2017 הייתה שנת ההכרעה לגבי מיכל האמוניה במפרץ חיפה. בינואר פרסמה עיריית חיפה דו"ח מקיף, המתאר את סכנות המיכל, ברעש תקשורתי גדול. חלקים מרכזיים הסתברו בסופו של דבר כלא מבוססים דיים ולא עומדים באמות מידה מדעיות, אך הוא תרם לפסיקה בערכאה ראשונה בפברואר, עם הוראה לסגירת המיכל עליה ערערה החברה. דווקא פסיקה זו, שהייתה המעידה הראשונה של החברה, הפכה לבסוף לכדור שלג שכמעט והוביל להתמוטטות החברה כולה. בחודש מרץ נאסר על מילוי המיכל מחדש, בעוד החברה נאבקת ככל שהיא יכולה להחזירו לפעולה, או להחליפו באניות אמוניה קטנות יותר וממוגנות פחות.

בסופה של סאגה משפטית וציבורית ארוכה, ביולי 2017, מנע בית המשפט העליון את השבת המיכל לפעולה וחייב את ריקונו המלא (במיכל נותרו מאות טונות אמוניה מפני שהוא נבנה ללא ברז בתחתית). בין לבין, טורפדה הצעה של אלי גרונר, אז מנכ"ל משרד ראש הממשלה, להעניק לחיפה כימיקלים מענק של 50% – הרבה מעל המותר בחוק – לשם הקמת מפעל אמוניה בדרום. במקום זאת, באוצר הוציאו קול קורא בחודש מאי בכדי לטפל בפתרון ארוך טווח, שיפצל את המונופול שהיה קיים עד אז – מונופול של חיפה כימיקלים ביבוא אמוניה, ומונופול של כי"ל באספקת אמוניה ללקוחות קטנים.

קול קורא של מדינת ישראל למתן הצעות לאספקה שוטפת של אמוניה למשק

הפתרון שנבחר, היה מקשר ימי ליבוא אמוניה בצפון, בהקמתה של חיפה כימיקלים, שיוכל להתחרות במפעל אמוניה בדרום, בהקמתה של חברת KOYS. הפתרון נוסח ואושר כהחלטת ממשלה 2807, בתחילת יולי, לפני החלטה סופית על ריקון מיכל האמוניה בבית המשפט העליון ולפני החלטה על חלופה זמנית של המדינה על חלופה זמנית ליבוא אמוניה. רוחה העיקרית של החלטת הממשלה ממוקדת בכך שהמדינה לא תשקיע כספים כלל והמונופול של חיפה כימיקלים יוחלש על-ידי חלוקת השוק לשני ספקים. כעת מבקשת החברה לשנות את החלטת הממשלה. במקום מקשר ימי, החברה רוצה להקים מפעל אמוניה בנגב, לצד תחנת כח ביחד עם חברת אדלטק, מבעלי תחנת דוראד.

אישור ההצטרפות מהווה הסכמה לתנאי השימוש באתר

האותיות הקטנות

פרופסור אהוד קינן, היועץ של עיריית חיפה ויריבה של הנהלת החברה הטיל ספק כבר אז ברצינות הכוונת של חיפה כימיקלים לבנות מקשר ימי. בעיריית חיפה דווקא התייחסו לכך ברצינות והגישו עתירה כנגד המקשר, מחשש שאניות ענק בנות עשרות אלפי טונות בעגינה קבועה לא עולות בקנה אחד עם בטיחות הציבור, גם כשהן מרוחקות מהחוף. כשבוחנים את האותיות הקטנות של החלטת הממשלה, ניתן לשער מה היו הכוונות של החברה באותו הזמן. בהחלטה נכתב כי הממשלה תרשום את כוונתה של חיפה כימיקלים, "לפעול לייבא אמוניה לכל צרכי המשק באמצעות אניות קטנות והזרמה ישירה בצנרת קיימת למפעלים".

כבר אז היו במשרד להגנת הסביבה גורמים שאמרו שלא באמת יהיה ניתן להפסיק להשתמש בחלופה שתאושר כבטיחותית גם אם באופן זמני ולכן המקשר הימי לא בהכרח ייבנה. כלומר, הבטחה לבנות מקשר ימי בעתיד, הייתה מעין "גשר" למען ההחלטה על הכנסת אניית אמוניה קטנה לטווח הקצר ואולי גם הארוך. המדינה אישרה את ההצעה אחרי מספר בדיקות, אך השילוב בין הנוסח המחמיר של פסיקת בית המשפט העליון להתנגדות של עיריית חיפה, ביחד עם הבעיות ההנדסיות במפעל עצמו הוא זה שמנע את פתרון האנייה הקטנה בצפון.

מיכל האמוניה בחיפה (צילום: פלאש90)

החלטת הממשלה כללה מנגנון חלופי

החלטת הממשלה כללה בנוסח שלה שתי התחייבויות. האחת מצד חברת KOYS, לפיו אם תתבקש, היא תגדיל את כושר הייצור של המפעל בדרום בכדי למכור אמוניה גם לחיפה כימיקלים. השניה היא מצד חיפה כימיקלים עצמה, במידה ולא תקים מקשר ימי מסיבותיה שלה, להיכנס למשא ומתן עם חברת KOYS על רכישת האמוניה. המכתב מחיפה כימיקלים נחתם על-ידי המנכ"ל הקודם, נדב שחר, ב-22 ביוני 2017. אלא שבמקביל, בחודש מאי 2017, וכנראה גם קודם לכן, כבר עסקה החברה בסקרי היתכנות להקמת מפעל אמוניה במישור רותם, מה שמטיל עוד ספק ברצינות הכוונות שלה להקים מקשר ימי. ייתכן גם שהחברה, כהרגלה, עבדה בלהשאיר את כל הדלתות פתוחות, אלא שכעת דלת אחת נלכדה עם מעצור – החובה לנהל מו"מ עם KOYS על רכש אמוניה שמגובה בהחלטת הממשלה, וזו המכשלה שהיא רוצה כעת להסיר.

לטענת החברה, רק לפני כשבועיים הודיעה על שינוי הכיוון מהקמת מקשר ימי ליבוא לטובת תכנית להקמת מפעל אמוניה ועד אז עמדה בכל אבני הדרך הנדרשות בהחלטת הממשלה לטובת הקמת המקשר. אכן, הוועדה לתשתיות לאומיות אישרה באופן ראשוני את הקמת המקשר הימי ואילו תסקיר ההשפעה על הסביבה, שלא נערך עד כה, הוא בגדר חובה שלא נקבע לה תאריך יעד ברור.

מיכל האמוניה בחיפה (צילום: ליאורה אמיתי).

מיכל זה לא כמו מפעל

יש הבדל מהותי בין מיכל אמוניה בצורותיו השונות – מיכל חוף, מיכל צף על גבי אניה או מיכל אחסון תפעולי – לבין מפעל אמוניה. תהליכים מודרניים של ייצור אמוניה מבוססים על גז טבעי כחומר גלם, כאשר הייצור מחייב תוצרי הלוואי הנוספים של גזים כמו מימן, חמצן ואחרים שיכולים להימכר לשימושים תעשייתיים. הקמת מפעל אמוניה שני בנגב, צפויה לפגוע במודל העסקי של KOYS, לאו דווקא בתחום האמוניה, אלא קודם כל בנושא המוצרים הנלווים. בנוסף, למפעל חדש יש אפשרות לקבל מענקים מהמדינה כחוק, כאשר רוח החלטת הממשלה היא לסיים עם רעיון המענקים המיוחדים, ולבצע את הפתרונות ללא השקעת כספי ציבור מעבר למה שבהחלטה.

התועלות התיאורטיות של המפעל השני

בצד החיובי של התכנית של 'חיפה כימיקלים', ניתן לסמן את הסרת סיכון האמוניה ממפרץ חיפה באופן סופי וריכוז הפעילות הכימית של חיפה כימיקלים במישור רותם בנגב, תוך הפחתת שינוע האמוניה, באופן בו הוא נעשה כיום – באמצעות מיכלי איזוטנקים קטנים, הנעים בכבישי ישראל. ריכוז הפעילות בנגב הגיוני מסיבות נוספות – הריחוק מריכוזי האוכלוסייה, הימצאות צנרת הגז הטבעי, הקרבה היחסית למפעלי האשלג בים המלח. כאשר כל הפעילות הזו נעשית בנגב, התוצרים הסופיים שמיוצאים ממנו: דשנים וגזים תעשייתיים, פחות מסוכנים משינוע של חומרי הביניים בתהליך – אמוניה וחומצה חנקתית. אפקט חיובי נוסף הוא המשך הפיתוח התעשייתי בנגב תוך יצירת מקומות עבודה חדשים, כאשר ההשקעה במפעל בנגב אמורה להיות גדולה בהרבה לעומת המקשר הימי, אולי אף פי 5.

מפעל רותם אמפרט (צילום אלי גל)

מה בדקה הממשלה, אם בכלל?

הדבר המטריד בסיפור הוא המהירות בה הממשלה הסכימה לשינוי התכניות של חיפה כימיקלים מבלי לבצע בדיקות מעמיקות למשמעות של השינוי, ומבלי להתייחס לעומק למספר סימני השאלה חשובים לגביו.

  1. מי יודע לבנות מפעל אמוניה?

חיפה כימיקלים לא באמת מתכוונת לבנות מפעל אמוניה, כאשר אין לה את הידע לכך, אלא דרך מיזם משותף לתחנת כח ומפעל אמוניה עם חברת אדלטק. אדלטק, השייכת למשפחת אדלסבורג ובעלת נתח מתחנת הכח הפרטית דוראד, יודעת לבנות תחנות כח, אך גם לה אין ניסיון בבניית מפעל אמוניה. כלל לא ברור אילו בדיקות היתכנות נעשו להקמת המיזם החדש.

  1. מה יעשו עם עודפי האמוניה?

בחיפה כימיקלים לא השיבו לשאלת 'דבר ראשון' לגבי כמה אמוניה הם מתכוונים לייצר במיזם עם אדלטק. מגורמים אחרים נמסרה הערכה של 70,000-100,000 טונות. הצריכה השנתית בישראל כיום היא של כ-65,000 טונות אמוניה כאשר החלוקה היא בערך 50% חיפה כימיקלים, 25% כי"ל ועוד 25% מתחלקים בין עשרות או מאות לקוחות קטנים. צריכה של 70,000 טונות על-ידי חיפה כימיקלים לבדה מחייבת את הכפלת כושר ייצור הדשנים במישור רותם. אם החברה אכן מסוגלת לכך זו באמת בשורה טובה, אך אם לא, הרי שמדובר בסימן מטריד.

  1. האם המדינה תידרש להכניס שוב יד לכיס?

אין שום פסול כמובן בהשקעה ממשלתית או בעידוד עסקים, אלא שהמנגנון של חוק עידוד השקעות הון במתכונתו הנוכחית, הוא מנגנון שזכה לביקורת חריפה על כך שאינו שקוף והתועלת שלו כלל איננה נבדקת. זהו סוג של צ'ק פתוח לבעלי הון, בתקווה שנעשה בו שימוש לתועלת החברה. הוא גם אינו מעניק למדינה אפשרות לדרוש כספים בחזרה, באם החברה מחליטה לפטר עובדים ולסגור את הפעילות, כפי שקרה בחברת "טבע".

מפעל אמוניה,(צילום אילוסטרציה: shutterstock)

האם חיפה כימיקלים מחפשת אקזיט?

חיפה כימיקלים, בבעלות האחים ג'ולס ואדי טראמפ מארה"ב (ללא קשר לנשיא ארה"ב) מחפשת רוכשים לחברה. לפי פרסומים בעיתונות, החברה פנתה בעניין לא רק לעידן עופר, בעלי כי"ל, ואפילו לחוליו פונסה לרו שהיה חתנו של שליט צ'ילה בעבר, הדיקטטור הפאשיסט אוגוסטו פינושה. לרו הוא מבעלי השליטה בענקית הכימיקלים SQM מצ'ילה ומתחרתה העיקרית של חיפה כימיקלים בתחום הדשנים. בשנת 2015 התנהל מו"מ למכירת חיפה כימיקלים לרוכשים מסין, לפי שווי כולל של 1.1 מיליארד דולר. סגירת מיכל האמוניה וסגירת המפעל בצפון פגעו בשווי באופן משמעותי והשאלה היא עד כמה. זו כנראה, שאלת מיליארד הדולר, או רק 200 מיליון – תלוי את מי שואלים.

לידי ‘דבר ראשון’ הגיע מידע כי בחברת SQM מצ'ילה לא מתכוונים לאפשר בקלות לחיפה כימיקלים להחזיר לעצמה את מעמדה העולמי בשוק. לשם כך הם מסוגלים להוריד מחירים לתקופה ממושכת, בכדי לשמור על נתח השוק שזכו בו בשל הבעיות של חיפה כימיקלים בישראל. אתגר נוסף בעבור החברה הוא איכות תהליך הייצור. כאשר הוקמה חיפה כימיקלים, לפני 50 שנה, תהליך הייצור שלה היה חדשני ברמה העולמית וכך נותר במשך מספר עשורים. לעומת זאת, כיום, הולכת ומתפתחת דרישה לדשנים בעלי הרכב מוקפד יותר, שלא מחדיר לקרקע חלק מהחומרים שיש בדשנים המקובלים בשוק כיום. בינתיים קיים גם סימן שאלה גדול לגבי הקרקעות בהן מחזיקה חיפה כימיקלים בצפון, אשר בז"ן תובעת להשיבן לידיה ואילו חיפה כימיקלים טוענת שרישום הקרקע על שם בז"ן נעשה בעצם בטעות ואין לה זכות בעלים עליה.

מפעל חיפה כימיקלים במפרץ חיפה (צילום: ויקימדיה).

לא עוד שבי רגולטורי

כל הירידה לפרטים הללו צריכה להיעשות על-ידי גורמי הממשלה לפני שהיא מאשרת לחיפה כימיקלים להשתחרר מהמחויבות שלה, בכדי לוודא שמדובר בתכניות פיתוח ממשיות עם היתכנות עסקית, ולא בעוד תרגיל מטעם חברה שכבר הפכה רגולטורים ל"שבויים" שלה, לפי פסיקת בית המשפט העליון. הדבר חשוב בייחוד בהתחשב בהיסטוריה של החברה, אשר עתרה באופן סדרתי לערכאות, ולא היססה להשתמש בטיעונים הפוכים בערכאות שונות. כך למשל, בדיון מול עובדיה המפוטרים בצפון בבית הדין לעבודה טענה כי המפעל חדל לפעול לחלוטין, אך למול המשרד להגנת הסביבה, המפעל ממשיך להיאחז בקרקע, בעיקר כדי להימנע מעריכת סקר קרקע המתחייב עם הודעה על סגירת מפעל – פעולה שחיפה כימיקלים לא ביצעה ועלולה לגרור אותה להוצאות כספיות גדולות. לא ברור מה תגיד החברה בדיון המשפטי ב-2019 מול בז"ן על אותן הקרקעות. העתירה של בז"ן הוגשה ב-2015, כאשר לא הייתה שום עננה באופק של חיפה כימיקלים, ומיכל האמוניה פעל באופן רגיל לחלוטין.

מחיפה כימיקלים נמסר בתגובה: "מדובר בטענות מופרכות ומגמתיות המטעות את ציבור הקוראים. חיפה עמדה ועומדת באבני הדרך לקיום החלטת הממשלה להקמת המקשר הימי. אך לאור התנגדות עיריית חיפה לפתרונות המומלצים על ידי המדינה ליבוא האמוניה, העתירות שהגישה העירייה לבתי המשפט, אי מתן רישיון עסק ובעקבות כך- שלילת היתר הרעלים למפעל על ידי המשרד להגנת הסביבה, נאלצה החברה לסגור את המפעל הצפוני לפני כשנה וחצי – והוא לא יפתח מחדש. משמעות הדבר, שאין ולא יהיה מפעל לקלוט את האמוניה במפרץ חיפה.

עובדות אלו, עמדו לנגד עיניה של ההנהלה בעת בניית תוכנית החומש של החברה. במסגרתה, נבחנו הפתרונות לאספקה יציבה, בטוחה ורציפה של אמוניה, והוחלט על הקמת מפעל לייצור אמוניה יחד עם שותף עסקי אמין, מקצועי ובעל איתנות פיננסית.
תוכנית הקמת המפעל לייצור אמוניה במתחם חיפה דרום, בהשקעה של מאות מיליוני שקלים, הוצגה למשרדי הממשלה השונים וזכתה לתמיכתם המלאה. המפעל, יבטיח אספקה רציפה של אמוניה, יספק מאות מקומות עבודה חדשים בנגב ויאפשר לחברה לשקם את כושר הייצור שלה, על מנת להמשיך ולהוביל את שוק הדשנים העולמי.
האמוניה הינו חומר גלם אסטרטגי לחברה והיא אינה יכולה להיות שבויה בחלופות אחרות, אשר איתנותן הפיננסית מצויה בספק גדול, לא ברור מי הם המשקיעים בהן, מה מניעיהם, והם אינם יודעים להתחייב ללוחות זמנים. צר לנו שישנם גורמים המנסים לעכב את הפרויקט, על אף תועלותיו הרבות למשק הישראלי, מתוך אינטרסים כלכליים צרים."