משרד התקשורת מעמיק את שיטת "החליפה הרגולטורית", לפיה כל חברת תקשורת פועלת בתחום האינטרנט תחת סט כללים שונה הנאכף באופן סלקטיבי. האפליה בכללים ובאכיפה היא פתח לשחיתות, אך במשרד לא מפיקים את הלקחים המתבקשים: פחות רגולציה, קביעת כללי רוחב ואכיפה חסרת פניות. הימים האחרונים מספקים דוגמאות.
אתמול הודיע המשרד על הרחבה והעמקה של הסדרי "הבאנדל ההפוך". המונח הזה לא רק נשמע מוזר, הוא באמת כזה"
ביום חמישי פורסמה טיוטת חוק ההסדרים, ובה נכונות מצד המשרד לשקול רעיון מתבקש: ביטול ההפרדה בין ספק לתשתית. החלטה כזו עשויה לסיים את כאב הראש של לקוחות האינטרנט בישראל – האילוץ ההיסטורי לשלם בנפרד על "תשתית" ועל "ספק", וכן להיות בקשר עם שני מוקדי שירות לקוחות נפרדים. השיטה המסורבלת לא מקובלת בעולם לפחות עשור, ומייקרת את השירות לצרכן.
אתמול (ראשון) הודיע המשרד על הרחבה והעמקה של הסדרי "הבאנדל ההפוך". המונח הזה לא רק נשמע מוזר, הוא באמת כזה, והוא עשוי לטרפד את הכוונה לשפר את המצב.
הסדרה ב"פינצטה"
הרישיונות של חברות התקשורת קובעים שמי שפורס תשתית אינטרנט, מנוע מלספק שירות מלא ללקוחות. לכן, בזק, הוט, IBC (בה שולטת סלקום) ופרטנר, אמורות לחייב את לקוחותיהן לרכוש שירות משלים (שנקרא "ספק אינטרנט") מאחת משורה של חברות בעלות רישיון מתאים. הסרבול הזה עולה כסף לחברות, שמחזיקות מוקדי שירות לקוחות ומערכות חיוב כפולות, והעלויות מתגלגלות ללקוח.
סקר של המשרד גילה ש42% מהלקוחות בשוק פשוט משלמים בנפרד לשתי חברות, וביוקר כמובן"
במקום לבטל את האיסור לספק שירות מלא, המשרד יצר שני מסלולי "ישראבלוף". האחד, נקרא "שוק סיטונאי", או "באנדל" ובו הלקוח משלם רק לספק האינטרנט, שמעביר לחברת התשתית את עיקר התשלום. במסלול השני, "באנדל הפוך", הלקוח משלם רק לבעל התשתית, שמעביר חלק קטן מהתשלום לספק אינטרנט לבחירת הלקוח. שירות הלקוחות נותר אמנם מפוצל, אבל ללקוח מתאפשר לשלם בחשבונית אחת.
אלא שכל חברת תשתית זכתה ב"חליפת כללים" משלה בנוגע לשיווק באנדל הפוך. על IBC, סלקום ופרטנר נאסר לשווק חבילות מסוג זה. בזק קיבלה היתר לשווק באנדל הפוך למשך שנה בלבד לכל לקוח, אך מותר לה גם לשווק שירותי ספק אינטרנט תחת חברה בת בשני סוגי הבאנדל. להוט אושר לשווק שירותי ספק אינטרנט תחת חברה בת שתספק תשתית אינטרנט, אבל נאסר עליה לשווק אותה במסגרת "באנדל הפוך".
דיל בין הוט למשרד: אישור (בדיעבד) לשיווק "באנדל הפוך" תמורת הורדת המחירים שגובה הוט מספקיות האינטרנט"
במציאות, הוט נקנסה על שיווק חברת הבת ללא אישור ובפועל משווקת באנדל הפוך, תוך שהיא מצפצפת על תנאי הרישיון; סלקום התעלמה מהאיסור וסיפקה שירות מלא עד שמכרה ב-2018 את התשתית שלה ל-IBC; פרטנר ממשיכה להתעלם מהאיסור ללא כל אכיפה. רק בזק, שלאחרונה הוסרה מגבלת הזמן על שיווק הבאנדל ההפוך שלה, עומדת בתנאי הרישיון שלה. סקר של המשרד גילה ש42% מהלקוחות בשוק פשוט משלמים בנפרד לשתי חברות, וביוקר כמובן.
ההודעה לתקשורת כמשל
הודעת המשרד אתמול עוסקת לכאורה ב"יישור המגרש" בשוק האינטרנט. אך מכתב ששלח נתי כהן, המנכ"ל היוצא של משרד התקשורת, לראשי הוט, חושף שמרכז המהלך הוא למעשה דיל בין הוט למשרד: אישור (בדיעבד) לשיווק "באנדל הפוך" תמורת הורדת המחירים שגובה הוט מספקיות האינטרנט שמשתמשות בתשתית שלה.
העסקה עם הוט היתה עשויה אולי להיות מוצדקת, לו היה מדובר בהוזלה משמעותית ללקוח. אלא שכדי להגיע מהמספרים שפורסמו ל"הוזלה של מאות שקלים בשנה ללקוחות", כנוסח הודעת המשרד המקורית, נדרשת מתמטיקה נדיבה ביותר. מה גם שאין כל ערובה שההוזלה הזו אכן תתגלגל ללקוחות. לא פלא שנוסח ההודעה תוקן בדיעבד.
הדרישה הסבירה איננה אכיפת הכללים גם על פרטנר, אלא יישור קו עם המצב המקובל בעולם, בו ללקוח אינטרנט יש כתובת אחת בלבד"
ועוד, לא רק מה שיש בהודעה, אלא גם מה שאין בה, ראוי לציון. בהודעה מוזכרות, נוסף ל'הוט' גם בזק ו-IBC, אך דווקא פרטנר, שנהנית מחופש מעשי לספק שירותי ספק ותשתית כאחד, בניגוד לתנאי הרישיון, לא מופיעה בה.
הדרישה הסבירה איננה אכיפת הכללים גם על פרטנר, אלא יישור קו עם המצב המקובל בעולם, בו ללקוח אינטרנט יש כתובת אחת בלבד. מגדל הקלפים הרגולטורי הקיים מזמין הסדרים עוקפים, בין אם בחסות המשרד ממש או תוך העלמת עין, ואין לו כל הצדקה.
אפשר אחרת
את הסרבול הרגולטורי אפשר להשוות לסרבול ששרר במשך שנים ברגולציה מול יצרני חשמל פרטיים. ב-2008 החלה רשות החשמל לצעוד לעבר הפרטה. כל יצרן חשמל פרטי קיבל "חליפה רגולטורית" בתפירה אישית. זה אמנם ביטל כמעט לחלוטין את הסיכון שנטלו היזמים, אבל גם הפך את המשימה של הסדרה רוחבית ושוויונית בשוק החשמל לבלתי אפשרית.
בשנים האחרונות השתנה המצב בהדרגה. ההסכמים הבעייתיים בתוקף, אך ההסכמים החדשים מבוססים על רישיונות דלים בכוונה והסדרות רוחב שוויוניות. יש ליצרנים גם טענות רבות, אבל החלטות רגולטוריות פרטניות או תעריפים שחלים על שחקן אחד בלבד קשה מאוד למצוא שם. השיטה החדשה מצמצמת באופן משמעותי את הסיכוי לשחיתות, כיוון שהיא חותכת את הזיקה האישית בין הרגולטור לגורם המפוקח.
לא כך במשרד התקשורת, שמנסה "לפסל" את השוק בעזרת מיקרו רגולציה במקום להסדיר אותו. המשרד עורך עסקאות רגולטוריות נפרדות עם כל חברה, ומשנה את הכללים באמצע המשחק. כך, הוט, IBC ובזק, זכו כל אחת לתנאים שונים, במסגרת ויתור על חובת הפריסה הארצית של תשתית סיבים אופטיים. אלא שכל החלטה משפיעה מן הסתם על תנאי השוק בעבור המתחרות ובהיעדר "מגרש משחקים" שוויוני וברור, כל עסקה כזו היא פתח לשחיתות. כל לקח לא נלמד, כנראה, מפרשת בזק.
שוק תחרותי אמור להיות כזה בו נדרשת מינימום של רגולציה. במצב הישראלי, משרד התקשורת מעמיס כמות עצומה של רגולציה על השוק – במטרה ליצור מראית עין של תחרות. אלא שאכיפת הרגולציה העודפת הזו היא מעבר לכוחותיו של המשרד, מה גם שאין למשרד יכולת לעדכן את הרגולציה בקצב ההתפתחות הטכנולוגית והשינויים בשוק. הניסיון לייצר תחרות על ידי חליפות מותאמות אישית גורם פעם אחר פעם לעיכובים בשילוב טכנולוגיות חדשות ולנזקים לציבור.