחן ועכשיו בצעדים הכלכלים האחרונים לקיצוץ בכספי הסיוע. עד כמה המהלכים הללו מצליחים לקרב את הפלסטינים לשולחן המשא ומתן?
"כאשר מסתכלים על המעורבות האמריקאית בתהליכים אזוריים, בעיקר במסלול הישראלי פלסטיני, ניתן לסכם את השנה ככזו שבה הממשל האמריקאי החליט שהוא מעוניין לעצב את האזור לפי תפיסת עולמו. זהו הממשל הכי פרו ישראלי שידענו, לפחות בעשור האחרון, והגישה שלו יצירתית יותר מממשלים אחרים שקדמו לו. עדיין לא ראינו שום בסיס אמיתי ל'עסקת המאה' שטראמפ דיבר עליה, והוא עדיין לא חשף את כוונותיו האמיתיות. יחד עם זאת, הממשל נוקט במעשים שמשפיעים במציאות בנושאי הליבה של הסכסוך: העברת השגרירות לירושלים, גם אם באופן סמלי, וקיצוץ כספים באונר"א ו-USAID. זאת בנוסף על מהלך אפשרי של שינוי סטטוטורי במעמדם של הפליטים הפלסטינים והתבטאות פומבית בכך שיש צורך בשינוי במעמד הסטטוטורי בפליטות.
"אנחנו רואים שהממשל הזה הולך הרבה יותר רחוק מבחינת מה שעשו קודמיו. הצעדים הללו של עיצוב מציאות לפני יצירת מו"מ נועדו מבחינת הגישה האמריקנית להסיר מכשולים בהם היו אמורים לדון בשלבי ההמשך. השאלה הנשאלת האם הצד הפלסטיני המוצא עצמו נדחק לפינה יהיה מוכן ע"י הפעלת סנקציות כלכליות נגדו, גם אם באופן עקיף ולא ישיר, ותוך תחושה של דחיקה לפינה לשוב לשולחן המו"מ. המשימה אותה לקח הממשל על עצמו לא פשוטה. להביא לשולחן שני צדדים שמלבד התיאום הביטחוני אין ביניהם כרגע הדברות מדינית או רצון להדברות מדינית בשל היותם של המנהיגים משני הצדדים עסוקים או בבעיות פוליטיות פנימיות או באתגרים ביטחוניים חיצונים בעלי משמעויות אזוריות".
האיום הגרעיני האיראני
ראש אמ"ן לשעבר אלוף במילואים עמוס ידלין, ראש המכון למחקרי ביטחון לאומי אמר לדבר ראשון כי העימות בשנה האחרונה בין ישראל ואיראן התרחש בשתי חזיתות, החזית הגרעינית והחזית הקונבנציונאלית. שתי החזיתות זכו לתפנית בחודש מאי השנה באירועים משמעותיים. פרישתה של ארה"ב מהסכם הגרעין, חשיפת סודות הגרעין של איראן והתקיפה הישראלית הנרחבת נגד 50 מטרות איכות צבאיות איראניות בסוריה. "פרישתו של טראמפ מהסכם הגרעין, היא האירוע המרכזי, כמו גם המבצע שהביא לישראל את סודות תוכנית הגרעין הצבאית האיראנית" אמר ידלין והוסיף כי, "לאחר שפרשו מהסכם הגרעין החזירו האמריקאים חלק מהסנקציות על איראן וגל נוסף של סנקציות צפוי בנובמבר. גם עצם הציפייה לסנקציות יצרה באיראן משבר כלכלי ולירידה דרמטית בערך הריאל שהגיע בשבוע האחרון לכמעט 150 אלף ריאל לדולר. חברות ביטלו חוזים עם איראן מתוך חשש שאם ימשיכו עסקים עם איראן הסנקציות האמריקאיות יחולו עליהן".
יחד עם זאת אומר ידלין כי החזית הזאת אינה בוערת. "האיראנים עושים כל מאמץ שהסנקציות לא יהיו חריפות וכואבות והם לא פורשים בינתיים מהסכם הגרעין כדי להמשיך ולשמר את היחסים שלהם עם האירופאים, עם הרוסים ועם הסינים. הם בעצם מנסים לבודד את ארה"ב ולא את עצמם". לדברי ידלין התחזית היא שרק לקראת סוף השנה, האיראנים יוכלו להעריך אם הסנקציות יחייבו אותם לפעולה וניתן יהיה להעריך את מימדי המשבר שיצרה פרישת ארה"ב מההסכם. "ייתכנו 2 תרחישים חיוביים שהסנקציות משמעותיות וכואבות ואיראן מגיעה חזרה לשולחן הדיונים והאמריקאים מצליחים להוציא הסכם טוב יותר. התרחיש החיובי השני שהסנקציות כ"כ חזקות שמשטר האייתולות ייפול. אני חושב ששני התרחישים האלה בסבירות נמוכה ואפילו נמוכה מאוד. יש גם תרחישים יותר מאתגרים ומסוכנים שהאיראנים פורשים בעצמם מההסכם, חוזרים להעשיר אורניום בהיקף גבוה או אפילו עוזבים את הסכם הNPT (אמנה למניעת הפצת נשק גרעיני, ש.נ.) ופורצים לפצצה. בשני התרחישים האחרונים הכדור חוזר למגרש האמריקאי והישראלי וידרש להחליט מה עושים ובהחלט יכול להתפתח משבר ואפילו עימות צבאי. יכול להיות גם מצב בו האיראנים, למרות שהסנקציות כואבות, הן לא כואבות מספיק בשביל ליצור משבר והם, בסבלנות אסטרטגית, יחכו לחילוף הממשל בארה"ב".
העימות הקונבנציונאלי עם איראן
"הגיזרה היותר נפיצה היא הנוכחות הקונבנציונאלית של איראן בסוריה" אמר ידלין ביחס לפעילות הצבאית של ישראל נגד איראן שלאחרונה נחשף כי תקפה כ-200 פעמים בסוריה בשנה וחצי האחרונות. "לאיראנים הייתה תכנית, רחבה ומקיפה, להתבסס בסוריה עם כוחות אוויר, כוחות ים, דיוויזיות שיעיות, ארגוני פרוקסי, ארגוני טרור (שכפול של חיזבאללה) ובמיוחד הנושא המדאיג ביותר של רקטות וטילים מדוייקים" אמר ידלין והוסיף כי, "התכנית הזו של איראן כשלה בתשע"ח. מדינת ישראל שבשה אותה בצורה משמעותית והאירוע אותו נכון לציין בשנה החולפת התרחש ב-9 במאי בלילה". ידלין בדבריו מזכיר את הניסיון האיראני לשגר כ-40-50 רקטות לעברה של ישראל, מהם שוגרו לבסוף 32 ורק ארבע רקטות חצו הגבול ויורטו ע"י כיפת ברזל. ישראל הגיבה עוד באותו לילה בתקיפה רחבה מאוד של התשתית הצבאית האיראנית בסוריה. "האיראנים מסכמים את השנה שהם נמצאים הרחק מאחור ביחס לתכניות שהם תכננו לשנה החולפת" דברי ידלין.
אלוף במילואים גיורא איילנד, לשעבר ראש המטה לביטחון לאומי אומר כי בשנה החולפת ישראל עסקה בשמירתם ובביסוסם של שני קווים אדומים בסוריה: הרחקת כוחותיה של איראן מהגבול עם ישראל, וניסיון לשמר את העליונות הצבאית תוך פגיעה בתשתיות לייצור ולכניסה של אמל"ח מתקדם לאזור. "הקו האדום הראשון הוא גיאוגרפי שבטווח של עשרות ק"מ מהגבול הישראלי, אנחנו לא נסבול נוכחות איראנית או פרו איראנית או חיזבאללה. הקו האדום השני, החשוב יותר, הוא איכותי ואומר שלא נסבול נוכחות איכותית של מערך שיגור מל"טים, טילים מתקדמים או מערכת שתייצר טילים מדויקים ותעביר אותם לחיזבאללה או כל דבר אחר שמבחינתה של ישראל יכול לסכן" אומר איילנד ומוסיף כי "זה עימות לא פשוט. האיראנים מאוד לא הצליחו עד עכשיו אבל זה לא אומר שהם הרימו ידיים. הם עקשנים והם שילמו על המלחמה בסוריה מחיר עצום. גם בכסף וגם בהרוגים בין אם הרוגים שלהם או הרוגים של פרוקסי. ישנם 2000 לוחמי חיזבאללה שנהרגו בסוריה כתוצאה ממלחמה שאיראן כפתה על חיזבאללה, הדבר האחרון שהאיראנים רוצים זה לשלם את המחיר וללכת הביתה. צפויה התעקשות איראנית עם כל המחירים הצבאיים והכלכליים שהם צריכים לשלם".
ידלין בדבריו מאשר כי על אף הישגי השנה האחרונה של ישראל צפויה שנת תשע"ט להמשיך בצל המתיחות והנפיצות הביטחונית. "האיראנים לא ויתרו על המאמץ האסטרטגי להתבסס בסוריה וכיוון שגם ישראל לא ויתרה על הנחישות האסטרטגית שלה לא לתת לאיראן להתבסס בסוריה, בהחלט 2 המגמות האלה מבשרות על נפיצות לשנה הבאה".
שאלה המתבקשת מתמונת המצב של הפעילות האינטנסיבית של צה"ל בזירה הסורית היא מדוע איראן, מעצמה אזורית המנהלת זירות לחימה רבות במזרח התיכון לא מגיבה ובעוצמה לתקיפות הישראליות?
לדברי איילנד, ישראל מנהלת מדיניות בה היא מנסה להביא למירב הנזקים לתשתיות תוך ניסיון למעט בפגיעה בחיי אדם איראנים כך שאיראן תוכל להשאר בתוך מרחב בו היא לא תדרש בעיני עצמה להגיב. "התקיפות האלה יש בהן דילמה יותר קשה ממה שלפעמים נראה. במטרה איראנית יש בד"כ ציוד או אמצעים שהאיראנים מפעילים כמו משגר טילים, מל"ט, קרון שליטה, מכ"ם, אמצעי האזנה אבל יש שם גם אנשים. ככל שאתה פוגע בהתבססות האיראנית בסוריה, אתה מצד אחד דוחה את המערכה כי האיראנים צבאית לא יהיו מוכנים למערכה. מצד שני, ככל שאתה פוגע בהם פגיעה יותר כואבת אז הם עלולים להגיב בצורה יותר חזקה ואז התוצאה תהיה הפוכה ממה שאתה רוצה. צריך לדעת להתנהל באופן מאוד עדין בין להשיג פגיעות אפקטיביות מאוד אך לא כאלה שיגרמו לאיראנים לשגר טילים מאחר ויש להם יכולת".
"איראן, עם כל היותה קיצונית, כשחוזרים אליה ארונות זה עושה אימפקט. כשאתה פוגע באנשים אז אתה מקרב את הסיכון לתגובה איראנית לפעולה שאתה עושה. לכן המדיניות של צה"ל בשנתיים האחרונות הייתה לפגוע באמצעים ופחות באנשים, או פחות לפגוע באנשים שידעו שהם איראנים, בטח איראנים בכירים. זה לא שמעת לעת לא פגעו בקצינים איראנים אבל לא זו הייתה המטרה. מהבחינה הזו ההיבט של המדיניות היה מחושב ונכון".
המערכה הדיפלומטית נגד איראן
צבי מגן, חוקר בכיר במכון למחקרי ביטחון לאומי (INSS) ולשעבר שגריר ישראל במוסקבה, אמר ל'דבר ראשון' כי מאז התערבה רוסיה במלחמת האזרחים הסורית לפני שלוש שנים מתוך האינטרס לטווח ארוך לקדם את כלכלתה ולצבור עמדות כוח מול המערב, היום היא מדשדשת "בבוץ הסורי".
"במהלך השנה החולפת, רוסיה עושה מאמצים גדולים מאוד לסיים את המלחמה. המלחמה הזאת היא לא לטובתה. נקודתית צבאית היא מצליחה איכשהו להשיג יעדים בשטח אבל זה לא מספיק לנצח צבאית במלחמה הזאת. מה שחשוב זה להגיע לסוג של הסדר שיאפשר לרוסיה להציג את זה כניצחון וכפועל יוצא למסחר את זה או לנצל את ההצלחה במסגרות אחרות. בסופו של דבר מה רוסיה הייתה רוצה? יותר מכל דבר היא רוצה להגיע להבנות עם ארה"ב והמערב ולמנף את מה שיש לה בסוריה בתמורה להבנות בנושא הסנקציות עליה וויתורים באוקראינה ועוד.
בשנה האחרונה שארה"ב, תחת הנהגת טראמפ, לא שתפה פעולה ולאחרונה התחיל שיח בתוכו רוסיה קיוותה לקבל איזשהן תמורות. במפגש של הנשיאים טראמפ ופוטין בהלסינקי, לפני כחודשיים, הנושא המרכזי שהיה על השולחן זו העסקה של ההסדרה בסוריה, סילוקה של איראן ובתמורה שהרוסים יקבלו משהו שכנראה לא קיבלו. בהמשך גם ראשי המועצות לביטחון לאומי של שתי המדינות בולטון ופטרושב נפגשו בג'נבה וגם לא הגיעו לעמק השווה. לראייה ישנה מתיחות סביב אותם עניינים באותו הזמן. רוסיה לא מגיע להסדרה, ארה"ב לא מוכנה ולא יכולה לספק את התמורה המבוקשת בהקלות בסנקציות וויתורים באוקראינה ועוד. האם ארה"ב לא רוצה או לא יכולה, היא שאלה טובה משום שיש כל מיני דעות לגבי מה שקורה בארה"ב פנימה והלחצים שיש על מקבלי ההחלטות בארה"ב הן בבית והן באירופה שלא רוצים לוותר לרוסים".
לדבר ידלין, ישראל ניסתה להפעיל דיפלומטית, "וראוי שכך יעשה", את רוסיה וארה"ב להרחקת איראן מסוריה. "כשאנחנו עושים את חשבון הנפש על המאמץ הזה, הוא לא צלח אם כי לא היה עקר לחלוטין. הרוסים טיפלו בסוגיית המימד הגיאוגרפי של נוכחות האיראנים בסוריה והבטיחו שהאיראנים לא יתקרבו למרחק של 100 ק"מ לגבול ישראל. אנחנו יודעים שאיראנים ומליציות איראניות בכל זאת נמצאים, בהיקף קטן ובמדים סורים קרוב לישראל. ובנושא היותר קשה של התבססות בנשק, אמל"ח מתקדם וטילים מדוייקים, הרוסים לא טיפלו וישראל תצטרך לטפל בזה בעצמה". ידלין בדבריו מזכיר נקודת מפנה מעניינת במדיניות ארה"ב במזה"ת תחת ממשל טראמפ שבתחילה התנה את הסגת כוחות ארה"ב בניצחון על ארגון הטרור הג'יהדיסטי דעא"ש והיום מתנה את נסיגתו בנסיגת כוחותיה של איראן מהמרחב. "האמריקאים שחשבו לסגת מסוריה, זאת הייתה כוונת הנשיא, השתכנעו גם ע"י גורמי הביטחון האמריקאים וגם עפ"י הבקשות הישראליות ונכון להיום הם הודיעו ש״לא יעזבו את מזרח סוריה עד שהאיראנים לא יעזבו את סוריה״. זו הצהרה מאוד חיובית אבל קשה להעריך שהאיראנים יתרשמו מממה ויעזבו. ושוב הכדור חוזר למגרש הישראלי".
הבנה נוספת למשחק הישראלי בין המעצמות השונות מספק איילנד שאומר כי ככל שהמלחמה מתקדמת בסוריה וככל שסופה מתקרב ניצחון הקואליציה הרוסית, מפגש האינטרסים בין רוסיה לאיראן הולך וקטן. "הרוסים מאוד רוצים שהאמריקאים יצאו מסוריה" אומר איילנד ומוסיף, "אם הם מקבלים את דברי האמריקאים ברצינות אז ברור שהמשמעות היא שהאיראנים צריכים לצאת".
"בעניין הזה ישראל יודעת לתמרן נכון בין ארה"ב לרוסיה. זה אולי המקרים היחידים בשנים האחרונות אולי אפילו בעשרות השנים האחרונות, שיש ניהול מאוד מוצלח של מדיניות דיפלומטית מצד אחד והפעלת כוח מצד שני שהם מתואמים יפה ומחזקים אחד את השני. רק פעילות מדינית ללא פעילות צבאית לא הייתה משיגה דבר ורק פעילות צבאית ללא מסרים מדיניים גם היא לא הייתה משיגה דבר. אפשר בהחלט להגיד פה שאפו לממשלת ישראל בנקודה הזו".
"אי אפשר לחגוג שום ניצחון עד עכשיו אבל כן אפשר להיות שבעי רצון מהתוצאה אליה הגענו גם בפגיעה, גם בהרתעה וגם בהבנה ולו חלקית עם הרוסים וגם לעובדה שרתמנו את האמריקאים שמשאירים את עצמם בסוריה. זו הצלחה דיפלומטית. בהשפעה שלנו, אבל לא רק שלנו, הם מחזיקים כוחות שלהם בסוריה באמירה שלא יצאו עד שהאיראנים יצאו. כל אלה הישגים מאוד יפים ובגדול נשמר השקט. תושבי רמת הגולן כולל אלה הקרובים לגבול מרגישים בטוחים".
מלחמת לבנון השלישית
"אנו עוסקים בסוריה אבל בל נשכח שהאיום הצבאי הכי גדול על ישראל זה חיזבאללה" אומר ידלין ומוסיף, "אם יפתח עימות בין ישראל לחיזבאללה, ולא משנה כתוצאה ממה החלטה מראש או מיסקלקולציה, ישראל תחווה חוויה שמעולם לא חווינו. גם אם נורא נצליח נגד חיזבאללה וגם אם נפגע בהם קשות, המחירים בישראל יכולים להיות כאלה שאנחנו לא מכירים". מאז נכנס החיזבאללה למעורבות מאסיבית במלחמת האזרחים בסוריה הערכות המצב דיברו על ירידה באפשרות שתתלקח מלחמה כוללת בין החיזבאללה לישראל. השקט שנשמר בגבול לבנון מאז מלחמת לבנון השניה הוא שקט עצבני ומתוח מאחר והחיזבאללה לא הפסיק ולא עצר את מהלכי התעצמותו הצבאיים והתבססותו הפוליטית בלבנון וזאת לצד רכישת ניסיון צבאי חסר תקדים בלחימה בסוריה.
בשנים האחרונות חל שינוי ביחס מערכת הביטחון הישראלית לחיזבאללה. מעוד ארגון טרור מחתרתי איתו ישראל מתמודדות, הוא הפך לארגון צבאי בעל למעלה ממאה אלף רקטות וטילים, חלקם עם חימוש מדויק, הפועל באמצעות שרשרת פיקוד, יחידות יעודיות, חטיבות מרחביות ותורת לחימה וניסיון בהנעה ובשליטה על כוחות גדולים בשטח. תרחיש הייחוס לאיומים מצד חיזבאללה בהם שיגור מאסיבי של טילים על ישראל וכנגד מטרות אסטרטגיות צבאיות ואזרחיות ואיום לכיבוש מוצב או ישוב הסמוכים לגבול הצפון חייבו את ישראל לתת מענה.
במהלך חודש אוגוסט הציג ראש הממשלה בנימין נתניהו בקבינט המדיני ביטחוני את תכנית "תפיסת הביטחון 2030" להגדלת תקציב הביטחון במטרה להביא לחיזוק כושר התקיפה, יכולת סייבר מעצמתית, שדרוג ההגנה נגד טילים, המשך מיגון העורף והשלמת גדרות הביטחון. מתוך הצורך לפצות על שיבוש אפשרי בפעילות חיל האוויר, אשר צפוי להיות מטרה אסטרטגית של טילי אויב במערכה כוללת, בסוף חודש אוגוסט הודיע משרד הביטחון כי חתם על עסקת רכש עם תעש מערכות לרכישת חימוש רקטי מתקדם, בעל כושר פגיעה מדויקת בשיגור מרחוק, בזמינות מידית בהיקף הנאמד במאות מיליוני שקלים. היבט נוסף להערכות למערכה עתידית עם החיזבאללה נחשף במהלך השבוע האחרון בו נחשף כי צה"ל מבצע מזה מספר חודשים את פרוייקט "אבן משתלבת" בניית חומת בטון מיוחדת לאורך הגבול עם לבנון, שגובהה כתשעה מטרים, הנבנית בשטח ישראל ומדרום לגדר הגבול הישנה. החומה תכיל מכלול שלם של מרכיבי הגנה, כשבין היתר תותקן מעליה גדר מתכת נוספת שגובהה שלושה מטרים, ולצדה יוצבו מצלמות איסוף מתקדמות וטכנולוגיות.
"אחת הסיבות שרה"מ מדבר על גידול משמעותי בתקציב הביטחון ב-10 שנים הקרובות, הסיבה המרכזית זה איום הטילים בכלל והמדויקים, בפרט אלה של חיזבאללה וזה מחייב אותנו בהגדלה ניכרת של כמות מערכות ההגנה האקטיבית וגם במיגון של אתרים אסטרטגים בישראל" אמר איילנד והוסיף, "הטיל המדויק יפגע באתרים אסטרטגים. מדינת ישראל קטנה עם יתירות נמוכה. רק פגיעה במערכות התפלה, נושא מאוד אזרחי, ולא יהיו מים בברזים בישראל. לא מדובר על נזק שקורה בזמן מלחמה ואחריו חוזרים לשגרה. זהו נזק שיקח שנים לתקן אותו ובמחירים של מליארדים. זה לא דבר בלתי אפשרי והייתי אומר שזה דבר סביר".
כיצד תוכל ישראל להכריע את ארגון שנראה כי הוא מוכן לשלם את המחירים ולהקריב את הקורבנות?
"המסקנה מהעניין הזה, אני אומר אותה כבר 12 שנים והייתי די קול בודד והיום היא יותר ויותר עמדת המערכת, שאם תפתח אש מלבנון היא לא תוביל לעימות בין ישראל לחיזבאללה משום שזו מערכה שיכולה להמשך 33 יום, כמו מלחמת לבנון השנייה וישראל לא יודעת לסבול את זה, אלא היא תוביל למערכה בין מדינת ישראל לבין מדינת לבנון. לא רק כי חיזבאללה ולבנון חד הם ולא רק משום שלבנון מסרה את מלוא הסמכות להיות הכוח הצבאי המשמעותי במדינה והגורם היחיד שקובע אם הגבול ישראל-לבנון יהיה שקט, אלא משום שזו הדרך היחידה לעשות את המלחמה הזו לקצרה משום שאף אחד בעולם לא רוצה בהרס לבנון. לא הסורים והאיראנים מצד אחד כי המדינה נשלטת על ידם בידי חיזבאללה וגם לא הסעודים, לא הצרפתים ולא האמריקאים מעוניינים במלחמה כי כל אחד מהם השקיע הרבה משאבים בלבנון. לכן המנוף הכי החזק של ישראל זה איום על עצם קיומה של לבנון. אם אנחנו רוצים שהמלחמה הבאה, אם תפרוץ, תמשך 7 ימים ולא 33 ימים, הדרך היחידה היא לעשות אותה נגד מדינת לבנון. אם המסר הזה ברור ונקלט אז הוא גם מסר הרתעתי. משום שחיזבאללה יודע לסכן את עצמו, את לוחמיו ואת הרקטות שלו, אבל חיזבאללה הוא ארגון פוליטי בלבנון והוא לא יכול לקחת את הסיכון שהוא יביא את הרס לבנון כי זה גם הרס חיזבאללה".
"המדניות ביחס ללבנון שאומרת בואו נפסיק לדבר על עימות אפשרי בין ישראל לחיזבאללה אלא נעבור לדבר על עימות אפשרי בין מדינת ישראל למדינת לבנון. ישראל יכולה לגרום ללבנון, תוך שעות, לנזקים כאלה שתביא לזעקה להפסקת אש מהר ככל האפשר. אם המלחמה תמשך 3 יום, אז מעבר להרוגים והפצועים והפגיעה בתשתיות ישראליות, 4 מיליון תושבי ישראל יהיו במקלטים רוב הזמן וזה דבר שאנחנו לא יכולים לסבול. נשיא לבנון אמר במספר הזדמנויות שחיזבאללה הוא חלק מכוח המגן של לבנון. מהמרגע שהצבא הלבנוני, ויש לזה עדויות חותכות במודיעין שישראל שתפה אחרים, מוסר אמצעים לחיזבאללה ונפרס בדרום עפ"י הנחיות חיזבאללה, בעצם מדינת לבנון, משיקולים של נוחות, מסרה את עצמה לחיזבאללה. ישראל לא יכולה לקבל את זה ואם לקבל את זה אז לפחות לנצל את זה".
