התקציב וחוק ההסדרים, שיובאו לאישור הממשלה היום (ראשון), מזכירים את התוכנית הכלכלית של נתניהו ב-2003: פגיעה בפנסיות, בחד הוריות ובעניים ביותר. שינויים מבניים דרסטיים בכלכלת ישראל תוך דילוג על שרשרת הארגונים האזרחיים ומשרדי הממשלה.
בנט הבטיח לפני הבחירות תוכנית סינגפור, והוא מגשים אותה עכשיו כראש ממשלת ישראל. בסינגפור אין סבלנות לחברה הטרוגנית עם דתיים וחלשים. בסינגפור (של המזרח התיכון) הכול צריך להיות נקי ומצוחצח, לפי ספר הוראות ההפעלה (של משרד האוצר).
הפרשנים טעו לחשוב שהדבק שמחבר את ממשלת בנט-לפיד הוא ״רק לא ביבי״. אבל זה לא. המחבר והמשותף לממשלה, שעומדת להצביע על אחד מהתקציבים האכזריים שידעה המדינה, בזמן שהמגיפה עדיין משתוללת, הוא המעמד. זה הדבק.
כל סיעות הממשלה (למעט רע״מ שקיבלה תקציבים נפרדים) מייצגות את העשירונים העליונים. מצביעי ימינה, תקווה חדשה, ישראל ביתנו, מרצ והעבודה נגעלים מכלים חד פעמיים שמזהמים את הסביבה, דוחים בשאט נפש משקאות ממותקים ומעדיפים מיצים טבעיים; רואים בחקלאים אנשים בורים וגסים שדרכם להייטק לא צלחה, והם נלחמים על גידול ביצים ועגבניות.
זו האטמוספירה שבה מתקיימות המפלגות האלה, ולכן מיסי עניים על כלי חד״פ, שתייה קלה, חשמל וקניות באינטרנט לא מתפרשים אצלם כבעיה. איך אמר מנכ״ל משרד האוצר במהדורה המרכזית? ״צעדי המיסים האלה נועדו להשפיע על ההתנהגות, לא על הכנסות המדינה״. גם הוא יודע שלא חסר כסף.
***
מילא אם הצעדים האלה היו מגיעים יחד עם הזרמת הון לשכבות החלשות ומעמד הביניים, בצורת תקציבים למערכת החינוך והבריאות, בניית תשתיות ויצירת משרות טובות. כל אלה לא נכנסו לתקציב המקוצץ והמצומק שיעלה להצבעה, ויעבור באצבעותיהם.ן של חברי וחברות העבודה ומרצ. מס ירושה, מס על הון – נייט. מיסים על מוצרי צריכה של כולם – דה. מי שרוצה להבין את תקציב 2022 חייב לחזור למרקס: זו לא האידיאולוגיה, זה המעמד.
השבעים, שיכולים לממן תור פרטי לרופא, שיעור פרטי לילד שלא למד במשך שנה, אייפון חדש ויועץ פנסיוני, למקרה של חיסול איגרות החוב המיועדות לפנסיות, פשוט לא מסוגלים להבין על מה המהומה. "סוף סוף יש תקציב" – סדרי ממשל תקינים, ישיבה מסודרת, גיבוי לפקידים; נשמע טוב לא? למי שחי בסינגפור זה מצוין.
***
החקלאים פונים עכשיו לליבם של חברי הכנסת מ"כחול לבן". פעם הם היו מתפקדי העבודה, אבל המפלגה הזו היא כבר לא הבית שלהם. ב"כחול לבן" אין פריימריז, כך שלחקלאים קשה להפעיל לחץ. נותר להם רק לדבר אל הלב.
מפלגת העבודה של היום לא רואה, גם לא עם טלסקופ, קשר לדברים כמו התיישבות וחקלאות. אבל תפיסות פמיניסטיות מתקדמות יש ועוד איך. אז מדוע ההצעות להעלאת גיל הפרישה לנשים במקצועות שוחקים, ולקיצוץ קצבאות לאמהות חד הוריות, בכלל מגיעות לדיון ביום ראשון? איך הן לא נפלו מזמן מחוק ההסדרים (להעלות גיל פרישה בחוק הסדרים?!). מיכאלי אמרה, באופן כללי, שתתנגד, אבל היא לא ״מתאבדת על זה״.
אם היה מדובר על בניית התנחלות, מרצ כבר היתה פורשת מהממשלה. לכל מפלגה יש את ה״ייהרג ובל יעבור שלה״. הנושא החברתי פשוט לא קיים אצל מפלגות השמאל שרוממות מדינת הרווחה בגרונן. להיפך. הן מייצגות את המעמדות הגבוהים ביותר, ופועלות למענם.
***
דוגמה למשחק הכפול של מפלגת העבודה אפשר לראות במכתב ששלחה היום (חמישי) חברת הכנסת הצעירה, נעמה לזימי, לשר השיכון אלקין. במכתב הבהול היא מתריעה שחסרות במלאי הדיור הציבורי כ-60 אלף דירות, ומבקרת: מדוע הנושא נעדר מהתקציב וחוק ההסדרים? היא דורשת לקדם דיור ציבורי אוניברסלי כבר בתקציב הקרוב.
אבל בתגובה לשאלת "דבר", האם היא או מפלגתה לא יצביעו בעד תקציב, שלא נותן פתרון לדיירי הדיור הציבורי, השיבה ח״כ לזימי: ״שאלות על תמיכה או לא תמיכה בתקציב הפכו לרדודות. יש פה ממשלה מאוד מגוונת ומורכבת, התפקיד שלנו הוא להילחם ללא לאות במימוש החזון והמדיניות שלנו, לא לעשות שרירים פומבית״.
שאלת מימוש העקרונות הלכה למעשה, כשמפלגות השמאל בשלטון, נראית לח״כ לזימי רדודה. חברי כנסת ושרים מהשמאל, שנבחרו כשבפיהם הבטחות למדינת הרווחה האוניברסלית, מבקשים עכשיו לבלוע את הגזירות הכלכליות של ליברמן והאוצר בשם ״מורכבות הקואליציה״, במילים אחרות זה: ״רק לא ביבי״.
אבל ״רק לא ביבי״ זו לא מטרה. אין בכך שום מצפן לקבלת החלטות שלטוניות. ״רק לא ביבי״ זה אמצעי לכפיית המדיניות הכלכלית מרחיבת הפערים של ממשלת בנט-לפיד. על כל נושא אחר מסכימים חברי הקואליציה שלא להסכים. שקד אמרה שתפרק את הממשלה אם ארה״ב תדרוש הקפאת בנייה בהתנחלויות; הורוביץ הבטיח לפרק את הממשלה אם מישהו ידרוש סיפוח. והדבק ביניהם הוא המעמד.
