משרד התקשורת פרסם שימוע העוסק בפריסת סיבים בתוך בנייני מגורים (פריסה ורטיקלית). במסמך, מציין המשרד את העלויות הכבדות של פריסת סיבים המוטלות על חברות התקשורת, בייחוד בבניינים ישנים, שמראש לא נבנו עם תעלות תקשורת המתאימות לריבוי תשתיות, או לצורך בארונות תקשורת במגוון נקודות בתוך הבניין. השימוע החדש, מצטרף לשימועים קודמים בנושא חובת מחיר אחיד, והכוונה לאפשר לבזק הקלות מחובת פריסה כלל ארצית, ל-80% בלבד.

המשרד שוקל להטיל חובה על חברות התקשורת לחלוק בתשתיות הסיבים הפרוסים בשיטת 'סיב עד הבית' (Fiber to the House, FTTH) כך שמפעיל נוסף יוכל להשתמש באותו הסיב מבלי להניח סיב חדש, תוך מתן תשלום לבעל התשתית שהגיע לבניין קודם לכן.

הנחת סיבים אופטיים. (צילום: MD_Photography / Shutterstock.com)

היתרון במהלך,צעל פי המשרד, הוא הימנעות מ"השקעות כפולות בעלויות ובתשומות העבודה (צמצום מיטרד ציבורי לדיירי הבניין, מיזעור עלויות רכישת הציוד ועוד), תוך תגמול ראוי לחברת התקשורת הראשונה שתקים את התשתית". עם זאת, השימוע כולל גם מספר הנחות תמוהות ושאלות לא פתורות.

לפי ההצעה, מי שפורס ראשון תשתיות סיבים בבניין, צריך לפנות לשאר המפעילים ולהציע להם שימוש משותף. כמוכן, המפעיל יחוייב לבנות את הרשת בתצורה ניטרלית טכנולוגית, כך שיתאפשר להקים בהם יותר מסוג אחד של רשת תקשורת.

על הנייר, מסמך השימוע נראה טוב. אבל המשרד מתעלם מכמה היבטים חשובים שקיימים במציאות. לפי המסמך, יש חמש חברות תקשורת שמניחות סיבים בישראל: הוט, בזק, פרטנר, סלקום ו-IBC. בפועל, בזק והוט משתמשות בסיבים רק בליבת הרשת, ולא ברשת הגישה שמגיעה מארון הסעף עד לבתי התושבים. סלקום חדלה לפרוס סיבים ומכרה את פעילות הסיבים הקיימת שלה ל-IBC, בעסקה משולבת בה סלקום הפכה לבעלת מניות בחברה.

בזק והוט בסיפור אחר

לבזק יש כוונות להשתמש בפריסת סיבים בשיטת  'סיב עד הבניין' (Fiber to the building , FTTB) בבניינים קיימים, ובבניין עצמו להמשיך להשתמש ברשת הנחושת הקיימת. לכן רגולציה לגבי FTTH, לא בהכרח רלוונטית לגביה כפורסת סיבים, אך ייתכן שבזק תוכל להיות החברה שמשתמשת בסיב של פרטנר או סלקום.

גם הוט לא הביעה מעולם כוונה לפרוס סיבים עד הבית. השדרוג שביצעה לרשת הכבלים, שמסוגלת כעת לשאת קישוריות לאינטרנט במהירות 500 מגה-ביט, בהשקעה מינימלית, היא אופציה הרבה יותר משתלמת בעבורה, כאשר חלק ניכר מתושבי ישראל עדיין גולש בקצבים של 40 מגה-ביט או פחות. ייתכן שביום כלשהו בעתיד הוט תשקול השקעה הזו, אך לא ברור האם הרגולציה הזו תחול עליה.

בין מירוץ לדירה למירוץ לפשיטת רגל

עד כה, פריסת הסיבים בישראל התנהלה בעצלתיים ובחוסר יעילות משווע. ניתן לכנות שיטה זו 'המירוץ לדירה', כי מי שהגיע ראשון לבניין מסויים, זכה במירב הלקוחות ובמעין מונופול מקומי, משום שכל מפעיל נוסף שיגיע לאותו בניין, יזכה לפוטנציאל לקוחות קטן יותר. כעת, מנסה המשרד להפוך את המפעיל הנוסף לאיום תחרותי על המפעיל הראשון. בסופו של דבר, שניהם ירוויחו פחות לקוחות, ובסך הכל יאלצו לגבות מחיר יקר יותר כדי להחזיר את ההשקעה. היעול היחסי של הפריסה בתוך הבניין, עדיין מבוססת על פריסה לא יעילה ברחובות ובבניינים עצמם.

פתרון אחר לבעיית הגישה לדירה, עשוי להיות שימוש בתקשורת אלחוטית בגלים מילימטריים למרחקים קצרים, ללא צורך לשתף בתשתית זו, תוך חיסכון ניכר בעלויות.

טכנולוגיית תקשורת בגלים מילמטרים (צילום: יח"צ SMBIT)

גישה אחרת לפריסת סיבים, הייתה מחלקת מראש את השוק בין מספר ספקים, מבטלת את התחרות, וכופה על המפעילים הורדת מחירים.

אפשרות נוספת להוזלת הפריסה, היא מתן היתר לרשויות מקומיות לבנות רשת תקשורת בתחומי הרשות, שמתחברת למפעילי התקשורת בפס מאוד רחב, ומחלקת אותו בין התושבים. שיטה זו פועלת בקיבוצים, ללא כל רגולציה, מפני שקיבוצים נחשבים למשק בית אחד על פי חוק, ורשאים להקים איזו רשת שירצו בתוך הקיבוץ.

באותו האופן, נפרסות רשתות תקשורת מתקדמות גם בחלק מיישובי המיעוטים בישראל, בעיקר בצפון, על ידי מפעילים חסרי רשיון תוך העלמת עין של משרד התקשורת מהתופעה.

ההקלות החדשות באמצעות שיתוף תשתיות סיבים בתוך הדירה, עלולה להפוך את מה שהיה קודם רק 'מירוץ לדירה', שבסופו הספק זכה במונופול קטנטן בבניין אחד, ל'מירוץ לפשיטת רגל', שבו אף ספק לא מצליח להשיג החזר סביר על ההשקעה, או שכולם ייקרו את המחירים לציבור. כך שבניגוד להצהרות משרד התקשורת, כפיית תחרות בתוך אותה תשתית, לא רק שאיננה מעודדת השקעה, אלא עשויה היא גם לעודד העלאת מחירים.

המשרד גם לא הבהיר באיזה אופן רגולציה שתיקבע לשיטת FTTH, תהיה בכלל רלוונטית לבעלי תשתית שכלל לא ישווקו סיבים לבתים (כמו הוט) או יעדיפו שיטה שונה, כמו FTTB ברשת בזק.