בבזק עדיין לא מוכנים להשיק את רשת הסיבים האולטרה-מהירים, אך מעידים על התקדמות במגעים בנושא מצד משרד התקשורת. בשיחת ועידה עם משקיעים שנערכה ביום חמישי האחרון, אמר דודו מזרחי, מנכ"ל הקבוצה, כי בחברה עדיין לא בטוחים שהחלטת השקעה כזו מסוגלת להשיא רווחים בטווח הארוך. מזרחי הסביר למשקיעים כי "שאר המפעילים בשוק פועלים ללא שום רגולציה – לא לגבי הפריסה ולא לגבי העלויות".

קביעתו של מזרחי כמעט מדויקת. חברת IBC, אשר סלקום רכשה לאחרונה כן מחויבת להגיע לפריסה של 40% משטחי המדינה תוך 10 שנים, כאשר חובה זו כוללת גם הכללה של אזורים פחות כדאיים, במקום 100% משטחי המדינה אותם נדרשה לרשת לפני כן. לעומתה, בזק מחויבת להגיע לפריסה של 80% בתוך חמש שנים בלבד, פריסה אשר מזרחי טען כי "אין לה מקבילה בכל רחבי העולם". עם זאת, מזרחי ציין כי המצב במשרד התקשורת כיום טוב בהרבה מאשר לפני שנה, ביחס להבנה לצרכים של בזק לפני שהיא נכנסת לתחום הסיבים המהירים. בבזק ממתינים לתום השימועים שעורך משרד התקשורת בנושא, ומקווים שההחלטה תאפשר לחברה לראות רווח מההשקעה.

את חברת בזק ניתן לדמות לענק בצלילה: תוצאותיה טובות בהרבה מחברות תקשורת מתחרות, אך הן מבוססות בעיקר על טכנולוגיות העבר כמו טלפון קווי. בטכנולוגיית העתיד, כמו אינטרנט אולטרה-מהיר ושידורי טלוויזיה באינטרנט, בזק עדיין לא ממש על המגרש, בעוד המתחרות שלה, סלקום, פרטנר והוט, כבר בתוכו. ראשי החברה על התקדמות במגעים עם משרד התקשורת, אך התנאים הקשוחים של המשרד עדיין לא מאפשרים לחברה לצפות לרווחיות בהשקת רשת הסיבים, פרויקט שהתחיל עוד בראשית העשור.

רגולציה נוקשה על בזק וקלה על המתחרות

דבריו של מזרחי מתחזקים כאשר בוחנים את המצב בחברות האחרות: על פרטנר לא מוטלת שום חובה משום סוג בתחום פריסת הסיבים. הוט זכתה להקלה בפריסה בשווי של 800 מליון עד מיליארד ש"ח לגבי פריסת הכבלים, במטרה מוצהרת לאפשר לה להיכנס לתחום הסיבים. בפועל, להוט אין כוונה כזו, והיא מסתפקת ברשת הנוכחית שלה, שבמצבה הנוכחי מסוגלת לספק אינטרנט מהיר במהירות מקסימלית של 500 מגהבייט – כמחצית מהיכולת של פרטנר ו-IBC, אך פי חמש מהיכולת של בזק.

לעומת הרגולציה המקלה על המתחרות, משרד התקשורת מערים קשיים על בזק, ומקשה עליה לשדרג אפילו למהירות של 200 מגה. מדובר במהלך שהוא חריג שבחריגים – רגולטור שמוביל מדיניות של עיכוב טכנולוגי במקום שיפור. לטענת גורמים במשרד, אי מתן האישור נועד להגדיל את הלחץ על בזק להשיק רשת סיבים.

עוד דרישה בעייתית של המשרד היא להתיר לכל חברה לשכור קו סיבים מבזק במתכונת סיטונאית, מהיום הראשון להשקת הרשת, באופן שמקטין את המוטיבציה של כלל החברות לקחת סיכון ולהשקיע בתשתיות. בבזק המצב חמור יותר, מפני שמרגע שתתקבל החלטה כזו, לא יהיה אפשר לסגת ממנה. בעוד סלקום יכלה פשוט למכור את הפעילות לIBC  בעסקה פיננסית מורכבת כפי שעשתה, הוט לא מחוייבת בשום טווח להתחיל בהתקנת רשת סיבים, ופרטנר חופשיה לבצע כל מהלך מסחרי שמתאים לה.

במשרד התקשורת מציינים בניירות השימוע על מחירי הסיבים כי לבזק יש נכס ייחודי שאין לשום חברה – רשת התעלות, הגובים וארונות התקשורת, אשר מוזילים במאוד את עלות ההשקעה. עם זאת, עובדה זו מדגישה את הכשלים המובנים בהליכים שקידמה המדינה – הפרטת בזק ממונופול לאומי למונופול פרטי, בעודו שומר על נכס ייחודי ללא יכולת מעשית להתחרות בו, ולאחר מכן נסיונות "לקשור ידיים ורגליים" לבזק כדי לתת למתחרות להתפתח. בסתירה לכך, מדיניות התחרות החריפה שמעודד המשרד במקביל, בעיקר בשוק הסלולרי, גורמת לכך שחברות התקשורת האחרות נמצאות בהתרסקות, ודווקא בזק היא זו ששומרת על רווחיות, תוך שהיא היחידה שיכולת לספוג מכות כה גדולות ביחס לשווי נכסיה ולשמור על רווחיות תפעולית גבוהה.

איך בונים רשת סיבים?

ההשקעות ברשת הסיבים מתחלקות לשלושה מקטעים עיקריים: ליבת הרשת (פריסת הכבלים הארציים והאזוריים), פריסה אנכית (המקטע שמחבר את הכבל האזורי לבית הצרכן) והציוד האקטיבי הנמצא בארונות השכונתיים. ליבת הרשת של בזק כבר פועלת בסיבים, אשר קצותיהם מגיעים בסמוך ל-1.6 מליון משקי בית עוד משנת 2016. הפריסה האנכית, שהיא המקטע האחרון של החיבור, מבוססת כיום על רשת הנחושת הוותיקה בטכנולוגיית ADSL או VDSL.

כדי להפוך את הרשת לאולטרה-מהירה ניתן לפעול בשתי תצורות – האחת היא החלפת המודמים והציוד האקטיבי בארונות השכונתיים לשיטה חדשה ומהירה יותר, תוך שימור כבלי הנחושת. התצורה השנייה היא החלפת כבלי הנחושת המחברים את הכבל האזורי לבית הצרכן בסיב אופטי, והתקנת מודם מתאים. בבניינים חדשים אין מניעה להביא את הסיבים עד פתח הבית, אך ברוב שטח המדינה מדובר בפעולה יקרה במיוחד. לכן, לבזק משתלם יותר לשמור על רשת הנחושת, ולשדרג רק את המודמים של הלקוחות כך שיוכלו להעביר אינטרנט במהירות של 500 עד 1,000 מגהבייט לשנייה למרחקים קצרים, עד הסיב האופטי. שתי הטכניקות מחייבות את שדרוג הציוד האקטיבי בארונות הסמוכים למשקי הבית – השקעה לא קטנה בפני עצמה.

גם בתחום השידורים נמצאת בזק בפיגור טכנולוגי, ונשענת עדיין בעיקר על החברה-הבת יס. בדיקות היתכנות לשידורים באינטרנט החלו כבר בראשית העשור בהובלת המנכ"ל לשעבר אבי גבאי. הסכמי מקטעי הלוויין של YES עם 'חלל תקשורת' הם הסכמים ארוכי טווח ויקרים, שנמשכים עמוק אל תוך העשור הבא ומקשים על מעבר לאינטרנט. יס מאפשרת גם שידורים מוזלים ונחותים באינטרנט, על בסיס תכני ה-VOD והלווין שלה, אך פעילות זו היא בנתח קטן. משרד התקשורת מתיר לכל המתחרות להשיק חבילות שירותים מרובים בחשבונית אחת, פעולה שנמנעת כיום מבזק – בשם מדיניות שנקראת ההפרדה המבנית. בבזק סבורים שעמדו בכל דרישות המשרד בכדי לבטל את ההפרדה הזו, ואף הגישו עתירה לבג"ץ. במשרד התקשורת נמנעו מהלגיב לעתירה ונקטו בטקטיקה של בקשות דחייה עקביות.

המטרות הסותרות של משרד התקשורת

במשרד התקשורת שואפים להגדיל את היקף החיבורים לאינטרנט אולטרה מהיר, בעודם מעוניים לקדם זו בשיטה מסובכת של תחרות רבת רבדים: סיבים של פרטנר, רק היכן שכדאי לפרטנר, כבלים של הוט רק ב-92% ממשקי הבית בישראל או ב-78% מהם כשכוללים את שטחי יהודה ושומרון, סיבים של IBC ב-40% ממשקי הבית לכל היותר, וסיבי בזק ב-80% ממשקי הבית ולבסוף ב-100% מהם. בהנחיות המשרד אין שום התמודדות עם יצירת אלפי המונופולים המקומיים שנוצרים בכל פעם שספק סיבים מגיע ראשון לבניין או לכתובת מסחרית ובכך מוריד את החזר ההשקעה האפשרי לכל בעל תשתית אחר. אם בכל זאת יגיע ספק נוסף, שניהם יפסידו. החישוב מורכב יותר, בהתחשב בכך שהוט כבר יכולה להציע מהירות של 500 מגהבייט, ללא שדרוג ברשת. רק בתחום אחד הציע המשרד להתיר לחברות לשתף פעולה, והוא הפריסה בתוך בנייני מגורים, הסדרה שלא נכנסה לתוקף.

התוצאה, היא שבאזור צפוף אוכלוסייה יהיה ניתן להנות ממגוון תשתיות מתקדמות: כבלים של הוט, סיבים של פרטנר או IBC, ואולי גם של בזק, בעוד ביישובים רבים בפריפריה בזק תישאר התשתית הקווית היחידה, ונכון לעכשיו גם המיושנת והאיטית ביותר.

בעולם מקובלות מדיניות פריסה אחרות לחלוטין, הכוללות סבסוד ממשלתי לפריסה בפריפריה, פריסה מלאה ע"י חברת תקשורת לאומית, חלוקת השוק למונופולים אזוריים בין חברות מסחריות, ומתן היתר לרשויות מקומיות לבנות רשת תקשורת מתקדמת לתושביה, המתקשרת בהסכם עם חברה מסחרית לגבי חיבור רב קיבולת לרשת האינטרנט העולמית. למרות ניסויים טכנולוגיים מוצלחים שנערכו במגוון רשויות בישראל לגבי רישות של המוסדות העירוניים והחלפת הרשת במקטע האחרון במשרדי גלים מילימטריים נמוכי עוצמה אך רבי קיבולת, אלו לא התגבשו למדיניות מוסדרת.