היום (שלישי) הייתה אמורה להתקבל עמדת המדינה לבג"ץ בעתירה של בזק בנושא ההפרדה המבנית. אתמול בערב הגישה המדינה בקשת דחיה נוספת, לאחר שהעתירה הוגשה בתחילת השנה והמועדים לתגובה נדחו מאפריל, למאי ואז להיום, בסוף יולי.

חברת בזק ניזוקה מההסתבכות הכלכלית והחקירתית נגד בעליה הקודמים, שאול אלוביץ', שכבר גרמה להתמוטות חברת יורוקום שהייתה בבעלותו, ולקריסת חברת אינטרנט זהב, שעדיין מחזיקה בעקיפין בשליטה בבזק, אך לא יכולה לשלם את חובותיה.

מבנה השליטה בבזק (גרפיקה: אידאה)

 

בעתירה טענה בזק שהיא עמדה בכל הדרישות של מדיניות שר התקשורת, על פי מסמך עליו חתם השר דאז, משה כחלון, ופורסם בשנת 2012, ולכן יש לבטל את ההפרדה המבנית בקבוצה. הפרדה זו נועדה ליצור נכות מובנית, המקשה על בזק לנהל במשותף את החברות בקבוצה, כדי להקל על המתחרות. כך למשל, פרטנר, סלקום והוט יכולות להציע חבילות טריפל ואף יותר מכך, בתשלום אחד, מה שנאסר על בזק. בפועל, הפרדה זו מחייבת את בזק בהוצאות מוגדלות על מערכות גביה ושירות לקוחות נפרדות, וכן מייקרת את מחירי בזק לציבור.

בעל בית או בעלי חוב?

כיום לבזק אין ממש בעלי בית, אבל יש לה בעלי חוב, מסוגים רבים מאוד. לכן, כדי להיחלץ ממצבה, שכבר עלה לה באבדן של שני שליש מערכה בשיא, זקוקה בזק לבעל בית מתפקד וגם לרגולציה מתפקדת, שקובעת גבולות גזרה הגיוניים לפעולתה העסקית.

עסקת סרצ'לייט אמורה להעניק לבזק בעלי בית חדשים, אך גם אישורה תלוי ברגולציה. סר'צלייט גייסה שותף ישראלי, דוד פורר, שרק הוא זכאי לקבל היתר שליטה בחברת התקשורת הישראלית, אם וכאשר שר התקשורת וראש הממשלה יבחרו להעניק היתר כזה. החשדות נגד ראש הממשלה בנימין נתניהו ביחס לקידום לא חוקי של האינטרסים של בזק, עלולים לגרום לכך שממלא מקום יצטרך להחליט במקומו לגבי מתן ההיתר להעברת השליטה בבזק.

קבוצות תקשורת הפועלות במגוון שווקי התקשורת (מתוך: דו"ח מיוחד של מבקר המדינה בנושא היבטים בפעולות משרד התקשורת לאסדרת מגזר התקשורת הנייחת)

משרד התקשורת לא ממהר לשום מקום
לא רק בבזק אין בעלי בית, אלא גם במשרד התקשורת. השר הקודם איוב קרא (הליכוד) התפטר, והשר הנכנס דוד אמסלם (הליכוד) הודיע שאינו מתכוון לקבל החלטות מעבר למה שדחוף ומחוייב המציאות, על פי הצעות הדרג המקצועי. מצב זה מאפשר חופש פעולה גדול לדרג המקצועי, אלא שצמרת משרד התקשורת רחוקה מרחק גדול מאוד מעמידה ביעדיה. המשרד עמד רק ברבע מיעדיו לשנת 2017. בשנת 2018 המשרד עמד ב-7 יעדים בלבד מתוך 23 יעדים בסך הכל. הרקורד הבלתי מרשים הזה משליך עמוקות גם על בזק.

בינתיים, במשרד התקשורת לא רק שנמנעים מהגשת תגובה לבג"ץ, אלא גם נמנעים מפרסום שימוע בנושא הפרדה המבנית, כאשר צוות משותף עם נציגי משרד האוצר עובד על הכנת השימוע הזה משנת 2017. יתרה מכך, בשנת 2017 כבר התקיים שימוע בנושא הפיקוח על מחירי בזק לציבור, אך לא פורסמו תוצאותיו. מצב זה ממשיך את מדיניות המשרד לשמור על מחירי בזק יקרים, ולנפח את קופתה במאות מליוני שקלים מדי שנה.

הסיבה העיקרית לכך היא ההתמקדות של משרד התקשורת באמצעים במקום במטרה – המשרד מתעקש על האפשרות של חברות מתחרות לשכור מבזק קווים נייחים ולשווק אותם לציבור כדי לעודד תחרות, שהיא אמצעי, שלא משיג את המטרה – שירותי תקשורת איכותיים במחיר סביר לציבור. חברות התקשורת לא מעוניינות בכך – עובדה היא שהן מעדיפות להציע ללקוחות טלפוניה על גבי האינטרנט בשיטת VOB, ללא צורך לשלם לבזק אגורה שחוקה. גם הלקוחות ככל הנראה אינם מעוניינים בכך, הרוב מעדיפים להמשיך לשלם לבזק מחירים גבוהים על קו נייח, או לוותר על השירות לחלוטין – בעיקר בקרב צעירים, על פני רכישתו מהמתחרות.

למעשה, בזק מתחננת לאפשר לה להוריד את המחירים לפי שיקול דעתה, ואולי להצליח להגן על מקור הכנסות משמעותי אך מתדלדל של טלפוניה נייחת, ואילו משרד התקשורת מסרב להתיר לה זאת, למרות שמדובר במדיניות של המשרד עצמו שנחתמה בשנת 2012. התוצאה של מדיניות זו בתחומי ההפרדה המבנית ופיקוח המחירים היא המשך הכפיה על בזק לייקר מחירים לציבור. במסמכים שונים מודה משרד התקשורת ששום חברת תקשורת לא מסוגלת להתחרות בבזק באמת, בשל נכס ייחודי הקיים רק אצל בזק – רשת התעלות הארצית. מדיניות המשרד איננה מכה על החטא של הפרטת תשתית אסטרטגית זו עם הפרטת בזק, אלא מנסה לקשור את ידי בזק בכל מיני צורות, כדי להקטין את יתרונה מול המתחרות. מעבר להפרדה המבנית, ציר המרכזי נוסף של מדיניות זו היא הסדרי שוק סיטונאי, בו נכפה על בזק להשכיר שירותיה למתחרות במחיר מפוקח, למרות שמדיניות זו מהווה בלם כנגד השקעות בתשתית.

ככה בונים תחרות ?
למעשה, במסווה של 'עידוד התחרות' משרד התקשורת נאלץ לפקח בפועל על יותר ויותר מחירים, ולהגביר את התלות המעשית של המתחרות של בזק בנכסים של בזק, במקום לנסות לעודד תחרות אמיתית, עם בסיס תשתיות עצמאיות. השיטות מקובלות בעולם לשוק תחרותי של ממש, הן תחרות בין שירות קווי לאלחוטי, או בין רשת קווית של חברה מסחרית, לרשת עירונית של רשות מקומית, שמוזילה את השירות לתושבים, באמצעות רכישה מרוכזת של קיבולת של חיבור לאינטרנט מחברה מסחרית. בישראל יש היום חמש חברות בעלות תשתיות תקשורת קוויות בהיקפים שונים, אך לכל אחת מהן יש רגולציה נפרדת, ו-2 מהן מספקות שירות ללא כל רשיון, במסגרת פלונטר תשתיות קוויות שמתקיים ללא התרה בעתיד הנראה לעין. מכיוון שרק בזק מחוייבת לספק תשתית באופן כלל ארצי, הרי שכל עיכוב בהסדרה כלפי בזק, גורר איתו נחיתות בשירות בזק לתושבי הפריפריה, שם קיבע המשרד, בכל טווח נראה לעין, את מעמדה של בזק כמונופול.

תגובת משרד התקשורת לא התקבלה עד מועד פרסום הכתבה ותפורסם לכשתתקבל.