המלצת ועדת המנכ"לים לפעול לפינוי מפרץ חיפה ממפעלים מזהמים היא החלטה חשובה מבחינה סביבתית, וכלכלית כאחד. עשרות דו"חות וסקירות מצד מומחי זיהום אוויר, בריאות וכלכלה, הוכיחו כבר את חשיבותה.
ובכל זאת, מדובר במהלך שיטלטל את עולמם של אלפי עובדים במפרץ חיפה, ובמעגל שני של תעשיות הקשורות במפעלי המפרץ. כדי לצלוח את המעבר בצורה טובה שלא תפקיר אלפי אנשים, על המדינה להיערך לכך מראש, להידבר עם ההסתדרות ונציגי העובדים, לדרוש מבז"ן התחייבויות רציניות, וגם להשקיע גם לא מעט כסף בעצמה.
עובדי בז"ן: המטרה – לפעול עכשיו להימנע מתרחיש עובדי חיפה כימיקלים
במעגל הראשון להיפגע מסגירת המפעלים הפטרוכימיים במפרץ הם כמובן עובדי בז"ן עצמם, כ-1,500-1,400 עובדים, אליהם מצטרפים אלפי העובדים בחברות הבת כרמל אולפינים וגדיב. רובם עובדים ותיקים, בעלי מקצוע בתחום ייחודי. "בן אדם שיודע לזקק דלק, אתה לא יכול לשלוח אותו לשום מקום אחר", אמר בראיון ל'דבר' יו"ר ועד עובדי בז"ן, חנן סונטג, סמוך לתחילת עבודת הוועדה בנובמבר.
בעבור עובדים אלה, אין ספק שסגירת המפעלים תשבור את מטה לחמם. מול מגמות העולמיות שמעמידות בספק את תעשיית זיקוק הדלקים, האפשרות למציאת פרנסה חלופית בתחום בו השקיעו שנים עלולה להיות מוגבלת.
עובדי בז"ן והמפעלים הנלווים בוודאי נזכרים היום בעובדי מפעל חיפה כימיקלים צפון שעמד בצמוד אליהם. אחרי מאבק שניהלה עיריית חיפה לסגירת מיכל האמוניה במפעל, הוא הפסיק לפעול בקיץ 2017, ועובדיו יצאו לחל"ת בנובמבר של אותה שנה. רק שנתיים מאוחר יותר, באוגוסט 2019, נחתם סוף סוף הסכם הפשרה בין החברה לנציגות העובדים, שקבע פיצויים לעובדים שפוטרו. במשך שנתיים עמדו מאות העובדים באוויר, בחוסר ודאות, ועם עמדת מיקוח שנחלשת מרגע לרגע.
אם המדינה רצינית בכוונתה לסגור את המפעל תוך מספר שנים, עלייה להתחיל מיד בהידברות עם ועד העובדים, ההסתדרות ועם בז"ן, ולסגור בהקדם האפשרי את כל הפינות הנוגעות לזכויות העובדים, כדי לספק להם ודאות גבוהה ככל האפשר. גרירת רגליים בנושא עלולה להידרדר למצב בו בז"ן, כמפעל לקראת סגירה, כבר מתחיל להפסיד כסף והיכולת שלו לשלם לעובדים תפחת.
הממשלה חייבת לדרוש מבז"ן לפתוח כבר עכשיו, כשהיא עוד רווחית, קרן שתיועד לפיצוי העובדים. במקביל יש לנתח עם נציגי העובדים מי מהעובדים יכול לעבור הכשרה מקצועית ולהמשיך לעבודה אחרת, ומי יצטרכו לקבל פיצויים מוגדלים, מענקי פרישה, פנסיות גישור וכלים שייעזרו להם לשמור על ביטחונם הכלכלי וכבודם בתקופה שאחרי בז"ן.
עובדי מפרץ חיפה והמעגל השני: המטרה – שמירה על משרות איכותיות והגנה על המשק הישראלי
מפעל בז"ן מהווה למעשה תשתית לשוק עבודה שלם המונה עשרות אלפי עובדים, הן של נותני שירות למיניהם באזור המפרץ, והן של עובדים בתעשיות התלויות בבז"ן ומוצריה לחומרי גלם, דוגמת תעשיית הפלסטיק הישראלית. גם כאן על המדינה לפעול במהירות, ותוך השקעה כספית נכבדה.
פינוי מתחם בז"ן יספק על פי התוכניות שטח עצום, כ-2.1 מיליון מ"ר. על המדינה להחליט בהקדם אילו מבני תעסוקה ומסחר היא מייעדת לאזור. שינוי שוק העבודה באזור חיפה רבתי מעיר תעשייה לאזורי מסחר ונותני שירות, או לאזור של תעשיית היי-טק מפותחת, יצריך מהממשלה התערבות והשקעה רבה, בעיקר בתקופת המעבר.
אם העתיד של תושבי חיפה יהיה עבודה בקבלנות בכלכלת השירותים, לצד תעשיית היי-טק למעטים, לא בטוח שאזור המפרץ ייתרם מהמהלך. הישענות על השוק החופשי שימלא את החלל של מקומות העבודה במפרץ עלול להוביל למירוץ לתחתית, שידרדר את האזור מבחינה סוציו-אקונומית.
כדי להימנע מכך, על המדינה להתערב בעצמה בשוק העבודה, לתמרץ מעסיקים הוגנים ולמשוך אותם לאזור, לדאוג למשרות איכותיות, וליזום הכשרות מקצועיות נרחבות, מוקדם ככל האפשר. ראוי גם לשקול להעביר לאזור עבודות של משרדי ממשלה וגופים ציבוריים.
מלבד עובדי המפרץ, סקטור נוסף שעלול להיפגע מסגירת בז"ן הוא תעשיית מפעלי הפלסטיק בישראל. ענף הפלסטיק מספק כיום פרנסה לכ-24 אלף עובדים במאות מפעלים ברחבי הארץ, רובם בפריפריה. מפעלים אלה, רובם קטנים ובינוניים ומעסיקים עשרות עובדים בלבד, תלויים בבז"ן ובמפעלי הבת בתשלובת בז"ן, כרמל אולפינים וגדיב, לאספקת חומרי הגלם, הפולימרים מהם ההם מייצרים את שלל מוצריהם, מחקלאות ואריזות ועד ציוד רפואי וחלקי רכב ותעופה.
סגירה של בז"ן תכריח את המפעלים הללו לייבא את חומרי הגלם שלהם ממפעלים בחו"ל, במקום עבודה מול ספק מקומי. השינוי הזה עלול להוביל לעלייה במחיר חומרי הגלם ולערער את היציבות הכלכלית של המפעלים והעובדים. אחת התופעות הצפויות מהסתמכות על חומרי גלם מיובאים, היא גל מיזוגים ואיחודים של המפעלים הקטנים במטרה להצליח להיות רלוונטיים עבור ספקים גדולים בחו"ל, שיספקו רק הזמנות גדולות של חומרי גלם. במסגרת מיזוגים כאלה ייתכן ויאבדו מקומות עבודה חיוניים בפריפריה.
גם בנושא זה על המדינה לזהות מראש את המגמות המתפתחות, ולהיות עם יד על הדופק של מקומות העבודה שמספקים המפעלים, לדאוג להכשרות מקצועיות ופתרונות תעסוקה רלוונטיים. במשרד האוצר יהיו חייבים לשנות תפיסה ולהגן על הייצור המקומי. סבסוד ותמיכה ביצרנים המקומיים יקל על המעבר מאספקת חומרי גלם מקומי לייבוא, ויעזור לשמור על המפעלים רווחיים, גם לאחר סגירת בז"ן.
מילת המפתח: שינוי הוגן
מילת המפתח בכל מה שתואר מעלה היא מושג שתפס תאוצה בעולם בשנים האחרונות והיא "שינוי הוגן" (Just Transition). במרכז המושג נמצאת ההבנה שעולם העבודה משתנה לנוכח משבר האקלים, וכדי להצליח לעשות את המעבר בצורה טובה שלא תשאיר אף עובד מאחור על המדינה להיערך לכך מראש, ולהשקיע בכך ממיטב כספה.
השינוי ההוגן נהיה ערך מוביל בתכנית השיקום וההיערכות של נשיא ארה"ב ביידן למשבר האקלים והיציאה ממשבר הקורונה, שכוללת השקעת מיליארדי דולרים ביצירת מקומות עבודה איכותיים ברחבי ארה"ב. בישראל המושג הזה טרם חדר לתודעה, אבל המגמות כבר כאן.
בפועל, למרות המלצתה לפנות את מתחם בז"ן, לא קבעה ועדת המנכ"לים תאריך יעד מוגדר לסגירה. אולי מתוך ידיעה שתאריך שכזה יפתח עבור הממשלה סטופר עד לרגע הסגירה, ולשינוי מן היסוד של עולם התעסוקה במפרץ חיפה בפרט ובישראל ככלל. טוב תעשה הממשלה שתקום שתקבע תאריך כזה, ותפעל ליצירת מעבר הוגן והולם לכלל העובדים.
